בזמן האחרון, ממשלת ישראל הייתה עסוקה לא מעט בענייני משבר האקלים, כחלק מההיערכות וההשתתפות בוועידת האקלים של האו"ם בגלזגו: החלטת הממשלה לקידום כלכלה דלת פחמן, עם יעדים לשנים 2030 ו-2050 במגזרים השונים במשק; הכרזה של ראש הממשלה, נפתלי בנט, על איפוס פליטות עד שנת 2050; אישור תקציב, שבו לראשונה כספים משמעותיים לקידום הפחתת פליטות; וחתימה על אמנות והסכמים. אבל הבטחות צריך לקיים, הרבה לפני 2050, אפילו לפני 2030, או למעשה כבר מחר, וזהו המבחן האמיתי של הממשלה, במעשים.
כבכל העולם גם כאן, עיקר פליטות גזי החממה נגרמות משריפת דלקים מאובנים: פחם, תזקיקי נפט וגז טבעי, כשמגזר ייצור החשמל בישראל אחראי לכ-50% מסך הפליטות. ייצור החשמל באמצעות דלקים מאובנים הוא גם גורם מרכזי לפליטת מזהמי אוויר בישראל: תחמוצות חנקן וגופרית, חלקיקים נשימים, תרכובות אורגניות נדיפות ועוד, מזהמים שגורמים לתחלואה ולתמותה. לכן אין ספק שכדי לעמוד בהבטחות חייבים לחשוב ולפעול אחרת במשק החשמל הלאומי, מהפחתה במקור, שימור אנרגיה והתייעלות אנרגטית ועד לייצר חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות, ובישראל בעיקר אנרגיית שמש.
אבל הבנות, תובנות והכרזות לחוד ומעשים לחוד. כי בעוד שממשלת ישראל מדברת גבוהה גבוהה בענייני אקלים, מוסדות התכנון בישראל מקדמים תחנות כוח גזיות חדשות. למרות ההצהרות הרבות של משרד האנרגיה על הפחתה במזהמי אוויר וגזי חממה במעבר לשימוש בגז טבעי, צריך לזכור שהתחנות האלה מגובות בסולר, ושימוש זה גורם לפליטות מזהמים שונים לאוויר, לרבות חומרים מסרטנים כגון בנזן ופורמאלדהיד. כמו כן, אין עדיין מידע מקומי לגבי פליטות מתאן בשרשרת האספקה של הגז הטבעי, כלומר בהפקה, בהפרדה באסדה ובהולכה, אך נתונים מהעולם מראים שהן לא זניחות כלל, ומתאן, שהוא המרכיב המרכזי בגז הטבעי, הוא גם גז חממה אגרסיבי יותר מפחמן דו-חמצני שנוצר בשריפת הגז הטבעי. זאת ועוד, אחת ההסכמות המרכזיות בוועידת האקלים בגלזגו היא שכדי למתן במהירות את ההתחממות הגלובלית, יש להפחית את פליטות המתאן תחילה.
ביום שני הקרוב תתכנס הועדה לתשתיות לאומיות להכריע בנוגע לארבע תוכניות גזיות נוספות: הקמת תחנת כוח חדשה בצומת קסם והרחבה של תחנות הכוח דוראד באשקלון, או.פי.סי בחדרה ואו.פי.סי במישור רותם. משרד האנרגיה טוען שיש לקדם את התחנות כדי לעמוד בעלייה הצפויה בצריכת החשמל ולשמור על אספקה סדירה ובטוחה של חשמל, על אף שכדי לעמוד במלאי התכנוני שמציג המשרד עצמו אין צורך בהקמה של כולן, וזאת עוד לפני שמדברים על היתירות האנרגטית הגבוהה שגם כך קיימת במשק החשמל המקומי. זאת ועוד, השבוע שלחה שרת האנרגיה, קארין אלהרר, מכתב ליו"ר הועדה, עו"ד שלומי הייזלר, שבו ציינה שבקידום התחנות שאושרו עד כה: בדליה, בכפר סבא ובשורק, והרחבת התחנות באשקלון, במישור רותם ובחדרה, יעמוד המלאי התכנוני על הערך הנדרש, ולכן אין צורך לקדם את התחנה החדשה בקסם.
