לפני הכול, יש נקודה אחת שחייבת בירור. צרפת היא מעצמת נקניקים עולמית גאה, שנקניקיה נודעים בטעמם המורכב והעמוק. מדוע, אם כך, מכל האפשרויות, בחר המדען־פילוסוף הצרפתי המפורסם פרופ' אטיין קליין למתיחה שלו, שחוללה סערה בעולם המדע, דווקא בנקניק צ'וריסו ספרדי? מה קרה ללוקאל־פטריוטיוּת הקולינרית הצרפתית הנודעת? "זה כי הנקניק הצרפתי לא מתאים בכלל לבדיחות האלו", מסביר ברצינות מעושה פרופ' קליין. "לפרוסת הצ׳וריסו יש צורה עגולה וצבעים שמזכירים את אלו של פני כוכבים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
ב־31 ביולי האחרון, בשעה 18:33, העלה פרופ' קליין בחשבון הטוויטר שלו צילום מדהים של גוף שמימי אדמדם ובוהק. לצילום צורף הסבר מדהים לא פחות: זוהי תמונה חדשה שנשלחה זה עתה מטלסקופ החלל ג'יימס ווב, אשר מראה לראשונה את פרטי־הפרטים של פרוקסימה קנטאורי, כוכב שמרתק מזה עשורים אסטרונומים – חובבים ומקצועיים – ברחבי העולם. "פרוקסימה קנטאורי", צייץ קליין, "הכוכב הקרוב ביותר לשמש, במרחק 4.2 שנות אור מאיתנו. (התמונה) כל כך מפורטת... עולם חדש נפתח בפנינו יום אחרי יום".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הסנסציה הייתה מיידית. הציוץ זכה לאלפי שיתופים ותגובות. היו מהדורות חדשות בעולם שמיד הזדרזו לדווח על פריצת הדרך החדשה והמרהיבה. פרופ' קליין הוצף בפניות מכל רחבי תבל. אחרי הכול, לא בכל יום נחשף צילום מדהים כזה, של הכוכב הקרוב ביותר לשמש. העולם, שמזה מספר שבועות עוצר את נשימתו לנוכח הצילומים היפים להפליא שטלסקופ החלל ג'יימס ווב שולח - ושמערכת יחסי הציבור המשומנת להפליא של נאס"א דואגת להפיץ - שוב מחא כפיים בהשתאות.
45 דקות אחר כך, כשהצילום כבר שבר את האינטרנט, העלה קליין ציוץ חדש שהיה אמור להרגיע את כולם ולבשר שבסך הכול מדובר במתיחה מדעית; כזו שיש מאחוריה אמירה - אבל מתיחה. "טוב, כשמגיע הרגע לאפריטיף, ההטיה הקוגניטיבית פורחת", צייץ קליין. "ככל הידוע לנו באסטרונומיה המודרנית, חפצים ממשפחת הנקניקים הספרדיים קיימים רק על פני כדור הארץ".
אבל זה היה מאוחר מדי.
איכשהו, ציוץ הפייק־ניוז שלו, שהיה בכלל אמור להיות ביקורת על פייק־ניוז, כבר קיבל חיים פייק־ניוזיים משל עצמו. וכאילו כדי להוכיח בדיוק את מה שפרופ' קליין רצה לומר – העולם המשיך להאמין: הצ'וריסו הוא לא נקניק. הוא כוכב. עובדה, ראינו בטוויטר. קליין: "למחרת בבוקר נכנסתי לפאניקה כששמעתי שעיתונאי נורווגי הכריז כי התגלה כוכב לכת חדש. הוא אפילו לא קרא את הציוץ המקורי. עיתונאי מפורסם אחר, הפעם בטלוויזיה הצרפתית, חזר גם הוא על החדשה המרעישה. הבנתי שדרושה תגובה מהירה. בשלב זה, יותר ממאתיים עיתונאים זרים ניסו להשיג אותי, מיפן ועד לסלובניה. הבנתי את גודל ההד התקשורתי".
ציפית לכזה דבר?
