בעימות הנשיאותי שהתקיים ב-10 בספטמבר בארצות הברית בין הנשיא לשעבר דונלד טראמפ לסגנית הנשיא קמלה האריס הצהיר טראמפ שהוא ימשיך לעודד הפקת גז מפצלי שמן בפנסילבניה בפרט, ובארצות הברית בכלל, כחלק מהמדיניות האנרגטית שלו. גם האריס הדגישה כי אין בכוונתה לאסור על שימוש בסדיקה הידראולית (פראקינג, fracking) כדי להפיק נפט מפצלי שמן. הצהרות אלה טומנות בחובן איומים רבים לסביבה ולאקולוגיה העולמית היות שארצות הברית היא המדינה בעלת טביעת הרגל הפחמימנית הגדולה ביותר במצטבר בכדור הארץ.
השינויים הכלכליים והפוליטיים בעולם הובילו לעליית מחירי הנפט עד לשיא של כ-140 דולר לחבית ב-2008, מה שגרם לצרכנית הנפט הגדולה בעולם, ארצות הברית, לשנות כיוון ולפנות להפקת נפט מפצלי שמן שנחשבה עד אז יקרה יחסית. באמצעות טכנולוגיות מתקדמות הצליחה תעשיית פצלי השמן להגיע לעלות של כ-35 דולר לחבית נפט, דבר שיצר כדאיות להפקה בסביבה של מחירי נפט גבוהים.
בכך הצליחה ארצות הברית לייצב את מאזן האנרגיה שלה, ולהקטין את התלות ביבוא דלק ממדינות אופ"ק. עצמאות אנרגטית זו אפשרה לשמור על מחירי ח"ג (חומר גלם) של כ-80 דולר לחבית נפט, וכן יצרה מקומות עבודה נוספים, כתופעת לוואי חיובית של הרחבת סקטור ההפקה מפצלי שמן.
להחליף מזהם אחד במזהם אחר
פצלי שמן הם למעשה סלעים שמכילים ריכוז גבוה של חומר אורגני, כמו נפט, ולכן אפשר להפיק מהם אנרגיה. טכנולוגיית ייצור הגז מהפצלים השתכללה בעשור האחרון, ונחשבת כמזהמת פחות רק במעט מאשר הפקת דלק מפחם, אך מזהמת יותר מאנרגיות מתחדשות.
תהליך הפקת הגז מפצלי שמן דורש שימוש במקורות מים רבים ובחום, שפוגעים באקוויפרים ומזהמים אותם ואת הקרקע במשך שנים. תהליך זיקוק השמן מהפצלים מזהם לא רק את הקרקע ואת מאגרי המים, אלא גם את האוויר מפליטות של פחמן דו חמצני, של גופרית דו חמצנית ושל תחמוצות חנקן.
טכנולוגיות מתקדמות מנסות לתת מענה לגורמי סיכון אלה, בעיקר כמו הטמנת פחמן, וכרייה פנימית (in-situ mining technology), אך הן עדיין לא ישימות בשטח. כך שלמעשה החלפנו משאב מזהם כפחם, במשאב אחר בעל השפעות חיצוניות שליליות לא מעטות. נוסף על כך, מחקרים הראו שסלעים אלה משמשים מעין "ספוג" במקרה של שינויים סייסמיים, ויכולים להקטין נזקים של רעידות אדמה.
גם בישראל היה ניסיון ב-2010 לאפשר הפקה של גז או נפט מפצלי שמן. ניסיון זה נעצר לאור התנגדות של גופים ירוקים, שהפעילו לחץ על משרד האנרגיה לבטל הליך זה. לפני כמה חודשים הודיעה רותם אנרגיה מחצבים (רא"מ) שקיבלה אישור מרשות מקרקעי ישראל להקים מפעל להפקת נפט מפצלי שמן ופסולת פלסטיק במישור רותם. דבר זה מוכיח שהמחשבה של הרגולטור וקובעי המדיניות היא עדיין לטווח קצר (דלק פוסילי), על חשבון הטווח הארוך (אנרגיות מתחדשות).
בטווח הבינוני והארוך השימוש בפצלי שמן מרחיק את האנושות משימוש באנרגיות חלופיות ומתחדשות, בכך שהוא מקטין את היוזמות והתמריצים לאנרגיות נקיות. כך, למעשה, הסיכוי להקטין פליטות של פחמן דו חמצני ומזהמים אחרים הנוצרים כחומרי לוואי בהפקת הגז, פוחת. נוסף על כך, מבחינת מקומות עבודה, תעשייה זו גורמת להסללת אוכלוסיות שלמות למקצועות "צווארון כחול", דבר המקשה על ניידות או מוביליות חברתית. לבסוף, טכנולוגיה זו דורשת שימוש במשאבי קרקע רבים באופן מהותי ואקוטי. הסיכוי לחידוש המגוון הביולוגי ולשיקום האקולוגי באזורים אלה לשימוש בני אדם, בעלי חיים, וצמחים שואף לאפס.
ד"ר יוסי בורוכוב הוא כלכלן וחוקר לניהול משאבי טבע בבית הספר למדעי הסביבה, אוניברסיטת חיפה, וכיהן כדירקטור במנהלת הנפט והגז, משרד האנרגיה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
