ניתוח דנ"א ממקום קבורתו הייחודי של ילד בפאקימה, אתר ארכאולוגי בצפון מדינת צ'יוואווה שבצפון מקסיקו, סיפק תובנות ודוגמה נדירה לקשרים קרובים בין אליטות מתרבות המוגיון, שאנשיה התגוררו באתר הקדום. בנוסף, נשפך אור חדש על טקסי ההקרבה שנערכו לילד אשר נולד לזוג הורים קרובים גנטית, לרבות משמעותם בעיני מי שקיימו אותם.
פאקימה (Paquimé), הידוע גם בשם קאסאס גראנדס (Casas Grandes) שפירושו "בתים גדולים", היה המרכז הפוליטי והפולחני של תרבות המוגיון (Mogollon) - אחת מהתרבויות הפרהיסטוריות העיקריות בדרום-מערב ארה"ב ובצפון מקסיקו - במהלך המאות ה-13 וה-14 לספירה.
תחילה, היו באתר עשרות מקבצי בתים, כל אחד עם רחבה וחומה סוגרת. דירות המגורים הללו נבנו מחמר (אדובי), היו בני קומה אחת וחלקו מערכת מים משותפת. לאחר שנשרף בסביבות שנת 1340, נבנה האתר מחדש, עם מבנים רבי קומות וכ-2,000 חדרים סמוכים מחמר (אדובי), מגרשי כדור מסו-אמריקנים בצורת האות I, פלטפורמות מחופות באבן, תלים בדמות בעלי חיים ואזור שוק.
למרות שמדובר במוקד עבור מחקרים ארכאולוגים רבים, וכן אתר מורשת עולמית של אונסק"ו מאז 1998, מעט ידוע על המבנה הגנטי והארגון החברתי של מי שאכלס את האתר העתיק. "ארכאולוגים חקרו את פאקימה במשך עשרות שנים ולמדו רבות על עלייתו ונפילתו, האנשים שחיו בו והטקסים שנערכו בשטחו", אומר ד"ר ג'ייקוב סדיג מהמחלקה לביולוגיה אבולוציונית אנושית באוניברסיטת הרווארד, שהיה המחבר הראשי של המחקר שפורסם בכתב העת Antiquity. "יחד עם זאת, שאלות רבות נותרו פתוחות, בעיקר לגבי ההיררכיה החברתית באתר, וכיצד היו תושבי פאקימה קשורים ביולוגית זה לזה ולשכניהם".
כדי להשיב על השאלות הללו, ד"ר סדיג ועמיתיו ממספר מוסדות בארה"ב ובמקסיקו ביצעו ניתוח דנ"א ממקום קבורתו הייחודי של ילד. את הקבורה ביצעו תושבי פאקימה ב"בית הבאר", מבנה שנחשב למרכז הטקסי של האתר בשל החפצים הפולחניים שבתוכו והקשר שלו לבאר תת-קרקעית קדושה. על כן, הניחו החוקרים כי מי שנקבר במבנה זה הגיע משושלת של בני המעמד העילי.
הממצאים החשובים ביותר בניתוח זה היו מקטעים הומוזיגוטיים ארוכים ויוצאי דופן - רצף הדנ"א שעל הכרומוזום האבהי זהה לחלוטין לדנ"א שעל הכרומוזום האימהי - מה שמצביע על כך שההורים יכולים להיות קרובי משפחה, או להיות קרובי משפחה רחוקים שלא מידיעתם, ולרשת מקטעי דנ"א זהים מהורים קדמונים. "מדובר על הערכים הגבוהים ביותר של הומוזיגוטיות מבין כל הפרטים הקדומים בחצי הכדור המערבי", אומר ד"ר סדיג. "מה שאומר כי לילד שהדנ"א שלו נותח במחקרנו, היו הורים שהיו קרובים יותר מאשר בני דודים ראשונים".
ברוב החברות, יחסים קרובים נתפסים כטאבו, מה שלא נמנע בתרבויות עתיקות רבות, את קיומם בקרב האליטות, כסמל מעמדי או כדי לשמר קשרי דם. למעשה, מדובר בקורבן של טקס הקרבה אנושי, מה שמרמז על כך שהאליטות בפאקימה האמינו בכך שלהקרבה של ילד שנולד לשני הורים קרובים גנטית מתוך אותה שושלת יש כוח מיוחד, כשבמקרה הספציפי העלאת הקורבן שימשה להעצמת קדושתו של מבנה בעל משמעות מבחינה פולחנית.
על כן, לממצאי המחקר יכולות להיות השלכות רבות על הבנת הארגון החברתי במקסיקו בתקופה הפרה-קולומביאנית, עד הגעת הכובשים הספרדים. "ממצאים אלו מספקים תובנה ייחודית לגבי ההיררכיה החברתית והפרקטיקות החברתיות-דתיות בפאקימה. השלבים הבאים במחקר זה יתמקדו בהמשך ניתוח הדנ"א העתיק של פרטים מפאקימה ומצפון ומערב מקסיקו, במטרה לנסות ולהרחיב את הידע וההבנה על האופן בו קבוצות ותרבויות שונות נעו והתערבבו זו עם זו במרוצת השנים", מסכם ד"ר סדיג.