בשונה משנים עברו, לאחרונה קמו למשרד האנרגיה כמה מתנגדים, ובעיקר המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות. עמדת משרד הבריאות היא שהקמת תחנות כוח שעושות שימוש בגז טבעי עם גיבוי של סולר בסמיכות לערים, כמו בקסם, בחדרה ובאשקלון, ובסמיכות לתחנות קיימות ותעשיות מזהמות, כמו בחדרה ובאשקלון, תוביל לעלייה בזיהום האוויר ולהשפעות שליליות על בריאות הציבור. הוא גם קבע שהשימוש בסולר בתחנה בקסם יסכן את קידוחי מי השתייה באזור.
בנט ואלהרר בפגישה עם גייטס
(צילום: עומר מירון, לע"מ, סאונד: בן פרץ, לע"מ)
גם המשרד להגנת הסביבה מתנגד להקמת התחנות מאותן סיבות ממש, ואף הציג בעבר כיצד שימוש בתחנות סולאריות עם אגירת אנרגיה יוכל לספק את צורכי החשמל של המדינה ולהפחית את זיהום האוויר ואת פליטות גזי החממה. יתרה מכך, רק לאחרונה, השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, פנתה לשרת האנרגיה אלהרר, וכתבה: "ישראל מצהירה על מחויבותה לסיים את תלותה במקורות האנרגיה הפוסיליים. כעת האתגר העומד בפנינו הוא ליישם צעדי מדיניות הנמצאים בהלימה ליעד שנקבע ושיביאו לגמילה מדורגת אך מהירה ממקורות אנרגיה אלו. הצעד המיידי הנדרש הוא הפסקה מוחלטת של השקעות בתשתיות פוסיליות חדשות, לרבות אלו המתמרצות ומאפשרות פיתוח שדות נפט וגז". לכל אלה יש להוסיף גם את העובדה שעם התקדמות המערכות הסולאריות ויכולות האגירה, לצד העלויות הנמוכות יחסית של מערכות אלה, לתחנות הגזיות אין אפילו עדיפות כלכלית.
אמנם שרת האנרגיה חוזרת ואומרת שהיא מחויבת לקידום אנרגיות מתחדשות בישראל, ואף הכריזה שליבת הפעילות של מנכ"ל המשרד החדש, ליאור שילת, היא קידום תחום האנרגיות המתחדשות, אך משרד האנרגיה עדיין מתייחס לגז כאנרגיית מעבר, בלי לקצוב את הזמן שישמש ככזה. אולי כדאי ששרת האנרגיה וראש הממשלה, ששם את כל יהבו על טכנולוגיות קליימטק והבטיח שנהיו אור לגויים ונציל את היקום כולו, יקשיבו לעצה של ביל גייטס בנוגע להפחתת ואיפוס פליטות ומעבר מתחנות כוח פחמיות לתחנות מונעות גז.
בספרו "אסון אקלימי", מתייחס גייטס בדיוק לסוגיה הזו וכותב כי "אם להפחית (פליטות פחמן-ע.ו.) עד 2030 הוא המדד היחיד להצלחה, אז יהיה מפתה מאוד להחליף תחנות כוח שפועלות על בעירת פחמן (על פחם-ע.ו.) בתחנות כוח שפועלות על גז. זה יפחית את פליטת הפחמן הדו חמצני. אבל כל תחנת כוח על גז שתיבנה מעכשיו עד 2030 עדיין תהיה פעילה ב-2050. תחנות כוח צריכות לעבוד עשרות שנים כדי להחזיר את ההשקעה ועדיין תשחרר גזי חממה. אנחנו נעמוד ביעד של "להפחית עד 2030" אבל רק נתרחק מהאפס".
תחנות כוח מונעות גז טבעי מובילות לפליטות גזי חממה ומזהמי אוויר רבים. המחויבות של מדינת ישראל להתמודד עם משבר האקלים חייבת להתחיל מיד, ולא צריך לחכות לטכנולוגיות עתידיות. יש כיום מספיק טכנולוגיות שמאפשרות לעבור לאנרגיות מתחדשות, נקיות, זולות ואקלימות יותר, צריך רק לקיים.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
