יום אחד עלה פרופ׳ משה שחק במעלית עם גברת ששאלה אותו מה הוא עושה למחייתו. "אני חוקר מדבר", ענה לה, והיא השיבה שבמדבר אין כלום. ההנחה השגויה הזאת הייתה בבסיס התעניינותו של שחק במדבר מאז הגיע אל שדה בוקר אחרי לימודי תואר שני בארצות הברית. "מוצא החיים הוא מהים, וברגע שהחיים התפתחו ביבשה הם הגיעו למקום קיצוני שבו יש מחסור תמידי במים, ותמיד עניין אותי איך במערכת כזאת מצליחים להתקיים חיים". מספר שחק. "זה הקו שהנחה אותי לאורך כל הדרך, והמגורים במדרשת שדה בוקר אפשרו לי לברר ולחקור את הנקודה המעניינת הזאת".
שחק (87), שאחראי למספר מפעלים חינוכיים בתחום האקולוגיה ולחידושים פורצי דרך בעולם המחקר בכלל ובחקר המדבר בפרט, יקבל פרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה במסגרת הוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה שתתקיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ב-25–26 בספטמבר.
רעיון שבשל זמנו
בתחילת דרכו בעולם העבודה היה שחק דייג בבריכות הדגים שבקיבוץ כפר מסריק. בשלב כלשהו, בתקופה שבה חברי הקיבוץ עוד קבעו מי עובד איפה, הועבר שחק לתפקיד הוראה בבית הספר התיכון שבו למד בתור מורה לריאליסטיקה - שיעור שמשלב תחומי מדע שונים כמו מתמטיקה, כימיה, פיזיקה וביולוגיה. "הייתי בן 21, מורה צעיר שמרוצה מאוד מתפקידו מכיוון שנראיתי דומה לתלמידים ולא היו מבחינים בינינו", הוא מספר בחיוך משועשע.
הוא נולד ב-1936, והיה התינוק השני שנולד בבית החולים בילינסון. "קראו לי משה על שמו של משה בילינסון", הוא משתף. את לימודי התואר הראשון שלו בחקלאות השלים באוניברסיטה העברית, ואת התואר השני בנושא פיזיולוגיה של הצמח למד מעבר לים - באוניברסיטת בראון שבארצות הברית, אליה קיבל מלגת לימודים.
כשאני שואלת אותו כיצד הגיע לחקור דווקא את המדבר הוא עונה שאין כוח גדול יותר מרעיון שבשל זמנו, ושיש גם המון מקריות. "אם היית אומרת לי כשהגעתי לשדה בוקר שזה מה שאעשה בחיים - הייתי אומר לך שזה לא יכול להיות". ועדיין, כבר בתור ילד, הוא התעניין במערכות מורכבות ובקשרים ביניהן, כך שאין זה מפתיע שנושא הדוקטורט שעשה באוניברסיטה העברית עסק בחקר המבנה והתפקוד של המערכת האקולוגית במדבר. "חקרתי שני מיני שבלולים. עניין אותי לדעת איך יצור שעשוי מ-90 אחוז מים ושצריך בכלל לחיות בים מתקיים בתנאים הקשים של המדבר".
תוך כדי הדוקטורט פיתח שחק עבור בית ספר שדה בוקר, שם עבד כמורה החל מ-1969, קורס ראשון מסוגו ללימוד על המדבר בגישה מערכתית. "אפשר להסתכל על הטבע כמבנה - כלומר אילו בעלי חיים וצמחים קיימים, ואפשר להסתכל עליו גם מבחינה תפקודית - איך אותם צמחים ויצורים חיים יוצרים יחד מערכת שמתפקדת, וזוהי הגישה המערכתית", הוא מסביר. "מערכת אקולוגית לא בנויה רק מצמחים, אוכלי צמחים וטורפים. במדבר רוב הצמחים מתייבשים בקיץ, ולכן ראינו שזרימת האנרגיה ומִחזור היסודות עוברים דווקא דרך יצורים שאוכלים חומר יבש, כך שתפקודה המרכזי של המערכת קורה דרכם".
זהו הקורס היחיד בארץ בנושא, ומאז החלו ללמדו ב-1971, השתתפו בו אלפי תלמידי תיכון וסטודנטים מרחבי הארץ.
שבלול שלא צריך רופא שיניים
אז מה הסיפור של שבלולי המדבר? כדי לחסוך באנרגיה, השבלול ישן בקיץ, למעט בלוטת המין שלו שמייצרת זרע. זהו מין הרמפרודיטי - כלומר בעל איברי רבייה זכריים ונקביים. עם הגשם הראשון השבלול מתעורר, ולמרות שלא אכל במשך חודשים ארוכים, הדבר הראשון שהוא עושה הוא לחפש שבלול אחר שאליו הוא מעביר את הזרע.
