מחר (יום ו'), כמה ימים לפני הבחירות לכנסת ה-25, יערך בתל אביב מצעד האקלים. מטרת המצעד להזכיר לציבור הבוחרים בישראל ולנבחרי הציבור בישראל שמשבר האקלים כאן ועכשיו, ושלחברי הכנסת וחברי הממשלה יש אחריות ומחויבות גדולה לפעול בנושא. אבל המצעד, שהוא פרי שיתוף פעולה של ארגוני סביבה וחברה רבים, הוא לא רק אירוע התעוררות, אלא בעיקר מפגן מחאה מול התעלמותה ואוזלת ידה של הממשלה הנוכחית, כמו גם אלה שקדמו לה, מהמשבר הגדול על השלכותיו המקומיות והגלובליות. המצעד הוא זעקה של תושבי ישראל, ובעיקר של צעירות וצעירים, למען העתיד של כולנו. והזעקה הזו, הזעם הזה, מתחדדים ומקבלים משנה תוקף נוכח הבחירות.
כמה ימים לאחר הבחירות לכנסת ישראל תחל בעיר שארם א-שייח במצרים ועידת האקלים של האומות המאוחדות-COP27. כפי שזה נראה עכשיו, נבחרי הציבור: חברי כנסת, שרים ואולי אפילו ראש הממשלה, ואיתם פקידי ממשל רבים, מתכננים לנהור לשארם על חשבון משלם המיסים. הם ישתתפו בדיונים, יבטיחו הבטחות, יציגו כותרות ויפזרו חיוכים. אבל האמת היא שאין להם מה לחפש שם. ולא רק משום שמדובר בממשלת מעבר, מבלי שברור מי ירכיב את הממשלה הבאה, מי יהיו השרים הבאים ומה תהיה המדיניות העתידית, אלא מפני שמדינת ישראל לא יכולה להציג בוועידה לפני אומות העולם שום עשייה משמעותית או התקדמות בתחום ההתמודדות עם משבר האקלים.
נהפוך הוא, מדינת ישראל לא עיגנה את הבטחתו של ראש הממשלה הקודם, נפתלי בנט, בוועידה לפני שנה בגלזגו לאיפוס פליטות בשנת 2050. היא לא קבעה יעדי הפחתת פליטות משמעותיים ולא עמדה ביעדים שנקבעו עד כה. גם החלטות ממשלה שונות בנושא עדיין לא קודמו כמעט. אז מה יש להם לחפש בשארם?
בנט בגלזגו ב-2021: "ישראל נמצאת בתחילתה של מהפכה בנושא שינויי אקלים"
(צילום: רויטרס)
ועידת האקלים היא מפגש שנתי של המדינות החתומות על האמנה לשינויי האקלים של האו"ם וההסכמים השונים שנחתמו בעקבותיה, ומטרתו לתאם את המאמצים העולמיים להפחתת פליטות גזי חממה (אדפטציה) והערכות לשינויי האקלים (אדפטציה). הוועידה הפכה כבר מזמן לפארסה אחת גדולה. מנהיגי כל העולם באים לספר לנו שמשבר האקלים הוא האיום העולמי הגדול ביותר כיום על האנושות ועל הסביבה הטבעית, ומיד אחר כך חוזרים לפוליטיקה קטנה ומקומית ונאבקים נגד החלטות הכרחיות להפחתת פליטות פחמן. הם חוזרים ומהדהדים את הצורך להתיישר עם היעדים שמציגים המדענים כדי להפחית את ההשפעה האנושית על האקלים ולמתן את השפעות שינויי האקלים על האנושות, אך מתקשים להתחייב ליעדים הנדרשים של הפחתת פליטות פחמן ועוד יותר מכך לעמוד ביעדים אליהם התחייבו. וכך, למעשה, שנה אחר שנה הדו"חות והתחזיות מחמירים, המציאות עולה על כל דמיון, אך פליטות גזי החממה של האנושות ממשיכות לעלות.
אבל נדמה כי הציניות של המנהיגים והפקידים בירושלים גדולה אפילו יותר. מדינת ישראל מציגה לאורך השנים יעדים נמוכים ונפסדים להפחתת פליטות פחמן, ולא מצליחה לעמוד אפילו ביעדים אלה. למשל, היעד של 10% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2020, יעד נמוך לכל הדעות, עדיין לא הושג גם בשנת 2022. גם פליטות גזי החממה ובעיקר פליטות מתאן מפסולת לא השתנו בשנים האחרונות אלא רק גדלו, למרות אין ספור תכניות לניהול הפסולת בישראל. ולגבי הפחתת הנסועה: מכירות הרכבים עולות בכל שנה, התחבורה הציבורית בישראל לא מספיק זמינה, מזמינה ואמינה והעדפה לרכבים פרטיים עדיין חוגגת. לכן אין פלא שלא רק שלא הפחתנו את הנסועה הפרטית, אלא הגברנו אותה. גם חוק האקלים המרוכך והמחורר שקידמה הממשלה היוצאת יחכה כבר לממשלה הבאה.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןהממשלה גם לא עשתה צעדים ממשיים להיערכות למשבר האקלים. היא לא ישמה החלטות ממשלה קודמות בתחום, לא דאגה לקידום תוכניות הערכות במשרדים השונים, לא נערכה לסופות והצפות, לגלי חום ולשרפות, כלום. אבל רגע לפני הבחירות החליטה להחליט עוד החלטה בנושא שלא ברור אם תתממש על ידי הממשלה שתבוא. זאת ועוד, לפי הרשימות ומצעי המפלגות שמתמודדות לכנסת והמסרים שהמנהיגים משדרים, משבר האקלים והגנת הסביבה פשוט לא קיימים, כאילו שאנחנו מתנהלים ביקום אחר.
המשלחת הגדולה שממשלת ישראל מארגנת לפסגה בשארם היא לא יותר מקליימטווש אחד גדול. הנציגים הרשמיים לא ממש יכולים להציג כלום ואפילו לא להבטיח כלום. עדיף שחברי הכנסת, השרים ונציגי הממשל יגיעו למצעד האקלים בתל אביב, לתת לאזרחי ישראל דין וחשבון על כל מה שלא קידמו ולא עשו.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
