הוויכוח על השאלה מיהם הבעלים של חפצים עתיקים מהווה אתגר הולך וגובר למוזיאונים ברחבי אירופה וצפון אמריקה, וכעת הזרקור מתמקד על היצירה הבולטת ביותר במוזיאון הבריטי בלונדון: אבן הרוזטה. כעת, בזמן שהמוזיאון הגדול ביותר בבריטניה מציין 200 שנה לפענוח כתב החרטומים, תושבים במצרים דורשים את החזרת האבן.
אבן הרוזטה היא לוח אבן שעליו נחרט טקסט זהה בשלושה סוגי כתב - יווני, מצרי קדום (הירוגליפי, כתב החרטומים) ומצרי מאוחר (דמוטי). מדובר באחד מהממצאים הארכיאולוגים החשובים בהיסטוריה. האבן שימשה כמפתח לפענוח כתב החרטומים על ידי החוקר ז'אן שמפוליון ב-1822, וכך נוסד למעשה מדע האגיפטולוגיה.
גובהה המקסימלי של אבן הרוזטה הוא 114 ס"מ, ורוחבה 72 ס"מ. על האבן חרוט בשלוש שפות צו מ-196 לפנה"ס, שהוצא על ידי המועצה הכללית של הכהנים המצריים. הצו מפאר את שלטונו של המלך תלמי ה-5 אפיפאנס במצרים. חלקים מהאבן חסרים, בעיקר בחלקה העליון בו מופיע הטקסט בשפת החרטומים. האבן התגלתה ב-15 ביולי 1799 במבצר עתיק ליד העיר רוזטה (רשיד) על ידי פייר בושר, קצין בצבא נפוליאון שפלש למצרים. עם תבוסתו של נפוליאון, זכתה בריטניה באבן במסגרת חוזה הכניעה שנחתם באלכסנדריה, ומאז 1802 היא מוצגת במוזיאון הבריטי בלונדון.
"החזקת האבן על ידי המוזיאון הבריטי היא סמל לאלימות תרבותית מערבית נגד מצרים", אמרה מוניקה האנה, דיקנית האקדמיה הערבית למדע, טכנולוגיה ותחבורה ימית, ומארגנת אחת משתי העצומות הקוראות להחזרת האבן מבריטניה למצרים. בעצומה של האנה, שאספה עד כה 4,200 חתימות, נכתב שהאבן נתפסה באופן בלתי חוקי ומהווה "שלל מלחמה".
הטענה מהדהדת בעצומה כמעט זהה של זאהי חוואס, השר לשעבר לענייני עתיקות של מצרים. על העצומה שלו כבר חתמו יותר מ-100 אלף מצרים. חוואס טוען שלמצרים לא היה כל קשר להסכם מ-1801.
המוזיאון הבריטי הפריך את הטענה הזו. בהצהרה שפורסמה, המוזיאון טען כי האמנה משנת 1801 כוללת חתימה של נציג מצרים. הכוונה היא לאדמירל עות'מאני שלחם לצד הבריטים נגד הצרפתים. הסולטן העות'מאני באיסטנבול היה למעשה שליט מצרים בזמן פלישת נפוליאון - ולכן מצרים כן הייתה צד בהסכם. במוזיאון אמרו שממשלת מצרים לא הגישה בקשה רשמית להחזרת האבן. נציג המוזיאון הוסיף כי ידוע על 28 עותקים של אותה גזירה חרוטה מלפני כ-2,200 שנה ו-21 מהם נותרו במצרים.
"חוקרים מהמאה ה-18 השתוקקו למצוא טקסט דו לשוני שנכתב בשפה ידועה", אמרה אילונה רגולסקי, ראש התרבות הכתובה המצרית במוזיאון הבריטי. רגולסקי היא האוצרת הראשית של תערוכת החורף של המוזיאון, "הירוגליפים פותחים את מצרים העתיקה", החוגגת 200 שנה לפריצת הדרך של שמפוליון.
האבן היא אחד מיותר מ-100 אלף שרידים מצריים וסודנים הנמצאים במוזיאון הבריטי. אחוז גדול מהפרטים העתיקים הושג במהלך השלטון הקולוניאלי של בריטניה על האזור מ-1883 עד 1953.