5 צפייה בגלריה
פרופ' משה שחק מסביר על תהליכי המדבור כפי שנחקרו בתחנת "סיירת שקד"
(צילום: באדיבות פרופ' משה שחק)
מרגע קבלת הזרע בלוטת המין הופכת לנקבית ומתחילה לייצר ביצים, ורק לאחר מכן השבלול מתפנה לאכול. "מה שהוא אוכל ושותה במשך יום אחד מספיק לו למאה ימים", אומר שחק. לאחר מכן השבלול חוזר לישון, ועם הגשם השני הוא מתעורר שוב כדי להטיל בקרקע הלחה כ-30 ביצים צהובות שעטופות במעין שק ששומר על הלחות שלהן. "השבלול חופר בור של כחמישה סנטימטרים עם הרגל שלו; זה כמו שאנחנו נחפור בור של מטר עם הלשון".
במהלך הימים שבהם יצא שחק עם תלמידי הקורס לאסוף נתונים במדבר, הם גילו שבנגב יש מין נוסף של שבלול שעושה דבר מעניין מאוד - הוא אוכל סלעים. "המזון שלו הוא חזזיות אנדוליטיות - מין של צמח שגדל בתוך הסלע, והשבלול הזה לא צריך רופא שיניים מכיוון שיש לו שיניים מיוחדות שחופרות בסלע, ואם הן נשברות הן גם גדלות מחדש". הגילוי הייחודי הוביל להגעתה של משלחת מטעם רשת השידור הבריטית BBC שהכינה כתבה על השבלולים המיוחדים. "זו הייתה אטרקציה עולמית - ראיינו אותי לכתבה והם הביאו איתם מצלמה מיוחדת שתיעדה את השבלול מקרוב".
אותו שבלול הוליד תגלית משמעותית, שהובילה לסדרת מאמרים שפורסמו במגזינים המדעיים Science ו-Nature יחד עם הפרופ׳ האמריקני קלייב ג׳ונס: תוך כדי אכילה, השבלול יוצר קרקע שעשירה בחומרי הזנה. "כך למעשה הגענו לרעיון המרכזי שהיווה חידוש בתחום האקולוגיה, והוא יצורים חיים כמהנדסי סביבה", מספר שחק בגאווה. הפרסום גרר תגובות חיוביות של חוקרים שתהו כיצד הם עצמם לא עלו על כך. "הרבה אנשים ראו תפוחים שנופלים מהעץ, אך רק את ניוטון זוכרים מכיוון שהוא מצא את החוקיות של נפילת התפוח. זה מה שאנחנו עשינו: מצאנו את החוקיות של אורגניזמים שמשנים את סביבתם".
5 צפייה בגלריה
שקד, נינתו של פרופ' משה שחק, מתבוננת בשבלולים בתחנת המחקר "סיירת שקד"
(צילום: רותם דה מלאך)
הרעיון הזה היה פורץ דרך מבחינה מדעית, שכן שחק ועמיתיו למחקר הצליחו גם להפריך הנחה של אבי תורת האבולוציה. "דרווין כתב בספרו ׳מוצא המינים׳ שהיצורים החיים נלחמים נגד האלמנטים באזורים קיצוניים כמו מדבר - כלומר הם תלויים בסביבתם", מסביר שחק. "אנחנו הוכחנו שזה לא נכון. הנגב פועל כמערכת אקולוגית אחת בזכות יצורים שהם מהנדסי סביבה, כלומר משנים אותה כך שיהיה להם קל יותר לחיות בה, ואני גאה שבזכות הנגב והמדבר הישראלי הצלחנו להכניס חידוש ממשי בתורה האקולוגית".
אדם אחד לא יכול לעשות הכול לבד
מחקר השבלולים הוא לא ההישג היחיד של שחק. בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת הייתה מדרשת שדה בוקר במשבר כלכלי, ומנהלה ביקש משחק לחשוב על רעיון יצירתי כיצד להציל את המקום. הרעיון שהציע היה להקים בית ספר תיכון לחינוך סביבתי. "חשבתי שהוא יזרוק אותי מכל המדרגות, אך הוא החליט ללכת עם ההצעה שלי, ומהתיכון הזה יצאו הרבה תלמידים שתורמים למדע בארץ". נוסף לתיכון בשדה בוקר, שחק שיתף פעולה עם פרופ׳ אבן ארי ויחד הם הקימו את היחידה לאקולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, שבהמשך התפתחה למחלקה לאקולוגיה מדברית על שם מיטרני.