"באמת שלא צפיתי כזו סערה. זו המתיחה הראשונה שאני מפרסם. אני מרגיש כמו בספר ׳הבדיחה׳ של מילן קונדרה, הגיבור מגלה שההלצה שלו הוצאה מהקשרה וקיבלה חיים משלה בתוך בדיחה עוד יותר גדולה. אני מקווה שלא אמצא את עצמי כמו הגיבור, בגולג".
קליין נאלץ לחזור שוב למחרת על ההכרזה כי "הציוץ היה סוג של שעשוע". מאוחר יותר הוא כבר התנצל בטוויטר, "בפני כל אלו שהזדעזעו מהמתיחה שלי. כל מה שרציתי הוא לעודד זהירות מול תמונות שנראה כי הן מדברות בעד עצמן".
מה בעצם רצית לומר בתרגיל הזה?
"את יודעת, פירסמתי קודם לכן גם צילומים אמיתיים מג'יימס ווב. בקושי אלף עוקבים הגיבו להם. אבל מיליוני אנשים עשו לייק והפיצו את הצ'וריסו שלי. לאנשים בימינו אין סבלנות לקרוא. רואים את התמונה, מצייצים אותה מחדש. זרם המידע חוצה אותנו, ואנחנו מגיבים. אף אחד לא עוצר להסתכל או לתהות אם התמונה בכלל אמיתית. עשינו ׳לייק׳ ואנחנו רוצים שזה יהיה מציאות. זה מספיק כדי שנחליט שהמידע אמיתי".
"בטוויטר יש לנו רק כמה מאות סימנים כדי להסביר את עצמנו, אז יש שתי דרכים להעביר את המסר: כדעה, או כהכרזה סמכותית. איך אפשר לדעת אם ההכרזות הללו כוללות עובדות לא נכונות? אני חושב שצריך לחנך אנשים לפקפק ולוודא את המידע שהם צורכים"
התמונות מג'יימס ווב אמיתיות.
"כן, אבל קראתי כל כך הרבה שטויות על התמונות הללו ברשת. מבחינתי, הציוץ היה רק שעשוע, אבל לאור הסערה שהוא עורר, אני חושב שזו הייתה דרך מצוינת להסביר לאנשים עד כמה הם מקבלים, מבלי להרהר בכלל, את דבריו של מי שנחשב בעיניהם כסמכותי. יש כל כך הרבה פייק־ניוז. הרי רק לאחרונה, בתקופת הקורונה, פורסם כל כך הרבה מידע שקרי שאיש לא טרח להכחיש".
הציוץ שלך הפך בעצמו לפייק־ניוז.
"מתיחה היא פייק־ניוז זמני. מפרסמים את המידע, ואז מכחישים אותו די מהר. תפקידה של מתיחה הוא לגרום לך להרהר על הפייק־ניוז האמיתיים, אלה שאינם זמניים והמפיצים שלהם מעולם לא מזימים את השקרים".
אבל התנצלת בסוף.
׳׳אני מתנצל בפני מי שנפגע, אבל לא על עצם המתיחה. הרי אין כאן ׳מוצלחים׳ שהבינו מיד שזו מתיחה, מול ׳גרועים׳ שלא קלטו. זה קורה לכולנו. גם אני האמנתי הרבה פעמים לדברים שסיפרו לי. מתיחה היא אמצעי פדגוגי ללמד אותנו להיות קצת יותר חשדנים כלפי המידע שמאכילים אותנו. בעצם העובדה שאני זה שצייץ, ושהזכרתי את טלסקופ החלל ג׳יימס ווב, ושאמרתי שהתמונה דומה לכוכב - הטיתי את הבנת התמונה ומנעתי מהצופה לראות את הצ׳וריסו".
היו גם מדענים שנפלו בפח?
“בטח. הם צחקו. מתיחות הן מסורת בקהילה המדעית. יש, למשל, סיפור ידוע על הפיזיקאי המאוד רציני ג׳ורג׳ גאמוב, שהגיש מאמר לירחון מדעי מכובד, שבו טען כי הפרות לועסות עשב בכיוון הפוך אם הן נמצאות במחצית הצפונית או הדרומית של כדור הארץ. מצחיק... ורוב האנשים חשבו שהציוץ שלי מצחיק".
