המרכז לחינוך לקיימות בסמינר הקיבוצים ערך בשנת 2021 סקר שעסק בהיבטים חינוכיים הנוגעים לשינויי האקלים, והשתתפו בו תלמידי תיכון, מורים, אנשי חינוך והורים. ממצאי הסקר העלו שהרוב המכריע של הנשאלים מכירים בשינויי האקלים, מרביתם מוטרדים מהם, מבינים שהם משפיעים על חיי היומיום ומעוניינים שהנושא יילמד בבית הספר. ואולם, הממצאים חשפו פער בין הרצוי לבין המצב בפועל: מרבית התלמידים ציינו שכמעט אין התייחסות לשינויי אקלים בחוויית הלמידה שלהם, וכאשר נשאלו המורים אם הם מלמדים בכיתה על שינויי האקלים, רובם ענו בפשטות שלא.
הסיבות לכך מגוונות: מחצית מהמורים ציינו שהדבר אינו קשור למקצוע שאותו הם מלמדים, כחמישית ענו שאינם יודעים מספיק על הנושא, כעשירית סברו שהתלמידים שלהם צעירים מדי מכדי ללמוד על כך, והיו שהשיבו שהנושא כלל לא נכלל בתוכנית הלימודים.
את המחקר הובילו ד"ר דפנה גן ונעמה לב. ד"ר גן עוסקת בחינוך סביבתי יותר מ-20 שנה ועומדת כיום בראש התוכנית לתואר שני בחינוך סביבתי בסמינר הקיבוצים. לדבריה, מילדות היא הייתה מחוברת לטבע ולסביבה, והיבטי האקלים "טבועים אצלה עמוק". בראיון ל-ynet היא מסבירה ש"נושא האקלים מאוד קשה מבחינה חינוכית. הייתה הימנעות מלעסוק בו במערכות חינוך בישראל ובכלל. הגישה הייתה 'נוציא אותם החוצה והם כבר יבינו בעצמם ויפעלו לשמירה על הסביבה. לא צריך לתקוע בכוח נתונים וגרפים ולהבליט את הנושא'".
- איפה ישראל עומדת בהשוואה לעולם?
"ישראל תמיד מאחור בהיבטים סביבתיים. את הארובה הרביעית בחדרה גמרו לבנות כשבעולם כבר החלו להרוס ארובות. בהטמעת מדיניות ותהליכים חינוכיים אנחנו הרבה מאחור, ואין די שיח שעוסק בנושא. מאכילים אותנו כל הזמן בזה שאנחנו תחת איום קיומי, ואין זמן לדבר על שטויות כמו שינויי אקלים. בתקשורת נושא השינוי האקלימי מופיע תמיד בסוף החדשות, בתחתית סדר העדיפויות, ומספיק שנכנס משהו אחר וזה לא מסוקר כלל".
פעולה ולא הפחדה
כמי שעוסקת גם בהדרכת מורים מציינת ד"ר גן שאין היערכות מספקת להכשרת מורים בנושא, והתוצאה עלולה להיות הפחדת התלמידים במקום הסברה רציונלית. "אנחנו מחפשים את המקום של ההנעה לפעולה ולא יצירת הפחדה", היא אומרת. "ההפחדה משתקת. במיוחד בגילאים הצעירים של גן וכיתות א'-ב'. איך מביאים את זה לגן באופן חיובי, ולא באופן שהילד חוזר בבהלה מהגן ואומר: 'אימא, הים יציף אותנו!' או 'עוד רגע נמות משינויי אקלים'.
"באירופה אנחנו כבר רואים 'חרדת אקלים'. צריך להיערך גם לתמיכה נפשית למקרים כאלה, גם לילדים וגם לאנשי החינוך. זה רלוונטי גם למבוגרים, כולל אנשי מקצוע. נוכחתי שגם הם זעים באי נוחות מופגנת למראה גרפים ונתונים מתוך תחושה שמצבנו נורא, ו'יש ממילא מיטות חולות, למה להיכנס גם לזה'".
- ומה לגבי התלמידים?
"גם אצל בני נוער פעילים בנושא שחקרנו לאחרונה ראינו שקיימת תחושה של פחד, אבל עצם העשייה וההשתתפות בהפגנות היא זו שנותנת תקווה ומוטיבציה שאפשר להשפיע ולשנות. האתגר הוא לחנך מהמקום המעצים, הבונה מוטיבציה, שמראה שאפשר לעשות.
