נדמה שסוף סוף מישהו משך בדש מעילו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והניע אותו לבחון לעומק את הבקשה של קצא"א (קו צינור אירופה אסיה) להגדיל באופן משמעותי את שינוע הדלק מהאמירויות והלאה דרך ישראל. אחרי חודשים ארוכים שבהם משרד ראש הממשלה דחף לביטול "מדיניות אפס תוספת סיכון", שהנהיג המשרד להגנת הסביבה במפרץ אילת, הנושא ירד לפחות לעת עתה מסדר היום של הממשלה.
עם זאת, ראש הממשלה ביקש מהמשרד להגנת הסביבה לבחון כל בקשה של קצא"א להגדלת כמויות תוך 60 יום, כלומר לא לעצור את הבקשות רק בשל המדיניות המשרדית, ובו בזמן הורה לקצא"א לבצע סקר סיכונים עדכני ורציני יותר תוך שישה חודשים. אבל רגע לפני החגיגות חשוב להבין שמדובר רק בעוד שלב בדרך. האתגר הגדול עוד לפנינו, והוא להציג את המספרים הנכונים והמלאים בשקיפות ובנחישות, למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב, ולבחון ברצינות את העלות מול התועלת.
חוף קצא"א באילת
(צילום: אסף הברי, רשות הטבע והגנים)
הבקשה של קצא"א לבטל את מדיניות אפס תוספת סיכון ולממש את ההסכם שחתמה עם חברת הנפט האמירתית מד-רד לשינוע דלקים דרך נמל אילת, שנתמכה על ידי ראש הממשלה והשר לשיתוף פעולה אזורי דודי אמסלם, הציגה שלוש תועלות עיקריות: ביטחונית, מדינית וכלכלית. מנגד, אנשי המשרד להגנת הסביבה, פעילי וארגוני סביבה וראשי רשויות מקומיות, ביטלו חלק מהתועלות והציגו סיכונים משמעותיים ועלויות חיצוניות גבוהות הכרוכות בהגדלת היקף השינוע, ובעיקר בשל חשש לפגיעה במגוון הביולוגי על שונית האלמוגים הייחודים במפרץ אילת, בבריאות הציבור ובפעילות הכלכלית-תיירותית בעיר אילת בשל שפך מספינת נפט במהלך שיוטה במפרץ או בפריקת הדלק.
הטיעון הביטחוני, ש"מתודלק" לא פעם בתרחישי אימה ותבהלה, הוא שיש צורך לדאוג למאגרי האנרגיה בישראל ולמלאי לשעת חירום, על אחת כמה וכמה בימים שכאלו, ובמיוחד כשיש סיכון לפגיעה בנמלים ובמאגרים בחיפה ובאשקלון. הטענה שעולה ממסמך של ועדה בין-משרדית שריכז משרד הממשלה ועסקה בנושא היא ש"אומדן עלות שיבוש של כחודש באספקת נפט צפוי להסתכם בהפסד של כאחוז תוצר למשק".
אך, מבלי להתייחס לדרך שבה הוערך האומדן הזה, הרי ברור שהפעילות שקצא"א מבקשת לקדם עם מד-רד אינה קשורה למשק המקומי או למלאי המקומי. יתרה מכך, לאחרונה המשרד להגנת הסביבה אישר לקצא"א בקשות להעברת דלקים מעבר לרגיל בשל המלחמה, ובהחרגה ממדיניות אפס תוספת סיכון. זאת ועוד, אם כבר בענייני ביטחון עסקינן, אז שינוע ואגירה של כמויות דלקים עודפות שאינן נחוצות למשק באילת ובאשקלון רק מסכן את הציבור ואת הסביבה, בהינתן איומי הטילים והכטב"מים מכל עבר. בנוסף, חשוב להדגיש שכל המספרים והאומדנים הממשלתיים מסתמכים על נתוני קצא"א, שהיא חברה שפעילותה חסויה ולא שקופה לבחינת הציבור.
בהיבט הכלכלי. המסמך הממשלתי טוען שמדובר בתועלת כלכלית ודאית מוערכת של כ-200 מיליון שקל למשק בכל שנה, אבל גם מציג אומדן נזק של מיליארדים, כפי שעולה מעבודה שהכין לאחרונה המשרד להגנת הסביבה עם חברת פארטו, נזק בשל פגיעה בסביבה הימית, על שירותי המערכת האקולוגית שהיא מספקת, פגיעה במערכות ההתפלה, פגיעה בתיירות ובמסחר ופגיעה בבריאות הציבור.
