מרחבי יהודה ושומרון הם חלומו של כל צייד: שטחים עצומים, עשבייה ים-תיכונית עשירה, יעלים וצבאים, דורבנים וחוגלות, בזים, שועלים וצבועים. רק בשנה שעברה, לפי הערכות, ניצודו בגזרה כ-130 צבאים, אבל המספרים ככל הנראה גבוהים בהרבה. באין חוק – הפלסטינים ממשיכים במסורת שעוברת מדור לדור, גם כאשר מדובר בחיות בסכנת הכחדה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בישראל חיים שלושה מיני צבאים: הצבי הארצישראלי, צבי הנגב וצבי השיטים, המוגנים על פי החוק ואסורים בציד. הם נמצאים בסכנת הכחדה, עקב ציד בלתי חוקי, ריבוי של תנים וזאבים הטורפים את העופרים, וצמצום שטחי מחיה טבעיים לטובת חקלאות ובנייה עירונית. בשטחי יהודה ושומרון יש חוק אחר לציידים: כלומר, החוק הוא שפשוט אין חוק.
תופעת הציד בשטחים מקבלת לאחרונה ביטוי ברשתות החברתיות, גם בטיקטוק. פלסטינים צדים חיות ומתגאים בכך בפני העוקבים. ללא בושה, ללא חשש. הם עושים זאת לשם הספורט, הסחר או כדי לזכות בבשר טוב. מולם מתייצבים המינהל האזרחי ורשות הטבע והגנים, שמתקשים לעצור את הזוועה. מי מגן על חיות הבר? רק שישה פקחים של רשות הטבע והגנים פועלים ביהודה ושומרון. הבשורה הטובה: בימים אלה מוקמת יחידה ייעודית למלחמה בציד הלא חוקי.
הפלסטינים תופסים את הציד כחלק מהתרבות שלהם. מבחינתם, הם לא מבצעים מעשה שחורג מהמקובל אלא פועלים על פי המסורת. הכחדה של חיית בר או פגיעה במאזן האקולוגי לא נכללות בשיקוליהם. "באזורים רבים כמעט לא נשארו בעלי חיים", מספר ארז ברוכי, ממונה אכיפה ברשות הטבע והגנים, שפועלת תחת המינהל האזרחי. "הציידים מפגינים תעוזה, רואים אותם אפילו קרוב מאוד לגדרות היישובים היהודיים, וגם לא רחוק מקו התפר או הגבול עם ירדן".
"לפני שמדברים על ציד לא חוקי ביהודה ושומרון, צריך לדבר על ציד לא חוקי", אומר אסף לוי, יועץ משפטי בחברה להגנת הטבע. "בישראל יש את החוק להגנת חיית הבר וחוק הגנים הלאומיים; בשטחים יש חקיקה ירדנית, שחלקה הושלם באמצעות צווים של אלוף פיקוד. בשטחי A ו-B לישראל גם אין סמכויות אכיפה. כמו תחומים אחרים באיו"ש, החקיקה נמצאת מאחור ולא מתעדכנת כמו החקיקה הישראלית. חיות הבר נודדות בצורה חופשית, בלי לשים לב להבדלים הגיאופוליטיים. צבי יכול עבור בין שטחי A ו־B, שם לישראל אין יכולת לעשות דבר, ולשטחי C - שם היכולות מוגבלות. מדובר בשטחים שבהם יש דין אחר לגמרי. לרשות הטבע והגנים יש לכאורה סמכויות ביהודה ושומרון, אבל הן מוגבלות, בין היתר בגלל היבטים ביטחוניים. אין לה יכולת אכיפה והיא לא יכולה לבצע מעצרים מתי שהיא רוצה".
ארז ברוכי, ממונה אכיפה ברשות הטבע והגנים: "ביהודה ושומרון תרבות הציד מלווה את הערבים מדורי דורות, עיסוק משפחתי שעובר מאב לבן. יש בשטחים צווים מתקופת הבריטים שאוסרים ציד, מתקופת הירדנים וגם של ישראל – אבל זה לא מונע מאנשים לצוד. איפה שיש חיות – יש ציד. אנחנו תופסים ומענישים, אבל לא רואים שינוי מהותי בהיקפי התופעה. אומרים לנו: 'מי אתם, היהודים, שתגידו לנו איך לחיות'. אין מודעות לכך שמדובר בבעלי חיים בסכנת הכחדה"
ברוכי מוסיף ש"יש אזורים שבהם כפר שלם יוצא לצוד. אנחנו יודעים למשל שיש תחרות בין כפר לכפר למי יש את ציידי הדורבנים הטובים ביותר. הם שולחים אחד לשני תמונות וסרטונים כדי להראות שהם טובים יותר. ציד יעלים הוא הכי קשה. הם יוצאים בבגדי הסוואה. לפני כשנה תפסנו משפחה שלמה שצדה יעל באזור נחל קומראן".
במקרה נוסף בו התבצעה אכיפה, לפני כחצי שנה, נגזרו על פלסטיני 20 חודשי מאסר בפועל, אחד העונשים החמורים ביותר בתחום, לאחר שהורשע בבית דין צבאי בשורת עבירות של ציד צבאים. "אנחנו מבינים שיש אילוצים ביטחוניים במרחב", אומר ברוכי, "אבל במקביל עושים הכל לשמור על החיות. אף אחד לא רוצה שבמשמרת שלו הן ייעלמו. הנמרים נעלמו במשמרת שלנו. לא ניתן לעוד חיה להיעלם, בטח לא בגלל ציד".