"לכאורה יותר נוח להתעסק בהיבטים סביבתיים שבהם רואים יותר בקלות את מידת ההשפעה של הפעולה. לראות את השינוי כאן ועכשיו. אבל בהיבט אתגר האקלים אין קשר מיידי בזמן בין עשייה לתוצאה, וקשה להראות את הקשר ברמה החינוכית בין הפעולה האישית לבין ההשפעה העתידית. במידה רבה זה בגלל שעיקר הפעולה הנדרשת היא ברמת מדיניות. יחד עם זאת, גם אם המדינה לא מגדירה יעדים או לא עומדת בהם, פעולה אישית היא משמעותית מאוד. השתתפות בהפגנה למשל, משפיעה על הממשל".
גג בית ספר בכפר סבא למערכת הידרופונית
(אמיתי לביא)
גבי ארד להב הייתה בעבר מורה למדעים ועסקה בהטמעת טכנולוגיות, בין השאר ללמידה מרחוק. היא חזרה לעסוק בנושא הסביבתי בתקופת הקורונה, ובשנתיים האחרונות מנהלת את המרכז ללימודי סביבה במועצה לישראל יפה. גם היא מצדדת בגישת העשייה.
"'משבר' זה מיתוג חזק, אבל צריך יותר לעסוק במה לעשות", היא מסבירה. "להיות מכווני מטרה. השינוי הנדרש הוא תהליך. בתוכניות החינוכיות של המועצה לישראל יפה אנחנו מדגישים מה האדם יכול לעשות, לצאת מנקודת המוצא של הדגשת הטוב ואיך מטפלים במה שפחות טוב. חלק נוגע לפתרונות ברמה של מדינות וחלק פתרונות ברמה שלנו בתור אנשים: המעשים שלנו והשפעתם על אנשים שסובבים אותנו".
החשש מיצירת פחד בקרב ילדים ונוער נוגע בסוגייה רחבה יותר והוא הפן הרגשי של עיסוק בנושאי הסביבה. בשיחות עם הורים שמעו החוקרות תהיות כמו: "איך אפשר בכלל לפתח כיום רגישות לסביבה הפיזית, כשהילדים חיים היום בעולם המכשירים? הם בשנייה מחליפים עולמות וירטואליים, ואפילו טיפוח היחסים הבין-אישיים שלהם הוא אמצעי".
ארד להב: "תלמידים באים למערכת החינוך כדי ללמוד ידע. בנושא החברתי-רגשי נוגעים בשיעורי חינוך וזהו. היום מבינים כבר שהתוכניות צריכות לגעת יותר בנושאים הרגשיים-חברתיים. לגבי אתגר האקלים צריך לרכך את הנושא, כי הנוער קצת אבוד".
שהילדים יבינו כלכלה ופוליטיקה
ד"ר גן עורכת מחקרי פעולה באמצעות סטודנטים וסטודנטיות שלה, ולדבריה את השינוי החינוכי המיוחל אפשר לעשות ללא מאמצים ניכרים: "באחד המחקרים הוכיחה גננת שאזרחות סביבתית שמשפיעה על מקבלי החלטות אפשר לעודד גם אצל ילדים בני 5. היא יצאה עם הילדים לראות מה מפריע להם בסביבה. הם גילו שאזור פחי האשפה מלוכלך וזה מה שהם רוצים לשנות. הם עשו מעין הפגנה, הזמינו מישהו מהרשות המקומית, וגילו שזה הצליח – הרשות סידרה וניקתה את המקום. הילדים רואים את התוצאה ויש לזה משמעות גדולה.
"העשייה היא חוויה שילדים לא שוכחים. הם גם רואים את ההקשר הרחב, שמה שעושים בקטן משפיע רחוק יותר, ונוכחים במסוגלות שאפשר לשנות. זה אולי המפתח החינוכי – חשיבה אוטופית עם היבטים יישומיים, חשיבה חיובית שמאפשרת את ההתמודדות".
ארד להב: "אנחנו עם שמטייל - אוהבים לצאת לים ולפארקים, אבל ברגע שיוצאים מחוץ לבית זורקים אשפה. צריך חינוך ללא הרף. זו לא רק תוכנית לימודים. צריך ליצור שינוי בהרגלים, ולשנות הרגלים זה לא פשוט".
היא מדגישה את ההיבט הרב תחומי הנוגע לתחום הזה: "החינוך המדעי מגיע מגישה של מדעים קלאסיים ומתעסק הרבה בחומר, למשל מבנה התא. אבל הרבה נושאים הרלוונטיים לחיינו כמעט לא קיימים בתוכנית הלימודים, למשל היבטי בריאות. הנושא הסביבתי נשאר לסוף. מלמדים מושגים ולא איך הם נוגעים לחיינו.
"הנושא הסביבתי הוא לא רק מדעים. חסרה גם היכרות עם כלכלה, כלכלה סביבתית, פוליטיקה. זה חיוני להבנת משבר האקלים, כי השיח הוא פוליטי. למשל למה מחיר הנפט יורד ועולה ואיך זה משפיע על העולם. או הסיפור של סין והשפעתה - רוב הערים המתועשות החזקות בעולם הן בסין. אלה נושאים מרתקים, למה שילדים לא יכירו את זה?