לא כל כך בטוח שרוב האנשים חשבו שזה מצחיק, אבל מה שכן בטוח, את המתיחה הזו לא יכול היה לעשות כל מדען. אלא שפרופ' אטיין קליין (64), הוא סוג של רוקסטאר אקדמי. רבים מספריו – הוא כתב מעל 40 – הם רבי־מכר היסטריים, ויש לו תוכנית רדיו שבועית מצליחה כבר עשור ברדיו פראנס, שבה הוא נוהג לארח את גדולי המדענים בעולם, כולל זוכי נובל. גם לבלוג ולפודקאסט שלו יש עוקבים רבים.
הוא למד הנדסה, אחר כך פיזיקה – בעיקר קוונטית – ואז, בעת ששהה בהשתלמות במאיץ החלקיקים סרן בשווייץ, התאהב גם בפילוסופיה של המדע. בסוף החליט לשלב בין כולם. ביומיום הוא חוקר מוערך, שמנהל מעבדה השייכת לוועדה הצרפתית לאנרגיה אטומית ואלטרנטיבית. המאמרים שהוא מפרסם מציפים שאלות בתחום האתיקה של הפיזיקה והאסטרופיזיקה, אבל עוסקים גם בשאלות פילוסופיות, כמו מושג הזמן, למשל. לכל התמהיל הזה הוסיפו אישיות צבעונית שיודעת לתקשר היטב רעיונות מורכבים, מרצה בחסד ואדם שבכל הזדמנות יעדיף לצאת מהחליפות החנוטות ולהתלבש רוק־אלגנט, כמו הכוכב האהוב עליו, קית' ריצ'רדס מהרולינג סטונס. "יש לי טבעת עם ראש של שטן, הכי דומה שמצאתי לזו של ריצ׳רדס", סיפר בראיון ל"ליברסיון". "אלא שנאלצתי לחתוך לו את הקרניים, כי הן הסתבכו והרסו לי את הבגדים". ובסופ"ש הוא מבלה בטיפוס הרים או באולטרה־טרייל, מרתון שטח קשוח במיוחד. למעשה, השיחה הזו מתקיימת כשהוא שוהה בווקאנס בהרים, מטפס וכותב את ספרו הבא.
פרשת הצ'וריסו היא לא ההתנגשות הראשונה בין פרופ' קליין לבין הממסד המדעי. ב־2016 הוא פירסם את הספר "הארץ שבה חי איינשטיין", מעין דיוקן מדעי וספרותי של גאון תורת היחסות. קליין, חובב הספרות המושבע, שילב בספר ציטוטים של אמיל זולא, ז׳אן קוקטו ושטפן צוויג, ועוד מאורות ספרותיים אחרים; הוא לא טרח לציין את מקור הקטעים. הופיעו שם גם הסברים לתיאוריות פיזיקליות של עמיתים שלו, וגם כאן הוא לא ציטט את האחראים לתגליות. השבועון "ל’אקספרס" הקדיש לאירוע כתבה גדולה, והציג עוד ציטוטים ספרותיים שקליין "שאל" בטורים שלו בעיתונות וברדיו. "סיאנס", אחד מכתבי העת החשובים בעולם, כבר קרא לזה "פלגיאט", וקליין פוטר מהתפקיד היוקרתי שזה עתה מונה אליו: נשיא המכון ללימודים גבוהים לחקר המדע והטכנולוגיה, אחד ממוסדות ההשכלה המוערכים ביותר בצרפת ובעולם.
לא עזרו מחאותיהם של הקולגות שציטט, שתמכו בקליין וטענו שהתייחס לגילויים שלהם כאל מידע שהוא כבר קלאסיקה מדעית ונחלת הציבור. קליין עצמו הודה לבסוף שהוא "אשם בהעתקה ספרותית, אבל לא בהעתקה מדעית", ושמתחריו למשרה, "חיפשו אותו". "סערת הצ'וריסו" העירה מחדש גם את השד הזה. הדיווח ב־CNN - שם קצת לקחו קשה את עניין הנקניק - כלל אפילו את המילה "רמאות".
