ביום השני של מלחמת "חרבות ברזל", נקרעו שני כבלי תקשורת וצינור הגז התת-ימי ה-BalticConnector בין אסטוניה לפינלנד, ככל הנראה על ידי ספינה סינית שגררה את העוגן שלה על קרקעית הים. צינור הגז שעלות התקנתו הייתה 300 מיליון אירו, צפוי להיות מושבת לפחות חמישה חודשים.
עבורנו, זה לא משנה אם מדובר בפגיעה עקב פעילות עוינת של סין ו/או רוסיה, או אם מדובר ברשלנות של צוות הספינה. כמו במקרה של פיצוץ צינורות הגז הנורדסטרים ב-2022, מה שחשוב זה שמדובר בהמחשה נוספת עד כמה פגיעות הן תשתיות אסטרטגיות חיוניות ריכוזיות (מבחינת מספר מתקנים וגודלם, ללא קשר לריכוזיות כלכלית, שהיא שליטה של חברות מועטות בסקטור כלכלי שלם).
תשתיות כמו תקשורת ואנרגיה רגישות לתקיפות, תאונות, רשלנות ו/או אירועי טבע קיצוניים. לא צריך פצצות, טילים, רקטות, כטב"מים, צוללות או צוללנים כדי לשתק את מדינת ישראל. ובהקשר זה חשוב להזכיר כי הגז לישראל מגיע במספר זעום של צינורות מהים.
מציאות זו מצטרפת למציאות המלחמה הנוכחית, שבה הח'ותים, ארגון טרור בתמיכה איראנית שכבר הצליח לפוצץ ולהשבית בעזרת כטב"מים וטילים תשתיות אנרגיה אסטרטגיות במדינות המפרץ הפרסי בשנים האחרונות, מטווח ספינות בים האדום (כולל ספינות נושאות נפט ובעתיד אולי גם ספינות LNG - גז טבעי נוזלי), ואף חיבל בכבלי תקשורת תת-ימיים.
חיזבאללה וארגוני טרור אחרים שנתמכים על ידי איראן מנסה לפגוע באסדת גז ישראלית; חיזבאללה מדגים יכולות לפגוע במתקנים אסטרטגיים ישראליים (יב"א מירון – לפחות פעמיים); צינורות הגז בין מצרים וישראל וצינורות גז מצריים כבר פוצצו מספר רב של פעמים על ידי ארגוני טרור ב-15 השנים האחרונות; ומצד שני תשתיות אנרגיה חיוניות באיראן מתפוצצות להן.
אנו לא מסוגלים להתנהל באופן נורמלי ללא חשמל ואנרגיה בעולם המודרני. כיום, 70% מהחשמל בארץ מיוצר באמצעות גז טבעי, ובעתיד כ-70% מכל האנרגיה צפויה להיות תלויה בגז טבעי (עם הסבת התחבורה והתעשייה לחשמל ולגז טבעי). אמנם, לסקטור האנרגיה והחשמל יש יתירות מסוימת - אם אסדת גז אחת או תחנת כוח אחת או שתיים מושבתות, המערכות מסוגלות להמשיך ולתפקד, וניתן לעבור במקרים מסוימים לפחם או לסולר.
אולם פגיעה בפעילות של 10-5 מתקני אנרגיה חיוניים בלבד עשויה לגרום להשבתת עשרות אחוזים מסקטור החשמל ו/או האנרגיה בישראל, ואף למעלה מכך; למשך ימים, שבועות ואף חודשים. ההשלכות לכך תהנה הרות אסון מבחינה ביטחונית, כלכלית, סביבתית, ובריאותית - עד כדי פגיעה ממשית בביטחון המדינה. מעבר לנזקים של עשרות מיליונים ואפילו מיליארדים עקב הפגיעה בתשתית עצמה (אסדת גז טבעי עולה כמה מיליארדים), כל יום שבו 10% מרשת החשמל בישראל מושבתת, עשוי להגרם למשק הישראלי נזק כלכלי של 40-24 מיליארד שקלים.
לאחרונה, בעקבות המלחמה, התרבו הפרסומים והשיח בנושא. משרד המשפטים למשל פרסם חידוד הנחיות פנימיות להערכות לקריסת רשת החשמל, אירוע שכמובן גרם לבהלה. מנכ"ל חברת חשמל צוטט כאומר שאם יהיו פגיעות משמעותיות בתשתיות חיוניות של חברת החשמל, אז הרשת תקרוס לפחות בחלקים מסוימים בארץ, ואין מה לעשות עם זה. בתגובה, ישראלים רבים מיהרו לרכוש גנרטורים וכבר דווח על גמר מלאי לפחות בחלק מהחנויות שמוכרות גנרטורים.
