לראשונה יוענק במוצאי יום העצמאות פרס ישראל לחקר מדעי הסביבה והקיימות. מי שיקבל את הפרס היוקרתי הוא פרופ' אביטל גזית מאוניברסיטת תל אביב, חוקר מוביל בתחום גופי מים מתוקים ומערכות אקולוגיות בסביבות אלה.
בראיון ל-ynet radio סיפר פרופ' גזית כי אתמול (יום ד') שר החינוך, יואב קיש, התקשר אליו להודיע לו על הזכייה. "אני הופתעתי ונעמדתי דום רגע", הוא שיחזר. "לא הייתי בטוח באיזה הקשר הוא רוצה לדבר איתי. הוא בירך אותי, וכן נדהמתי. התרגשתי. יש בזה הרבה כבוד והרבה מחויבות".
בנימוקיה ציינה ועדת הפרס כי: "פרופ' אביטל גזית הוא חוקר מוביל בתחום לימינולוגיה (חקר גופי מים מתוקים) ומערכות אקולוגיות בסביבות אלה. לצד המחקרים אלה, הוביל פרופ' גזית פעילות חלוצית לבחינת בריאות הנחלים בישראל ופעילות רחבת היקף לשיקום נחלי ארצנו. לצד עבודתו המדעית תרם פרופ' גזית לשמירה על הכנרת ועל בריכות החורף בישראל".
פרופ' גזית הסביר על התחום שהוא חוקר: "לימינולוגיה זה תורת האגמים, אבל התחום הורחב להיות תורת או אקולוגיה של מקווי המים המתוקים. הדבר כולל את הכינרת שלנו, את הנחלים, את בריכות החורף, את המאגרים, את כל גופי המים שאנחנו מכנים בתי גידול לחים". הוא דיבר על חשיבות המערכת הזו: "אז בעצם הכוונה היא ללמוד מהם הגורמים שמשפיעים על גופי המים. צריך לזכור, יש היום בז'רגון המקצועי יותר, מושג שמוגדר שירותי המערכת האקולוגית. אלו כל הדברים הטובים שהמערכות האקולוגיות מספקות לאדם. הדבש שהדבורים מספקות לנו, ותפוצות של מערכות טבעיות וכהנה וכהנה, ואני עסקתי בכינרת, וזו אולי התרומה המרכזית שלי, בחשיפה של האזור הרדוד באגם, שבדרך כלל לא רק אצלנו התעלמו ממנו. כשאתה מסתכל על אגם, אתה לא מסתכל על המים שלרגליך, אתה מסתכל למרכז, למרחב, ומסתבר שהאזור הרדוד הזה שנקרא טיטורל הוא האזור שבו מתרחשת הפעילות הכי חשובה באגם, שם מתרבים הדגים".
חתן פרס ישראל תיאר מה נעשה באותו מקום: "מינים שונים מתרבים על מצעים שונים וכשלא ידענו את זה לא שמנו לב שאצלנו, במיוחד כשיש שינויי מפלס כל כך מובהקים שיכולים להיות מטרים רבים, האזור הרדוד משתנה באופן קיצוני ומשנה את מיקומו, הוא יורד ועולה בהתאם למפלס, ובכל מפלס יש לו תשתית ומבנה אחר". פרופ' גזית נתן דוגמה: "אם המפלס יורד, אז תשתית אבנית, שזה אבנים וסלעים וכאלה, נשאר רק חול. מי שנהנה מזה זה אמנונים. אמנונים דוגרים בין הצמחייה על תשתית חולית והם המרוויחים הגדולים. כאשר המפלס עולה, עדיין יש תשתית חולית ואמנונים יכולים להינות, אבל פה נוספים אליהם הלבנונים או הסרדינים של הכינרת, שאולי לא רבים כל כך מכירים אותו או מכירים אותו מהשפרוטים שמוכרים בסופרמרקט והם דג מרכזי מבחינה כמותית. זה הדג שהמספר שלו הכי גדול באגם והם חשובים מאוד לאקולוגיה של מערכת האגם, כי הם ניזונים מסרטנים קטנים, והם ניזונים מאצות. אז באמת מי שמפקח על כמה סרטנים יהיו, מבקר גם את כמות האצות. וכך נשמר האיזון של המים, של איכות המים בכינרת. בעצם לניטורל של האזור הרדוד יש תרומה מאוד חשובה לשמירת הבריאות של אגם הכינרת".
הוא סיפר על אגמים נוספים ברחבי העולם, שאותם הוא חקר. "להפתעתי, גם במקומות אחרים עם אגמים יותר גדולים שביקרתי שם, הם נחשפו לראשונה לחשיבות של האזור הרדוד ובאו אלינו ללמוד מה אנחנו יודעים על אזור הניטורל", אמר פרופ' גזית. "היום הניטרול שלא נחקר בכלל בכינרת הרבה שנים, הפך להיות נושא מרכזי. עלינו לדעת שהכינרת הוא מהאגמים החמים הנחקרים ביותר בעולם, ובשנות ה-60 הוקמה המעבדה לחקר הכינרת יש שם מעבדה עם צוות נפלא שחוקרים את הכינרת והניטורל היה בצד עד שנחשפו סודותיו בעזרתי והיום זה נושא מרכזי".
פרופ' גזית הסביר מדוע יש התעניינות בכינרת: "למקור המים שלנו יש חשיבות עולמית גם בהקשר הדתי, אבל בהקשר הזה הם לא הכירו את האזור הרדוד. מי מנצל את האזור הרדוד, למשל אגם קונסטאט שבין שוויץ לאוסטריה, אגם ענק. כשהגעתי אליהם גילינו שדגים נדירים, שחשבו שהם כל כך נדירים, נמצאים שם בשפע. זה כל מיני תגליות מהסוג הזה, נחשפו באותו אגם".