אפשר להבין את הזעם. היו לא מעט אנשים שאמרו כי הם סומכים על מומחים כמוך, כדי שיתווכו בין הציבור לבין המדע. וכשאתה מותח אותם ככה, אתה פוגע באמינות המדענים בקרב הציבור.
"נהפוך הוא. זו שיטה חינוכית מצוינת המעודדת אנשים לחשוב בעצמם. התנאים שבהם אנחנו שרויים כשאנחנו מקבלים את המידע, מכתיבים את הדרך שבה נעבד אותו. באמת שהתכוונתי רק להשתעשע. האירוע האנקדוטי הזה מוכיח עד כמה קשה עבודת החינוך למדע. בטוויטר יש לנו רק כמה מאות סימנים כדי להסביר את עצמנו, אז יש שתי דרכים להעביר את המסר: כדעה, או כהכרזה סמכותית. איך אפשר לדעת אם ההכרזות הללו כוללות עובדות לא נכונות? הרי כבר אין לנו זמן להתעמק ולחקור. האינטרנט שינה את תהליך הלמידה: כולנו יצרנים, מוליכים וחיישני מידע. כמעט כולנו הפכנו לעיתונאים. זה גורם לבלבול נוראי. להטיה הקוגניטיבית שנגרמת לנו, יש שם בלטינית: 'איפסה דיקסיט' (ipse dixit), שמשמעותו 'המאסטר עצמו אמר, אז זה נכון'. אני חושב שצריך לחנך אנשים לפקפק ולוודא את המידע שהם צורכים".
הרבה אנשים ראו את התמונות ששיגר הטלסקופ ווב וחשבו שהן פשוט מרשימות. זה לא מספיק?
"חשוב לי שאנשים יבינו את המדע ויבדילו אותו מאמונות. לפעמים יש לאנשים הרבה ידע מדעי: הם יודעים, למשל, שכדור הארץ עגול, שהאטום קיים וכו'. אבל הם לא יכולים להסביר איך הם יודעים שזה נכון. העבודה שלי כמתווך ידע היא שהם יבינו, ולא רק יאמינו שזה נכון. הכוכב שעליו דיברתי בציוץ, פרוקסימה קנטאורי, נמצא במרחק 4.2 שנות אור מאיתנו. כלומר, כדי שנבחין באור שהוא מפיץ, אנחנו זקוקים ליותר מארבע שנים. זה נותן לנו מושג על המרחק. אז איך אפשר להבחין בפרטי־הפרטים כמו אלו שהופיעו בתמונה של הצ׳וריסו? זה בלתי אפשרי! חוץ מזה, יש עוד דברים שאנשים היו צריכים לשים אליהם לב בפרסום של הצ'וריסו".
כמו?
"מחקר אינו משהו שמבצעים לבד. הוא תוצאה של עבודת צוות. איך זה יכול להיות שרק אני פירסמתי את התמונה הזו? אפשר היה לבדוק בקלות אם היא הופיעה באתר של טלסקופ החלל ג'יימס ווב, או של סוכנות החלל הצרפתית".
אבל למה כל כך חשוב לך שאנשים יבינו תהליכים מדעיים?
זו הפעם הראשונה בשיחתנו שקליין מתלהט מעט. "גברתי", הוא מכריז, "אני רפובליקני על פי המסורת הצרפתית, שבה יש קשר ישיר בין הידע של האזרחים להגדרת הרפובליקה. הרפובליקה צריכה להיות סביבה שבה הידע נע ללא מכשולים אידיאולוגיים, דתיים, פילוסופיים או פוליטיים. הידע צריך להיות זמין לכל דורש. זכותם של האנשים לא להתעניין במדע. ברור שזה לא הופך אותם לאזרחים רעים, אבל הידע צריך להיות נגיש לאלו שאינם מכירים אותו. זה המאבק שלי".
