המגלודון, הטורף הימי הגדול ביותר בהיסטוריה, לא היה טורף בעל דם קר. כך עולה ממחקר חדש, ששופך אור על יכולתו של מין הכריש הפרהיסטורי לווסת את טמפרטורת גופו - במה שמסביר ככל הנראה מדוע הוא נכחד. את המחקר ערכו מדעני סביבה מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, אוניברסיטת קליפורניה במרסד ואוניברסיטת וויליאם פטרסון.
לאחר ניתוח איזוטופים באמייל השן של הכריש הקדום, שנכחד לפני כ-3.6 מיליון שנה, הגיעו המדענים למסקנה שהמגלודון יכול לשמור על טמפרטורת גוף שהייתה חמה בכ-7 מעלות צלזיוס מהמים שבהם הוא חי. הפרש הטמפרטורה הזה גדול יותר מאלה שנקבעו עבור כרישים אחרים שחיו לצד המגלודון והוא גדול מספיק כדי לסווג את המגלודון כבעל דם חם.
מחברי המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, הניחו כי כמות האנרגיה שהמגלודון השתמש בה כדי לחמם את גופו תרמה להכחדתו, מה שמשליך גם על הבנת שינויים סביבתיים נוכחיים ועתידיים. "חקר הגורמים המניעים מאחורי הכחדת המגלודון עשוי בהחלט לספק תובנה לגבי פגיעותם של טורפים ימיים גדולים במערכות אקולוגיות מודרניות של האוקיינוסים החווים את ההשפעות של שינויי אקלים מתמשכים", אמר רוברט איגל, מהמחלקה למדעי האטמוספרה והאוקיינוס ומהמכון לאיכות הסביבה וקיימות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.
המגלודון ידוע בעיקר בשל שרידי השלד שלו, המעידים על כריש ענק ממדים, שאורכו בין 16 ל-28.3 מטר. הוא השתייך לסדרת כרישים גדולה בשם דמויי עמלץ - הידועים גם ככרישי מקרל - עליה נמנים גם העמלץ הלבן והכרישועל. בעוד שרוב הדגים הם בעלי דם קר, עם טמפרטורות גוף זהות למים שמסביב, כרישי המקרל שומרים על הטמפרטורה של גופם או חלקים מממנו מעט יותר חמה מהמים סביבם, במה שנקרא מזותרמיה ואנדותרמיה אזורית, בהתאמה.
כרישים אוגרים חום שנוצר על ידי השרירים שלהם, מה שהופך אותם שונים מבעלי חיים בעלי דם חם או אנדותרמיים כמו יונקים, שבמקרה שלהם יש אזור במוח הנקרא היפותלמוס, שתפקידו לווסת את טמפרטורת הגוף. ראיות שונות רמזו על כך שייתכן שהמגלודון היה מזותרמי, אך ללא נתונים מהרקמות הרכות המניעות את טמפרטורת הגוף בכרישים מודרניים, היה קשה לקבוע אם או באיזו מידה המגלודון היה אנדותרמי. במחקר החדש, המדענים חיפשו תשובות בשרידי המאובנים הנפוצים ביותר של המגלודון (השיניים), שכן מרכיב עיקרי בשיניים הוא מינרל בשם אפטיט, המכיל אטומים של פחמן וחמצן.
כמו כל האטומים, פחמן וחמצן יכולים להגיע בצורות "קלות" או "כבדות" הידועות כאיזוטופים, וכמות האיזוטופים הקלים או הכבדים המרכיבים את האפטיט בעת יצירתו יכולה להיות תלויה במגוון גורמים סביבתיים. על כן, ההרכב האיזוטופי של שיני מאובנים יכול לחשוף תובנות לגבי היכן היצור חי ומה היו סוגי המזון שאכל, אך גם - עבור חולייתנים ימיים - לספק מידע על הכימיה של מי הים שבו היצור הימי חי וכן על טמפרטורת הגוף שלו. "אפשר לחשוב על האיזוטופים שנשמרו במינרלים המרכיבים את השיניים כמעין מדחום, אבל כזה שקריאתו יכולה להישמר במשך מיליוני שנים. מכיוון ששיניים נוצרות ברקמה של בעל חיים בעודו חי, אפשר למדוד את ההרכב האיזוטופי של שיניים מאובנות על מנת להעריך את הטמפרטורה שבה הן נוצרו, ובכך לאמוד את טמפרטורת הגוף המשוערת שלו בחייו", אמר רנדי פלורס, דוקטורנט באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.
מכיוון שרוב הכרישים הקדומים והמודרניים אינם מסוגלים לשמור על טמפרטורות גוף גבוהות משמעותית מטמפרטורת מי הים, האיזוטופים בשיניהם משקפים טמפרטורות החורגות מעט מטמפרטורת האוקיינוס. לעומת זאת, אצל בעלי חיים בעלי דם חם, האיזוטופים בשיניהם מתעדים את השפעת חום הגוף שמייצר בעל החיים, וזו הסיבה שהשיניים מצביעות על טמפרטורות חמות יותר ממי הים שמסביב.
החוקרים שיערו שכל הבדל בין ערכי האיזוטופים של המגלודון לאלו של כרישים אחרים שחיו באותו זמן מעיד על המידה שבה יכול המגלודון לחמם את גופו. החוקרים אספו שיני מגלודון וכרישים אחרים מחמישה מקומות ברחבי העולם, וניתחו אותן באמצעות ספקטרומטר מסה. באמצעות מודלים סטטיסטיים שנועדו להעריך את טמפרטורות מי הים בכל אתר שבו נאספו השיניים, מצאו החוקרים כי השיניים של המגלודון הניבו באופן עקבי טמפרטורות ממוצעות שהצביעו על יכולת מרשימה של ויסות טמפרטורת הגוף.
4 צפייה בגלריה
שן של כריש מגלודון (מימין) לעומת שן של כריש עמלץ לבן
(צילום: Harry Maisch/Florida Gulf Coast University)
גופו החם יותר איפשר למגלודון לנוע מהר יותר, לסבול מים קרים יותר ולהתפשט ברחבי העולם, אם כי לדברי החוקרים ייתכן שאותו יתרון אבולוציוני תרם גם להכחדתו. המגלודון סיים את חייו בתקופת הפליוקן, שהחלה לפני 5.33 מיליון שנה והסתיימה לפני 2.58 מיליון שנה, תקופה שבה חלה התקררות עולמית שגרמה לשינויים בגובה פני הים ולשינויים אקולוגיים אותם המגלודון לא שרד.
"שמירה על רמת אנרגיה שבאמצעותה עלתה טמפרטורת הגוף של המגלודון גרמה להגברת התיאבון שלו, מה שייתכן שלא בא בהלימה עם שינוי מאזני המערכת האקולוגית הימית, עד למצב שבו המגלודון נאלץ להתחרות מול מינים חדשים שהופיעו כמו העמלץ הלבן", הסביר פלורס. "לאחר ביסוס האנדותרמיה במגלודון, עולה השאלה באיזו תדירות היא נמצאת בטורפי-על ימיים לאורך ההיסטוריה הגיאולוגית", הוסיפה אראדנה טריפאטי, פרופ' למדעי כדור הארץ, הפלנטה והחלל וחברה במכון לאיכות הסביבה וקיימות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. ממצאי המחקר מראים שאפילו המגלודון הגדול לא היה חסין מפני שינויי אקלים, כך שיש לנקוט מאמצים נוספים כדי להגן על הכרישים שעוד נותרו בעולם כל עוד יש זמן לעשות זאת.
