מדינת ישראל היא מעצמת צפרות וגן עדן לצפרים, כיוון שכחצי מיליארד ציפורים - המשתייכות ליותר מ-500 מינים שונים - נודדות מעלינו פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב. כולנו מכירים היטב את הנודדות "המפורסמות" - שקנאים, חסידות, עגורים וכדומה – אך לעיתים מזדמנות אלינו גם מבקרות נדירות במיוחד: קיווית לבנת זנב וחרטומית חדת זנב, שתי ציפורים נדירות מהמזרח, נחתו לאחרונה לישראל והסעירו את קהילת הצפרים המקומית.
קיווית לבנת זנב בביקור נדיר בישראל
(צילום: יהונתן מירב, החברה להגנת הטבע)
יהונתן מירב, צפר בכיר בחברה להגנת הטבע, סיפר: "קיווית לבנת זנב היא קרובת משפחה של הסיקסק המוכר לנו, אבל היא נדירה בהרבה, ורק חולפת בישראל בנדידה, כשארצות מוצאה הן לרוב איראן ועיראק".
מירב הוסיף: "הקיווית הופיעה בבריכות כפר רופין שבעמק המעיינות ובילתה בישראל כ-10 ימים להנאת צפרים וצלמים רבים. בשל תפוצתה הנרחבת, אין היא מצויה בסכנת הכחדה, אך הרס בתי גידול מתאימים, ניקוז וניצול מקומות לחים - כמו, למשל, ניקוז הביצות בעיראק - בהחלט מאיימים על עתידן של הקיוויות. אוכלוסיות המצויות ב'כיסים' קטנים, כמו למשל הקיוויות שדוגרות באסיה הקטנה, גם הן רגישות מאוד לשינויים סביבתיים".
האורחת השנייה היא חרטומית חדת זנב, וגם היא מזדמנת נדירה ביותר - זו הפעם ה-12 שבה נצפתה בישראל.
החרטומית מקננת בביצות צפון רוסיה והיא הופיעה דווקא בגן הלאומי תל אפק, שם הסתובבה במשך מספר ימים, לעיתים ממש ליד שולחנות הפיקניקים. "ניכר כי זו ציפור שלא ממש מתרגשת מנוכחות בני אדם ובמהלך שהותה יותר מ-60 חובבים הגיעו כדי לצפות בה ולצלמה. היא בעלת מקור ארוך ורגיש, איתו היא שולפת תולעים וחרקים נוספים מהבוץ. היא ניחנת בהסוואה מדהימה ובדרך כלל קשה לראותה, אך לא במקרה של הפרט מתל אפק, שבילה את רוב זמנו חשוף לגמרי", הוסיף מירב.
לפי פורטל הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, החרטומית דוגרת בצפון הרי אורל וסיביר, שם היא מצויה בטונדרה הפתוחה ובעמקי נהרות רדודים. עד כה, ארבעה פרטים טובעו בארץ: באילת בשנת 1984, בכפר רופין בשנת 1998, בצרעה בשנת 2011 ושוב בכפר רופין - באוקטובר 2015.
הקיווית, דוגרת בטורקיה, סוריה וטרנס-קווקז, בדרום מערב אסיה, טורקמניסטן והסביבה, עיראק ואיראן. "הקיווית לבנת-הזנב מגדלת את צאצאיה במושבות קטנות, לרוב בנות כמה זוגות בודדים, אבל נמצאו גם מושבות שבהן מספר הזוגות הגיע ל-100. היא אחד מהמינים הבודדים במשפחתה שנוהגים לשחות במים, בזכות רגליה הארוכות, ולאכול תוך שחייה - בעיקר חרקים אותם היא מלקטת מפני המים", סיכם מירב.