בשנים האחרונות יותר ויותר מוזיאונים ואספנים מחזירים חפצים לארץ המוצא שלהם, כאשר מקרים חדשים מדווחים כמעט מדי חודש. לעתים קרובות, מדובר בתוצאה של פסיקת בית משפט, בעוד שחלק מהמקרים הם וולונטאריים, המסמלים מעשה של כפרה על עוולות היסטוריות.
למשל, מוזיאון המטרופוליטן של ניו יורק החזיר 16 פרטים עתיקים למצרים בספטמבר לאחר שמחקירה שנערכה בארצות הברית עלה שהפריטים נסחרו באופן בלתי חוקי. ביום שני בשבוע שעבר, מוזיאון הורנימן בלונדון חתם על הסכם להחזרת למעלה מ-70 חפצים, כולל 12 יצירות מברונזה, לניגריה בעקבות בקשה של הממשלה באבוג'ה.
ניקולס דונל, עורך דין מבוסטון המתמחה בתיקים הנוגעים לאמנות וחפצים עתיקים, אמר שלא קיימת מסגרת משפטית בינלאומית משותפת לפתרון מחלוקות מסוג זה. לדבריו, רק במקרים שיש בהם ראיות ברורות שחפץ נרכש באופן בלתי חוקי, ההחזרה היא במידה רבה על פי שיקול דעתו של המוזיאון. "בהתחשב באמנה ובמסגרת הזמן, יהיה קשה לנצח במאבק משפטי על אבן הרוזטה", אמר דונל.
עבור נייג'ל התרינגטון, ארכיאולוג ומנכ"ל הפורום האקדמי המקוון Past Preserves, חוסר השקיפות של המוזיאון הבריטי מרמז על מניעים אחרים. "מדובר בכסף, וחשש שלאחר החזרת פריטים מסוימים אנשים יפסיקו להגיע", הוא אמר.
מוזיאונים מערביים טוענים זה זמן רב כי המתקנים שלהם מעולים והמוצגים מושכים קהל גדול יותר, זאת על מנת להצדיק את המשך החזקת היצירות העתיקות. לאחר המהומות במצרים ב-2011, שהביאו להפלת הנשיא חוסני מובארק, חלה עלייה בהברחת פריטים עתיקים ממצרים למדינות אחרות, ובסך הכול הוברחו פריטים בשווי של כ-3 מיליארד דולר בין השנים 2011 ל-2013 מחוץ למדינה, כך לפחות לפי קואליציית העתיקות שבסיסה בארצות הברית. בשנת 2015, התגלה כי מנקים במוזיאון המצרי של קהיר פגעו במסכת הקבורה של פרעה תות ענח' אמון על ידי ניסיון לחבר מחדש את הזקן עם דבק זול.
ב-2014 עלה עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון ומאז השקיעה הממשלה בקהיר משאבים רבים בעתיקות. מצרים הצליחה להחזיר לעצמה אלפי חפצים שהוברחו מהמדינה והיא מתכננת לפתוח עוד מוזיאיון, שבו יוצגו עשרות אלפי חפצים עתיקים. המוזיאון המצרי הגדול נמצא בבנייה כבר יותר מעשור והיו עיכובים חוזרים ונשנים בפתיחתו.
שפע המונומנטים העתיקים במצרים, מהפירמידות של גיזה ועד הפסלים הנישאים של אבו סימבל בגבול סודן, הם אבן שואבת לתעשיית תיירות, שהכניסה למצרים 13 מיליארד דולר ב-2021.
לדברי האנה, הזכות של המצרים לראות את ההיסטוריה שלהם צריכה להישאר בראש סדר העדיפויות. "כמה מצרים יכולים לנסוע ללונדון או לניו יורק?" היא אמרה.
הרשויות במצרים לא הגיבו לבקשת התגובה בנוגע למדיניותה של קהיר כלפי אבן הרוזטה או חפצים מצריים אחרים המוצגים בחו"ל. חוואס והאנה אמרו שהם לא תולים תקוות בממשלה. "אבן הרוזטה היא הסמל של הזהות המצרית", אמר חוואס. ''אני אשתמש בתקשורת ובאינטלקטואלים כדי לומר למוזיאון (הבריטי) שאין להם זכות להחזיק בה''.