כמה מהאתרים דוברי הצרפתית בחו"ל טרחו להדגיש שבצרפתית יש סוגים של נקניקים, כמו ז'מבון, שהפכו לכינוי לאידיוט. גם צ'וריסו בספרדית יכול לקבל את אותה המשמעות. ובעברית, כולנו מכירים כמובן את "יצא נקניק"; היו שרמזו כי זהו מסר סמוי נוסף בתרגיל של קליין. זה לקח כמה שעות טובות, אבל בסוף חילחלה גם ההבנה שהפרופסור פירסם מתיחה, והחליפה את הכותרות המתפעלות מה"תגלית". "בדיחה (ג)אסטרונומית שהשתבשה", התפייט אתר ספרדי בשפה האנגלית. "חתיכת (או 'פרוסה', בצרפתית) בדיחה", הכריז אתר צרפתי. קליין עצמו, בשלב הזה, כבר הפסיק להתרגש. אולי כי הוא עצמו מטיף לכך שרגשות ומדע לא צריכים להיות מעורבבים. "אני חושב שבהרבה מקומות בעולם קיימת תופעת 'החברה הרגשית', שהגדיר הפילוסוף הצרפתי פרדריק לורדון. אנשים מגיבים רגשית למידע, וזה לא כל כך מוצא חן בעיניי. אני נלחם בזה. כמובן שלא צריך להיפטר מהרגש, אבל צריך לגרום למידע להיות אובייקטיבי. הקשר החברתי הופך לקשה יותר ויותר. כל אחד נמצא בבועה משלו, עם הרשת הקטנה שלו, שומע מה שהוא רוצה לשמוע, עם האלגוריתמים שמזינים אותו במידע התואם את מה שהוא כבר ממילא חושב. ואני לא אוהב את זה".
כי?
"כי זה מנפץ את האמת לחתיכות קטנות".
כשהוא לא מחולל סערות מדעיות, פרופ' אטיין קליין מנהל, כאמור, מעבדת מחקר בוועדה הצרפתית לאנרגיה אטומית ואלטרנטיבית, ונחשב לבר־סמכא עולמי בתחום.
האם משבר האנרגיה בעקבות המלחמה באוקראינה מסכן את המעבר לאנרגיות ירוקות ואלטרנטיביות?
"זה נושא חשוב מאוד. כולם מדברים על זה, אבל רק לעיתים רחוקות מכבדים את חוקי הפיזיקה שקשורים לדיון הזה: את האנרגיה אפשר לשמר, אי־אפשר ליצור אותה מכלום ואי־אפשר לכלות אותה. אפשר להמיר אותה חלקית. אנחנו יותר ויותר מוגבלים ביחס שבין צריכת האנרגיה לבין ההשפעה שלה על האקלים והסביבה. אם כולנו נתייחס לחוקי הפיזיקה ברצינות, אז נבין את התהליך ונדע להתנהל מולו. אבל זו בעיה מורכבת, אי־אפשר לפתור אותה עם כל מיני משפטים קטנים ונחמדים".
מה הכי דחוף בעיניך?
"קודם כל, לא היינו אמורים בכלל להיות במצב חירום. אני מדבר על צרפת, כי לא ארשה לעצמי לדבר על מדינות אחרות. אנחנו לא מאוד ברורים בנושא האנרגיה הגרעינית. אנחנו זזים צעד קדימה וצעד לאחור. אני חושב שהמלחמה באוקראינה מציבה בפנינו שוב את שאלת הגרעין. אי־אפשר לתפקד רק על בסיס אנרגיות חלופיות. כְּשֶׁקַּר, אין בדרך כלל רוח לטורבינות, ובלילה חשוך ואין מספיק אנרגיה סולרית. אבל אנחנו צורכים הרבה חשמל ומפצים על המחסור בדלק מאובנים. הברירות הן גז, דלק וגם אנרגיה גרעינית".
כן, אנרגיה גרעינית חוזרת פתאום לשיח.