"מלבד זה, בית הספר צריך לשדר סביבה. ברגע שזה לא במוקד, אנחנו לא מחוברים לסביבה. המשרד להגנת הסביבה בשיתוף משרד החינוך מובילים מהלך לבתי ספר וגנים ירוקים, אבל הוא מקיף רק חלק ממוסדות החינוך. למה לא את כולם?".
משרד החינוך דווקא התכונן
פנייה לדוברוּת משרד החינוך על מנת לראיין גורמי מפתח בנושא נענתה כך: "בימים אלה עובדים על תוכנית חדשה בנושא". באתר המשרד מצאנו שהתוכנית תהיה זמינה בשנת הלימודים הבאה, תשפ"ג. עם זאת, שוטטות באתרי משרד החינוך הניבה דווקא מסמכים וחומרי לימוד רבים בנושא, שמהם עולה כי החזון והמטרות קיימים, מנוסחים היטב ומגובים בשפע תכנים לימודיים.
לדוגמה, לפני כמעט עשר שנים הוכן על ידי צוות כותבים מסמך מרשים שכותרתו "מתווה לתכנון תוכנית לימודים לחינוך סביבתי וקיימות בחינוך הקדם יסודי". מודגשים בו ההיבטים החשובים שעלו מגורמי המקצוע: החשיבות בהכרת ערכי התרבות, המורשת והסביבה כבר בגיל הרך; ההמלצה להתחיל עם ילדים צעירים בחיזוק ההיבט הערכי-רגשי דרך פיתוח התבוננות, סקרנות ותחושת שייכות למקום, ומתוכה לעורר מוטיבציה, חשיבה ביקורתית ועשייה חברתית; וחינוך לקיימות דרך התרגשות ואמפתיה מהטבע ולא דרך בעיות ואסונות טבע.
בפורטל עובדי הוראה של משרד החינוך, תחת הקטגוריה "שינוי האקלים", מופיעים חזון ומטרות הנוגעים בהבניית ידע, מיומנויות למידה רב-תחומיות, אחריות, ביטוי עצמי, הנעה לפעולה וחוסן רגשי חברתי. תחת קטגוריית "חומרי הוראה ולמידה" נמצאים חומרי עזר רבים ומגוונים בחלוקה לפי כל קבוצות הגיל וקישורים למאגר בלתי נדלה של מערכי שיעור ומתודולוגיות לימוד, לא רק בהיבטי האקלים אלא בנושאי חינוך סביבתי וקיימות בכלל.
חלק מהמסמכים הרשמיים הוכנו כאמור כבר לפני עשר שנים, אולם הדבר לא מעיד על היעדר תוקף, להפך – חלק ניכר מהנושאים הללו הם על זמניים, והדבר מעיד על כך שמודעות לנושא וחומרים בנושא קיימים כבר כמה שנים.
נראה כי הבעיה אינה דווקא זמינות תוכניות וחומרי לימוד, אלא סוגייה מערכתית של הכרה בחשיבות החינוך לנושאי קיימות וסביבה, ויצירת אקלים בית ספרי מתאים לכך מבחינה פיזית ובקרב המורים. ואולם, כשמערכת החינוך בישראל נמצאת באחד המשברים חמורים בתולדותיה, ומעמד המורים נמצא בשפל מטריד, התחזית לבשורות חינוכיות לא רק בתחום הסביבה והאקלים אלא בכלל – לא משדרות תקווה.
דו קיום אקלימי
את החלל שמתקשים למלא מורי משרד החינוך עצמו, ממלאות תוכניות משלימות של גופים חיצוניים. במסגרת תוכנית גפ"ן מקבלים בתי ספר תקציב שבאמצעותו יכולים להזמין ספקים להפעיל תוכניות בתוכם. מסגרת זו מאפשרת להכניס בין השאר תכנים חברתיים-רגשיים, נושאי סביבה ומשבר האקלים.
אחת התוכניות המעניינות והוותיקות היא "גלוב ישראל" – יוזמה בינלאומית לחינוך סביבתי, שמובילים ומתקצבים אגף א' מדעים והמזכירות הפדגוגית של משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה. מדובר ביוזמה של סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור, שסבר שכדי ליצור שינוי סביבתי צריך לחבר תלמידים לנושא באמצעות למידה שיתופית חוצה מדינות, בגלל האופי הגלובלי של הסוגיות. שגרירות ארה"ב מסייעת בתקציב והבאת טובי המומחים לפגוש תלמידים ולהרצות בפניהם.
