הגן הלאומי תל אשקלון משלב אתר עתיקות, פארק בילוי בחיק הטבע וגם חוף רחצה. באתר נחשפה עיר מהתקופה הכנענית התיכונה, מוקפת סוללה אדירה ובה השער הקדום בעולם שנושא קשת בנויה. אבל בגן הלאומי, שמנוהל על ידי רשות הטבע והגנים, יש גם עולם טבע מופלא. הצלם מאיר גבע ביקר בגן הלאומי ותיעד את עולם החי המופלא במקום. צפו בתמונות המדהימות:
דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים, סיפר על עולם החי בגן הלאומי ועל המינים שתועדו בו. ״הגן הלאומי אשקלון, על שטחיו המגוננים והטבעיים, מציג ערב רב של מיני בעלי חיים המאפיינים את המערכות האקולוגיות הטבעיות לאזור של חולות נודדים וחולות מיוצבים, בצד מיני מלווי אדם המקננים או חיים בתחומי השטח המפותח של הגן. כך ניתן לראות כיצד מינים מקנני חורים, כמו הנקר, הדוכיפת והדררה, כשהם מגדלים את הדור הבא בתוך חורים בעצי האשל הותיקים. חורים אלו נוצרו כנראה על ידי הנקר ולאחר מכן התישבו בהם גם הדוכיפת והדררה".
רותם הוסיף בתיאור: "הפשוש, הכרוון, הדרור הספרדי והחנקן הנובי מאפיינים את השטחים הפתוחים הטבעיים יותר. הפשוש חובב את הצומח העשבוני, שם הוא תופר את קינו הכדורי על ידי חיבור של מספר צמחים יחדיו. ברוב המקרים הקן קרוב לקרקע ולכן חשוף לטריפה על ידי חתולי בית ומינים אחרים. יחד עם זאת, צפיפות העשבייה מסווה היטב את הקן מעינייהם. לעומתו הכרוון הוא דוגר קרקע מובהק. הקן הוא גומה קטנה בקרקע החשופה ללא תוספת של עלים יבשים. הכרוונים מוסווים היטב בשטח ולפעמים אנו חולפים על פינהם מבלי לשים לב בעוד הם עומדים ללא ניע או משתופפים עד חלוף הסכנה. הם פעילים גם בלילה, אז ניתן לשמוע את קולותיהם למרחקים גדולים".
החנקן הנובי שבתמונה למטה הוא פרחון, כלומר גוזל שפרח מהקן לאחר עונת קינון מוצלחת על אחד העצים באזור. "החנקנים נוהגים לשפד את טרפם על קוצים חדים ובכך לסמן את שטח המחייה שלהם", הוסיף רותם. "החנקן הנובי הוא הקטן מבין החנקנים המקננים בישראל והוא מקנן בשטחים עם צפיפות עצים בינונית. זנבו ארוך ומאפשר תמרון טוב בעת תעופה במרחב הצפוף יחסית ומשמש גם לתקשורת עם בני מינו. באנגלית מכונה חנקן זה 'בעל המסכה' על שם הרכב ופרישת הצבעים על פניו".
הדרור הספרדי הוא מין של דרור החי בלהקות גדולות ומקנן במושבות על עצים. "בעונת החיזור צבעי הזכרים בולטים ומבהיקים", סיפר אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים. "אלו דרורים גדולים יחסית לדרורי הבית ולדרור הירדן המוכר מאזור בקע ים המלח".
הסבראש וכחול החזה הם אורחים בעונות הנדידה ובחורף. "הסבראש הוא בן דוד של הנקר ושמו ניתן לו על שם יכולתו לסובב את ראשו בצורה משכנעת", אמר רותם. "הוא מוסווה להפליא על קליפות עצים ובלשונו הארוכה הוא יכול ללכוד חרקים מתחת לקליפות עצים או בין סדקי הקליפה העבה. כחול החזה הוא ציפור שיר קרוב משפחה של הזמיר ואכן קולו בעונת החיזור מיוחד מאוד. כשהו מבקר אצלנו הוא משמיע קולות אופייניים קצרים, המאפשרים לזהות את נוכחותו גם מבלי לראותו בסבך הצמחייה".
לגבי הצופית הבוהקת - אמר רותם - כי כשמה כן היא. "הזכר מבהיק בנוצותיו בצבעים פיזיקליים מטליים", הוא אמר. "הקן נבנה כשהו תלוי על ענפים ומשתלשל כלפי מטה. הצופית מלקקת צוף מפרחים בעזרת לשונה הארכוה ואף צדה עכבישים וחרקים קטנים. השלדג לבן החזה הוא צייד מיומן ולמרות שמו 'של-דג' הוא ניזון על זוחלים שאותם הוא צד בעשביה ואף על ציפורי שיר קטנות ממנו. הוא מקנן בחורים אותם הוא חופר בעצמו בקירות תחוחים. הזכר והנקבה במקרה זה הם באותם צבעים מאחר והקינון הוא בתוך מחילה חשוכה ואין משמעות להסטטאת הנקבה העושה את מרבית העבודה בזמן הדגירה. הסבכי שחור הראש מאפיין את השטחים הטבעיים שם הוא מקנן על עצים נמוכים. קינו הוא סלסילה פתוחה ובעת השירה שלו הזכר מתרומם לאוויר מצייץ ונוחת חזרה אם כי במקרים רבים הוא שר גם מנקודת עמידה בולטת״.