׳׳אחת ההשפעות המעניינות, או יותר נכון הדרמטיות, של המלחמה באוקראינה היא שהשימוש באנרגיה גרעינית אזרחית חוזר למרכז הבמה. מצד אחד, אנרגיה גרעינית מגינה עלינו מהמחסור באנרגיה, שאנחנו כבר נמצאים בו. אבל מצד שני, נראה כי הרוסים מפציצים ליד הכור הגרעיני, מה שמצביע על הסכנה שבגרעין, כשאנחנו שרויים במצב מלחמה. הגרעין מבטא את עצמו באופן קצת מוזר. זה כמעט כאילו שהוא דורש מאיתנו שלום. נושא למחשבה".
פרופ' קליין ביקר בישראל פעמיים, שתיהן לא עברו חלק. “הפעם הראשונה הייתה אחרי מות אמי ב־1993. רציתי לחצות את המדבר ברגל. אבל היו כל כך הרבה חיילים, שלא הצלחתי להשלים את המסלול".
ומה חשבת על ישראל?
׳׳סבלתי מאוד מהחום׳׳.
זו תשובה פוליטיקלי קורקטית.
"לא. אני דיפלומטי. זה לא אותו הדבר".
נראה שהדיפלומטיה קשורה לקבלת הפנים לה זכה בביקורו השני, ב־2015. "כשהגעתי, לפני הטיסה לישראל, לביטחון בשדה התעופה בפריז, היה לי קיסם בפה וכנראה נראיתי להם זחוח מדי. זכיתי לחקירה המסורתית. את יודעת, שני אנשים. אחד שואל ואחד מקשיב, ואז הם מתחלפים - והשני חוזר על אותן שאלות. אמנם קוראים לי קליין אבל אני לא יהודי. משפחתי קתולית. אז הם שאלו אותי מה מוצאי".
המילה המקבילה ל"מוצא" בצרפתית היא Origines. אפשר לתרגם אותה כ"מקור" או כ"שורשים".
קליין: "עניתי להם שאני לא מבין את השאלה. ברצינות, זו לא בדיחה. השורשים יכולים להיות האזרחות שלי, ואז יש בידיהם הדרכון. זו יכולה להיות הדת שלי, ואז זה לא העסק שלהם. ואם זה שורשים, מדובר בהוריי או בסבא ובסבתא שלי, או אפילו בסבא־רבא וסבתא־רבתא, אז כמה אחורה אנחנו הולכים? אמרתי להם שאפשר במהירות להגיע לתקופה שלפני 10,000 שנה, כשהמונותאיזם הפציע. תקופה קצת מסובכת, כי אין לי מידע על משפחתי בזמן ההוא. אפשר גם לחזור כמיליון שנה אחורה, ואז כולנו היינו שחורים וגרנו באפריקה. או לתקופה שבה האנושות הייתה מורכבת מאטומים, שנוצרו מכוכבים, כמה דקות אחרי המפץ הגדול. המקור נקבע על ידי הגדרת התקופה הרלוונטית. אחרת אין לשאלה כל משמעות".
אתה מבין שבישראל יש למוצא או למקור חשיבות אחרת?
"בוודאי שאני מבין מאיפה מגיע הלחץ, ואני אפילו לא מבקר את השאלון הקבוע. רק את שאלת המוצא. את מסכימה איתי שזה לא קובע כלום על רמת הסיכון שאני מהווה? בסופו של דבר, בדקו לי את המזוודות כמו לכולם והכול היה בסדר".
הוא נחת כאן בשלום, לאירוע בתל־אביב, שבמהלכו מתנהלות שיחות על פילוסופיה גם עם הציבור הרחב. "מאוד התרשמתי מהקהל. כולם היו אנשי ספר, והייתי אפילו צריך להעלות את רמת השיח שלי, לעומת המפגשים שאני בדרך כלל עורך עם קהל".
ועכשיו, בעקבות תרגיל הצ'וריסו, בטח יש לא מעט ישראלים – וגם אנשים בכל העולם – שתוהים: מתי אתה מצייץ בטוויטר את המתיחה הבאה?
"נראה לי שאחכה לפחות שלוש שנים".