עבודה דומה בנוגע ל"אומדן עלויות שפך נפט בים התיכון ובמפרץ אילת", שביצעה חברת DHVMED עבור עיריית אילת וקואליציית ארגוני הסביבה, ובחנה תרחיש של שפך נפט בינוני של כ-4,500 טונות, העריכה את הנזק במפרץ אילת בכ-11-8 מיליארד שקל, ובמקרה שהשפך נוצר בים התיכון בכ-125-37 מיליארד שקל.
אבל הנקודה המהותית ביותר שעל הפרק היא סקר הסיכונים כתוצאה מהגדלת היקף הפעילות במפרץ אילת. בשנת 2021 הציגה קצא"א סקר, שנערך על ידי חברת הזמט, והתייחס לשלושה תרחישים מרכזיים: אירוע של אובדן דלק מלא של כל תכולת מכלית או פגיעה במעטפת ואובדן תכולה משמעותי, אירוע דליפה בצנרת המובילה את הדלק מהחוף לזרועות הטעינה, או הגעת שפך שמן במפרץ אילת לרצפטור ציבורי ו/או לשמורת טבע.
ההסתברות לשני האירועים הראשונים על פי הסקר הייתה אפסית, כלומר 0.00000273 לכל היותר או אחת ל-366,300 שנה לאירוע הראשון והחמור יותר של אובדן דלק משמעותי כתוצאה מפגיעה באוניה ו-0.00093 לכל היותר או אחת ל-1,111 שנה לאירוע דליפה מהצנרת. גם מבלי להיות מומחה לסקרים ולסיכונים, נדמה כי הסיכויים הללו בלתי סבירים, ואכן בחינה מדוקדקת של הסקר מעלה שחוות הדעת לא התייחסה ל"תנאי אי היציבות המאפיינת את אזורנו", וכפי שציינו עורכי הסקר: "אין ברשותנו כלים אנליטיים לחישוב ההסתברות של חבלה מעין זו, לפיכך מומלץ לאמץ את הגישה שננקטה בתעשייה ולא להתייחס בניתוח הסתברותי לאירועי זיהום ים מכוונים". איומים ביטחוניים אלו, שרק הולכים וגוברים לאחרונה, יכולים כמובן להשפיע משמעותית גם על ההסתברות של תרחישי שפך או שרפה אחרים באילת או באשקלון.
עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןלא זאת אף זאת, המשרד להגנת הסביבה דחה את הסקר, כיוון שהוא, לדבריהם: "אינו עונה על ההנחיות במקרה הטוב ובמקרה הסביר יותר מהווה רשלנות ואולי אף זלזול בהנחיותינו, מצד קצא"א ועורכי המסמך מטעמכם". וביתר פירוט: הליך זיהוי הסיכונים לא בוצע כנדרש, תרחישי הסיכון לא אושרו, נתוני ההסתברות לא מתאימים ולא נכונים, והסקר לא מתייחס ברצינות לתרחיש קיצון של הזרמה רצופה לסביבה הימית.
ב-7/10 למדנו על בשרנו שצריך להתייחס בכובד ראש ולא בזחיחות לאיומים, שחייבים לנהל אחרת את הסיכונים, ושלכספים מתעשיית הנפט יש חצר אחורית. ההחלטה של ראש הממשלה לבחון את המהלך להרחבת שינוע הנפט דרך ישראל חשובה, אבל לא רק שאין מסמך הבנות או הסכם כתוב וחתום בנושא, ולכן רב הנסתר על הנודע, הרי שהיא מעמידה את המשרד להגנת הסביבה בפני עובדה שעליו לבחון בכל זאת את הבקשות של קצא"א, ובזמן קצר, ולא לבטל אותן מיד בשל המדיניות שהנהיג.
חלון ההזדמנויות החדש שנפתח מחייב את כל משרדי הממשלה להיכנס מתחת לאלונקה ולפעול מיד. המשרד להגנת הסביבה חייב להוביל בעצמו, בשיתוף מומחים מהארץ ומחו"ל, סקר סיכונים רציני ומפורט בנושא, ומשרד הבריאות צריך להתייחס להיבטים הבריאותיים; משרד האנרגיה חייב להציג את הדרישות למלאי דלקים בישראל בשגרה ובחרום, ואת הצורך, אם קיים, להגביר את השינוע דרך אילת בתקופות כאלו ואחרות; משרד האוצר יחד עם משרדי הכלכלה והפנים, צריכים לבחון לעומק זה מול זה את הרווח וההפסד שיכולים להיגרם מהרחבת או אי הרחבת שינוע הדלקים של קצא"א דרך אילת. ואנחנו, כולנו, חייבים להמשיך וללחוץ על ראש הממשלה לא להסתפק בקונספציות ישנות ובעסקים כרגיל, ובקיצור לומר לו באופן ברור: ביבי Don’t.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
