ההשפעות ההרסניות של התחממות כדור הארץ ומשבר האקלים: שטח הקרח של גרינלנד משתרע על פני 1.7 מיליון קמ"ר באזור הארקטי. אם הוא יימס לגמרי, מפלס הים העולמי יעלה בכ-7 מטרים, אך מדענים אינם בטוחים באיזו מהירות תימס יריעת הקרח של האי הגדול בעולם. לשם כך, נעזרו החוקרים במודלים של נקודות מפנה אקלימיות, זאת במטרה לגלות מתי ההמסה הזו עלולה להתרחש במציאות.
אפשר לדמות את המצב בגרינלנד לסימון נקודת זמן, שממנה והלאה יהיה מאוחר ללחוץ על הבלמים כדי למנוע מרכבת שדוהרת אל קצה מצוק להידרדר אל התהום. בין היתר בהתבסס על כמות פליטת פחמן, צוות של חוקרים זיהה, באמצעות שתי נקודות מפנה, את האופן שבו ישפיעו שינויי האקלים על יריעת הקרח של גרינלנד: שחרור של 1,000 ג'יגה-טון פחמן לאטמוספרה יגרום להמסה של החלק הדרומי של יריעת הקרח, בעוד ששחרור של כ-2,500 ג'יגה-טון פחמן יובילו למחיקה כמעט מוחלטת של כל מעטה הקרח.
הכמויות הללו נראות עצומות, אבל למרבה הדאגה מאז שהפעילות האנושית החלה להשפיע באופן ניכר על פליטת הפחמן, נפלטה כמות של לא פחות מ-500 ג'יגה-טון פחמן לאטמוספרה - כך שמדובר באמצע הדרך לנקודת המפנה הראשונה, שבה נתח גדול מיריעת הקרח של גרינלנד יימס לחלוטין. "נקודת המפנה הראשונה נמצאת מעבר לפינה, בהתחשב בתנאי האקלים הנוכחיים, כך שישנה סכמה ממשית לחצות אותה", אמר ד"ר דניס הונינג, מדען אקלים במכון פוטסדאם לחקר השפעת האקלים שהוביל את המחקר שפורסם בכתב העת Geophysical Research Letters. "ברגע שהרכבת תתחיל להידרדר, היא תיפול מהצוק אל התהום ולא תוכל להיעצר".
מהן ההשלכות של איבוד הקרח האדיר בגרינלנד? ריאיון לאולפן עם פרופ' מרסלו שטרנברג
(אלי סגל)
למעשה, מעטה הקרח של גרינלנד כבר נמצא בתהליך של המסה הדרגתית, זאת לאור העובדה שבין 2003 ל-2016, הוא איבד כ-255 ג'יגה-טון (כמה מיליארדי טונות) של קרח בכל שנה, כשקצב ההמסה מואץ ממה שחשבו בעבר ומתרחש ברובו בחלק הדרומי של האי. ההדמיה המורכבת שבה השתמש צוות המחקר לקחה בחשבון את כל תהליכי האקלים המרכזיים, ואת הגורמים המשפיעים על המסת הקרח, כולל טמפרטורת האוויר, טמפרטורת המים, פעילות זרם האוקיינוס ורמות המשקעים - כל אלה יחד קובעים באיזו מהירות יריעת הקרח נמסה והיכן חל האובדן הרב ביותר.
עם זאת, המורכבות של האופן שבו גורמים אלה משפיעים אלו על אלו, יחד עם טווחי הזמן הארוכים שמדענים צריכים לחשב בנוגע להמסת יריעת קרח גדולה כל כך, מקשים לחזות כיצד היא תגיב לתרחישים שונים של אקלים ופליטת פחמן. מחקר קודם, למשל, העלה סברה לפיה התחממות כדור הארץ של בין מעלה אחת ל-3 מעלות צלזיוס תהווה את הסף שמעבר לו יימס הקרח של גרינלנד באופן בלתי הפיך, בעוד שהמחקר הנוכחי הצביע על כך שאפילו היצמדות לעליית הטמפרטורה העולמית הממוצעת של 1.5 מעלות צלזיוס מעל לרמות הפרה-תעשייתיות שנקבעו בהסכם האקלים של פריז, לא תספיק כדי למנוע מיריעת הקרח של גרינלנד לעבור את נקודת האל-חזור.
3 צפייה בגלריה
מודלים שממחישים את האופן שבו העלייה בכמות הפחמן שמשתחררת לאטמוספירה משפיעה על המסת יריעת הקרח בגרינלנד
(צילום: Geophysical Research Letters)
3 צפייה בגלריה
צילום אווירי שממחיש את האופן שבו קרחונים נמסים בגרינלנד כתוצאה משינויי האקלים
(צילום: Shutterstock)
"לא ניתן להמשיך את פליטת הפחמן באותו קצב למשך זמן ולצפות שלא תיחצה נקודת המפנה. אמנם רוב ההמסה של מעטה הקרח לא תתרחש בעשור הקרוב, אבל זה גם לא צפוי לקחת הרבה זמן עד שלא נוכל לעשות דבר כדי למנוע זאת", הסביר ד"ר הונינג, שהבהיר בדבריו כי ככל שמעטפת הקרח תימס, פני השטח שלה יהיו חשופים לטמפרטורות אוויר חמות יותר, שרק יאיצו עוד יותר את ההמסה. במקרה של שחרור 1000 ג'יגה-טון פחמן לאטמוספרה, צפוי לעלות גובה פני הים בכ-1.8 מטר, אך בתרחיש האימים של שחרור 2500 ג'יגה-טון פחמן לאטמוספירה תתרחש עלייה קיצונית של 6.9 מטרים.
עליית פני הים היא רק חלק מהמצב המדאיג בעתיד כחלק משורה של בעיות סביבתיות אחרות. לדוגמה, ככל שיש פחות כיסוי קרח, כך פוחתת כמות אור השמש שמוחזרת לחלל, מה שאומר שהדבר מאיץ עוד יותר את עליית הטמפרטורה העולמית. המחקר הוא האחרון בשורה ארוכה של תזכורות ונורות אזהרה לכך שיש לנקוט בפעולות מהירות ויעילות כדי לנסות ולבלום את ההשלכות ההרסניות של שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית. השורה התחתונה היא שאם לא יבוצעו הפעולות הנדרשות בנושא, הרי שהמסת מעטה הקרח של גרינלנד לא יהיה כל מה שייעלם מהעולם כתוצאה ממשבר האקלים.