שחק המשיך לעשות חיל גם בעולם - בזכות הניסיון המחקרי שלו בנגב הוא הוזמן לייעץ בהקמה של תחנה אקולוגית ארוכת טווח (LTER) בניו-מקסיקו, שהרעיון העומד בבסיסה הוא התמודדות עם בעיות סביבתיות דרך מחקרים ארוכי טווח שנתוניהם זמינים לכל המדענים בעולם. בעקבות חשיבות התחנה הזאת למחקר האקולוגי, ב-1997 החליט שחק להקים את שתי התחנות הראשונות בארץ: הראשונה היא להבים שבראשה עומד פרופ׳ אבי פרבולוצקי, והשנייה היא פארק סיירת שקד ששחק עומד בראשה.
5 צפייה בגלריה
פרופ' משה שחק חוקר את השפעת הצמחים כמהנדסי סביבה על פוריות הקרקע
(צילום: באדיבות פרופ' משה שחק)
״כשהאמריקנים הקימו את LTER International סיפרתי להם על התחנות הטובות שיש לנו בארץ, וכך גם ישראל הצטרפה לארגון הבינלאומי - זו המערכת הטובה בעולם לחקר מערכות אקולוגיות". היום קיימות 13 תחנות כאלו שפרוסות בכל הארץ, והן מקדמות מחקר סביבתי בארץ ובעולם. לאחרונה היה שחק שותף בפרויקט שצמח מתחנות אלו בשיתוף פעולה עם קק״ל - תוכנית הקרויה "סוואניזציה" (Swanization), שמטרתה לוחמה במִדבור לאחר שהנגב היה חשוף במשך שנים לכריתה ולרעיית יתר.
"היום אנחנו יודעים כיצד לשקם מערכות אקולוגיות מורכבות בשל מחקרים ארוכי טווח, שמתאפשרים בזכות שיתופי פעולה עם חוקרים מתחומים נוספים כמו גיאומורפולוגים ומטאורולוגים", מפרט שחק. "אדם אחד לא יכול לעשות הכול לבד, וזאת מכיוון שמחקר אקולוגי הוא רב-תחומי. העיקר הוא שנשמור על סביבתנו, אבל כדי שנשמור עליה צריך להבין אותה באמצעות מחקר והרבה סבלנות".
השבלול שצריך לזכות בפרס
ככל שהריאיון איתו מתקדם, אני מבינה שיותר מהכול, שחק הוא קודם כול מורה. הוא משתף שבדומה לאותה גברת מהמעלית, גם התלמידים שהגיעו לקורס שלו בשדה בוקר חשבו שבמדבר אין כלום. "אחרי שבוע במדבר ראיתי בעיניים שלהם כמה הם המומים, והם סיפרו לי איך שיניתי להם את ההשקפה לגבי מהו מדבר". אך מכל הישגיו, שבלולי המדבר הם אלו שקרובים לליבו. "אני מרגיש סיפוק גדול מכיוון שהתלמידים שלי - שחלקם כבר פרופסורים - שיתפו אותי שהם למדו משהו ממני, אבל אני בכלל למדתי הכול מהשבלולים", הוא אומר בהתרגשות. "אני לא מתפאר במחקרים שלי כמו שאני מתפאר בסיפור השבלולים".
5 צפייה בגלריה
פרופ' משה שחק מרצה על השפעות שינויי האקלים על מערכות אקולוגיות
(צילום: באדיבות פרופ' משה שחק)
אהבת המדבר (והשבלולים), עברה גם לדור ההמשך של שחק. "יש לי נינה בשם מדבר", הוא מספר בגאווה – וגם היא כבר שמעה את סיפור השבלולים. ממרום גילו שחק ממשיך להרצות על השבלול שאוכל אבנים למגוון קהלים, החל מילדים בגן ועד לגיל השלישי בדיור מוגן. "אני רואה את הברק בעיניים של הילדים כשאני מספר להם את הסיפור, וכשאני שואל אותם מה עושים כשרואים שבלול על המדרכה או על הכביש כולם צועקים יחד שמעבירים אותו למקום בטוח", הוא משתף. דרך הסיפור על היצור שעשוי ברובו ממים מנסה שחק להנחיל לדור העתיד ערכים של שמירת טבע. "בסוף את הפרס צריכים לקבל השבלולים, לא אני", הוא מסכם בחיוך.
שמעו על עוד מחקרים פורצי דרך בוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה, שבמסגרתה יוענק לפרופ' משה שחק פרס מפעל חיים ושתתקיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ב-25–26 בספטמבר >> להרשמה לוועידה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