בישראל מובילה את התוכנית בשלוש השנים האחרונות רפאלה בביש, שעוסקת בחינוך סביבתי שלושה עשורים, דרך האקדמיה, משרד החינוך והחברה האזרחית. "התוכנית מיושמת בשיתוף עם נאס"א ומשתתפים בה תלמידים מיותר מ-120 מדינות", היא אומרת. "הם משתתפים בתהליכי ניטור של תופעות שונות, בהן תופעות אקלימיות, מכירים את הסביבה, וחוקרים שאלות שעולות בעקבות ההתבוננות. תוצאות הניטור משוגרות למאגר בינלאומי של התוכנית וחוקרי נאס"א עושים בהם שימוש כמסד נתונים עצום וגלובלי למחקרים שלהם".
התוכנית פתוחה לכל בית ספר שרוצה להשתתף - יסודי וחטיבה עליונה. מבין בתי הספר המשתתפים בארץ, חצי מהם במגזר היהודי וחצי במגזר הערבי. התוכנית וההדרכה מותאמים לשכבות הגיל השונות ומעודדים שיתופי פעולה בין בתי הספר בארץ ובעולם.
בביש: "התוכנית מייצרת קמפיינים סביב נושאים שונים המתבטאים בפרוטוקולים לניטור. השנה למשל 54 בתי ספר משתתפים בניטור מאגרי הפחמן בעצים בישראל. עצים הם בנק פחמן גדול שמאזן את כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה. הניטור משמש הזדמנות ללמידה ומפגשים תרבותיים. הלמידה מבוצעת בצוות של שני בתי ספר - יהודי וערבי. למשל תלמידים מראש העין ומדיר חנא. הם לומדים על עצי זית על היבטיהם התרבותיים, נוצרים מפגשים חברתיים בין התלמידים וחיבור רגשי לסביבה".
קמפיין נוסף עוסק באי חום עירוני, המושפע מכיסוי השטח הבנוי והצמחייה. התלמידים יוצאים לשטח ובודקים החזרת קרינה אינפרה אדומה ממשטחים שונים כגון דשא סינטטי, אספלט וגינה. תלמידי תיכון מכפר סבא יצרו תשתית GIS שהראתה מסקנות אופרטיביות לגבי סוגי הכיסוי וכך התלמידים ראו שהם יכולים לגרום לשינוי.
"בקמפיין למען הים יוצאים עשרה בתי ספר לסביבה הימית, פוגשים מומחי ים ומנטרים מי ים, למשל לאיתור מיקרופלסטיק", מוסיפה בביש. "המחקר הוא השוואתי ובוצע במשותף על ידי תלמידים מישראל וממלטה. הוא מתנהל בשיתוף פעולה עם האגודה לאקולוגיה ונשיונל ג'יאוגרפיק.
"תלמידי בית ספר בגין בדימונה חקרו עם תלמידים ממלטה את השפעת שינויי האקלים על עצי תאנה. הן ניטרו עצים ובט"ו בשבט ערכו טקס נטיעות משותף בשתי המדינות ודיברו על האספקט הסביבתי של החג. שנה לאחר מכן חקרו את תופעת המדבור על ידי בחינת הקשר בין סוג הקרקע ללחות, ועסקו בטיפול בסחף קרקעות.
"תלמידים בישראל השתתפו גם בחקר העננים: עננים נמוכים שומרים חום בעוד שעננים גבוהים הם גורם מקרר. לנאס"א יש לוויין לניטור עננים, אך נדרשו 20 אלף תצפיות קרקע בחודש. תלמידים בישראל השתתפו בניטור, למדו דרך זה על הקשר לשינויי האקלים, והגיעו בסוף לכמעט 50 אלף תצפיות בחודש. התלמידים מקבלים קרדיט בפרסומים מחקריים".
גם בביש מדגישה את הפן הרגשי הנוגע ללימודי הסביבה: "אחת המטרות החשובות היא להוציא את הילדים החוצה ולטעת בהם חיבור רגשי לטבע ולסביבה, כולל לטבע העירוני. להריח, לגעת - זה חלק בלתי נפרד מהתוכנית. כל הלמידה היא חיצונית. אפילו בזמן הקורונה חקרו את העננים מחלון הבית. העיקר להסתכל על מה שסביבנו. ילדים עלולים להיכנס לסטרס מחשיפה לנושאים הללו. צריך שיתחברו לעניין מתוך פליאה מהטבע והערכה אליו ולא מתוך חרדה ש'הכל ייגמר'. שמירה על הסביבה מגיעה מתוך היכרות ואהבה לטבע. הפעילויות אצלנו מוכיחות שהחיבור לסביבה דרך פעילויות השטח מצליחות".