אולם בניגוד לחוות דעתו של מנכ"ל חברת החשמל, יש מה לעשות. למעשה כבר עושים את זה באופן נרחב בעולם, ואף יש גורמים שהתחילו לעשות זאת בישראל. אם עד לפני עשור לא היו אמצעים לדאוג לחוסן אנרגטי לכל המדינה, אז היום המצב אחר לגמרי. באמצעות ייצור ו/או אגירת אנרגיה באופן מקומי באמצעות מאות אלפי מתקנים בדירות, רכבים, בניינים, שכונות ויישובים ניתן להבטיח עצמאות אנרגטית בשעת חירום לכל הפחות למספר ימים, ואף לזמן בלתי מוגבל לאתר בו קיים גם אמצעי לייצור אנרגיה (כמו פאנלים סולאריים).
מנכ"ל חברת החשמל בריאיון
(צילום: חגי דקל)
נדגיש כי הקמת שדות סולאריים ו/או מתקני אגירה גדולים של מאות מגה-וואטים אמנם מקנים חוסן אנרגטי גבוה יותר לעומת מתקנים מבוססי דלקי מאובנים, אבל עקב הריכוזיות שלהם הם לא מספקים חוסן ברמה גבוהה כמו רשת אנרגיה/ חשמל מבוזרת.
כיום קיימים אמצעים בשלים טכנולוגית ומשתלמים כלכלית להפוך את כל המדינה לחסינה אנרגטית, ובראש ובראשונה את כל המתקנים האסטרטגיים שלנו, כמו בסיסי צבא, תחנות משטרה וכיבוי אש, בתי חולים, מתקני מים, מתקני תקשורת, בניני ממשל, תחבורה ציבורית, שכונות מגורים ועסקים, ואף יישובים שלמים.
ניתן להתקין בכל מקום היום אמצעים לאגירת אנרגיה וחשמל במגוון גדלים, עבור דירה, בית, בניין, שכונה ואפילו עיר. אפשר אף לשלב רכבים חשמליים כחלק ממערך אגירת אנרגיה, וכך לחסוך מיליארדים בהתקנת מתקני אגירה נייחים. ניתן להקים במגוון מקומות אמצעים לייצור אנרגיה סולארית, כולל בסביבה עירונית. המחירים של אמצעים אלו יורדים באופן אקספוננציאלי, כך שתוך עשור מחיריהם ירדו ב-90%. לדוגמה, יצרנית הסוללות הגדולה בעולם (CATL) הורידה את מחיר הסוללות שלה ב-50% תוך שנה (תחילת 2023- תחילת 2024), ומתכננת להמשיך ולהוריד את המחיר בהמשך השנה.
כל זאת קורה במקביל לעלייה ביעילות, בבטיחות ובאיכות האמצעים הללו; לעלייה במגוון פתרונות ייצור ואגירת האנרגיה, להם כיום אורך חיים של 30-10 שנים. כך, בשילוב עם מיקרו-גרידים, ניתן ליצור רשת חשמל ואנרגיה מבוזרות, עם מאות אלפי מתקנים ואף למעלה מכך. גם פגיעה ב-1,000 מתקנים לא תשפיע על הרשת או על המשק, אלא רק באופן מקומי.
נדגיש כי אין בפרסום זה שום מידע חשאי או סודי. כל המידע הזה גלוי. בעשור האחרון אנו, וגם אחרים, ביצענו מחקרים על הנושא, פרסמנו חוות דעת בנושא, הצגנו אותם בפני משרד האנרגיה, ורשות החשמל. אבל בינתיים ישראל ממשיכה לקדם מדיניות של סקטור אנרגיה מבוסס דלקי מאובנים ריכוזי ופגיע, ובראייה לאומית לא עושה כמעט כלום בשביל לבזר את משקי החשמל והאנרגיה שלה ולהפוך אותו חסין. נכון, יש מהלכים בכיוון, אבל בגלל שעדיין רוב המיקוד של המדינה הוא במשק אנרגיה ריכוזי מבוסס גז טבעי, המהלכים הללו הם טיפה בים, בעיקר במדינה מאוימת כמו ישראל.
ד"ר דניאל מדר הוא שותף מייסד, SP Interface
