פסגת האקלים האחרונה בגלזגו, על כישלונה, נראית רחוקה מתמיד. כך גם הבטחות ראש הממשלה, נפתלי בנט, לאפס את פליטות גזי החממה של ישראל עד לשנת 2050. הבטחות שלא עוגנו בשום החלטת ממשלה או תוכנית ממשלתית מסודרת. ולצד מלחמות האנרגיה, ובעיקר הגז הטבעי, שגרמו למחסור גדול בגז באירופה ולעלייה תלולה במחירי החשמל, וההכרזה של האיחוד האירופי לאחרונה כי השקעה בגז טבעי תיכלל בסל ההשקעות ה"ידידותיות לסביבה", ממשיך במחוזותינו מסע האדרת הגז הטבעי והקידום של תחנות כוח מונעות בגז טבעי במוסדות התכנון ובמסדרונות משרדי הממשלה. ובין כל אלה, שוב, האנרגיה הסולארית כמעט ונזנחה.
בסיכום של שנת 2021 רק כ-7% מהחשמל בישראל ייוצר באמצעות אנרגיות מתחדשות, רובו ככולו מאנרגיה סולארית, הרבה מתחת ליעד של 10% שהממשלה הציבה לשנת 2020, שגם הוא נמוך מאוד. לא זאת גם זאת, למרות שממשלת ישראל הקודמת קבעה יעד של 30% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות לשנת 2030, משרד האנרגיה והעומדת בראשו חזרו שוב ושוב ואמרו שכנראה לא נעמוד גם בו. כמו כן, הממשלה הנוכחית קבעה יעדי הפחתת פליטות גזי חממה, במסגרת החלטת ממשלה למעבר לכלכלה דלת פחמן עד שנת 2050, לרבות הפחתת פליטות גזי חממה שמקורן בייצור החשמל עד לשנת 2030 בהיקף של כ-30% ביחס לפליטות שנמדדו בשנת 2015. אך למרות ששנת 2030 מעבר לפינה, כרגע כולם ממשיכים בעסקים כרגיל.
בתוך הוואקום הזה, הניח אתמול (יום ג') המשרד להגנת הסביבה, הממונה על תחום משבר האקלים בישראל, דו"ח ובו "בחינה טכנית-כלכלית להעמקת יעדי האנרגיות המתחדשות ומפת הדרכים ליישומן עד לשנת 2030". הדו"ח מציג כיצד ניתן "להעמיק את היקפי הפחתת פליטות גזי החממה ממשק החשמל ל-42% הפחתה בשנת 2030 במקום היעד הנוכחי של 30%", תוך "הגדלת שיעור המתחדשות ל-40%". השיטה, על פי המשרד להגנת הסביבה, היא שילוב של הקמת מתקנים סולאריים על שטחים מבונים, מגגות ועד תשתיות, עם אגירה ועם ניהול חכם של הרשת.
הדו"ח החדש, שממשיך דו"ח קודם מלפני שנתיים, שבו נמנה הפוטנציאל לייצור חשמל סולארי על שטחים מבונים, כלומר המצאי, מתמקד בדרכים ובחסמים למיצוי המצאי בפועל, דהיינו התאמת מערך הייצור, החלוקה והאספקה לאנרגיה סולארית. למעשה מדובר בשינוי תפיסה מערכתי ומבני, מפני שהסוגיה אינה רק איך לייצר או לאגור חשמל סולארי, ולא שזה כל כך פשוט במערכת הקיימת, אלא כיצד לנהל אותו. כלומר להתמודד עם שינויי עומס, ושינויים בין יום ולילה וקיץ וחורף, שישפיעו על רשת החלוקה, ועם החסמים סטטוטוריים ורגולטוריים בפיתוח מתקנים סולאריים על מבנים ומתקנים. עם זאת, הדו"ח מציג גם כיצד מעבר מושכל לאנרגיה סולארית מייתר את הצורך בהקמת תחנות כוח חדשות מונעות בגז טבעי, ומצביע על חסכון של כ-5.7 מיליארד שקלים.
היישום של אנרגיה סולארית בישראל נמוך מאוד, למרות השמש הרבה, בעוד שפליטות גזי החממה לנפש גבוהות מאוד. אך בעוד שהמשרד להגנת הסביבה ממונה על הפחתת פליטות גזי החממה בישראל, הוא לא ממונה על מקורות הפליטה העיקריים, לרבות משק האנרגיה ובפרט משק החשמל, שנמצאים בשליטה של משרד האנרגיה. מבט על רשימת המשתתפים בהכנת הדו"ח מדגיש את המחסום האנרגטי הגדול שעומד בפני יישומו ובפני פריצת דרך גדולה במשק האנרגיה הסולארית המקומי. בין אנשי המשרד להגנת הסביבה, איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל ונציגי חברות אנרגיה מתחדשת שונות, פורום ה-15, הרשות לשלטון מקומי ורשות החשמל, אין איש ממשרד האנרגיה, מחברת החשמל-שאחראית כמונופול על החלוקה, ממשרד הפנים - שאחראי על תכנון, וממשרד האוצר.
הדו"ח החדש יוצא בתזמון מושלם, רגע לפני ששרת האנרגיה, קארין אלהרר, תציג היום (ד') בוועדת הכספים את התוכנית של משרדה להגעה ליעד של 30% אנרגיות מתחדשות עד 2030, וכנראה תזהיר שוב שמדובר ביעד לא פשוט, גם אם בר השגה, שמחייב שיתוף פעולה הדוק בין כל הגורמים בממשלה ובמשק. לכן, חשוב ככל שיהיה הדו"ח החדש שהכין המשרד להגנת הסביבה, חייבים לזכור שהאסטרטגיה הזו, של עבודה של המשרדים השונים במקביל ולא ביחד, כבר הוכחה ככישלון חרוץ לאורך הדרך, והיא הגורם המרכזי לכך שהדו"חות נערמים ואין שינוי בשטח. הגיע הזמן שכל משרדי הממשלה ישלבו כוחות כדי לעמוד בהבטחות הירוקות שנזרקות חדשות לבקרים לאוויר, כי בינתיים מי שמנהל את העניינים בשטח הן חברות האנרגיה הישנות והמזהמות.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