ברוכי אומר ש"בישראל יש פחות זיקה לציד. גם לא נתקלתי באיו"ש בציד מצד יהודים. היה מקרה שבו צעירים התעללו בשועל דרוס שמצאו. משהו מזעזע. ביהודה ושומרון תרבות הציד מלווה את הערבים מדורי דורות, עיסוק משפחתי שעובר מאב לבן. יש בשטחים צווים מתקופת הבריטים שאוסרים על ציד, מתקופת הירדנים וגם של ישראל – אבל זה לא מונע מאנשים לצוד. איפה שיש חיות – יש ציד. יש כאלה שצדים לא למטרת הנאה אלא לצורכי מסחר, מרוויחים על חיה אלפי שקלים, או כבשר לארוחות. הם מוכרים את השלל. אנחנו תופסים ומענישים, אבל לא רואים שינוי מהותי בהיקפי התופעה. אולי שינוי קטן בחברה העירונית. אומרים לנו: 'מי אתם, היהודים, שתגידו לנו איך לחיות'. אין שם מודעות לכך שמדובר בבעלי חיים בסכנת הכחדה".
האם יש הסברה בנושא בקרב הפלסטינים?
"אנחנו מנסים להגיע דרך המינהל האזרחי לכל מיני גורמים שם. לצערי הרב, לא כל כך הולך לנו. יש לנו מערך שעוסק בהדרכה בשפה הערבית. צריך לחנך את הדור הבא. רק ענישה ואכיפה לא יעזרו. הוצאנו כבר 19 צבאים חיים מבתים של אנשים. מחזיקים אותם בשביל הכיף. משתמשים בהם כחיית מחמד, עד שהם מתחילים להתפרע. זו חיה מאוד מסוכנת, עם קרניים כמו חרבות. הייתה ילדה שקרן נכנסה לה ביד. בסוף עושים מהם מקלובה או קבב. הם מסיימים בצלחת. הצבי לא ימות בשבי בשיבה טובה".
ברוכי מספר ש"הצבוע נתפס בקרב האוכלוסייה המקומית בשני אופנים – כמי שטורף את העדר, אויב שצריך להרוג אותו. הוא מוגדר טורף אבל אוכל נבלות. הסיכוי שיטרוף עז או כבשה נמוך מאוד. ובנוסף הם מאמינים שיש לצבוע כוח מאגי, חיה מכשפת. אם היא מסתכלת עליך אז היא מכשפת אותך ויכולה לקחת אותך אל המאורה שלה ולאכול אותך. זה כל כך מושרש בחיים שם, שחלק הורגים צבוע כי הוא מכשף. חלק רוצים לקחת חלקים מהחיה, שיניים או רגל, כדי שזה יעזור להם נגד עין הרע. הצבוע במזרח התיכון נמצא בסכנת הכחדה. זו חיה שכאשר רואים אותה – מנסים להרוג אותה. ייקח לנו יותר מעשור לשנות את התדמית של הצבוע".
אלישע ירד הוא תושב רמת מגרון וחבר פורום "מאבק על כל דונם", העוסק בנושאי התיישבות, אבל גם בתחומים נלווים כמו הרס ושוד עתיקות וציד לא חוקי. "אנחנו מבצעים מעקב אחרי חוליות של ציידים, בונים פרופילים, מאתרים את הכפרים שלהם ומעבירים את המידע לרשות הטבע והגנים, אבל עד היום אין יותר מדי תוצאות בשטח", הוא מודה. "במקביל אנחנו מפרסמים את תמונות הציד ברשתות החברתיות, כדי להגביר את המודעות לנושא".
ירד אומר ש"זה משהו שלא מדברים עליו. זה נופל בין הכיסאות ולא מעניין אף אחד. היקף התופעה, האכזריות שבה. זה לא רק ציד שמציבים מלכודת והחיה נקלעת לכלוב. מדובר בירי, ברעל, בכלבי ציד שקורעים את החיה לגזרים, בציד בעזרת חניתות. יש מלכודת שנסגרת בעוצמה על הרגל ולרוב מרסקת אותה, החיה סובלת משבר פתוח ומתייסרת. יש מאות חוליות ציידים ביהודה ושומרון - זה העיסוק שלהם, זו הפרנסה, זה חלק מהתרבות. צדת צבוע? תצטלם איתו, תעלה לטיקטוק, תביא לכפר. יכול להיות שתהיה סעודה וישימו ראש של צבי במרכז. כל התופעות המחרידות האלו נובעות מהיעדר משילות של מדינת ישראל. היא ויתרה על השטחים האלה".
הסרטונים שמועלים בטיקטוק מגיעים גם אל ברוכי. "אנחנו בודקים אותם כדי לראות אם יש או אין קייס משפטי", הוא אומר. "אם יש בסיס כזה, אנחנו פועלים. חיה בסכנת הכחדה מקבלת עדיפות על חיה שלא בסכנת הכחדה. אחרי שאוספים ראיות אנחנו יוצאים לבצע את הפעילות – חיפוש בביתו של החשוד או מארב בשטח. בשנתיים האחרונות עשינו שינוי, גם מבחינת התביעה הצבאית וגם מבחינת האוכלוסייה. היו יותר מ־40 חיפושים בבתי חשודים. אנחנו נכנסים בצורה מבצעית, עם כוח של מג"ב וצה"ל שמאבטח אותנו. מבחינת הצבא יש היענות, אבל רק כחצי מהבקשות שלי לחיפושים נענות. אם יש התרעה ביטחונית או מבוקש שצריך לתפוס, קרה לא פעם שהפעילות שלנו נדחתה. אבל אנחנו ממשיכים להתעקש. יש חיפושים שחיכינו חצי שנה כדי לבצע אותם".
הפרקליטות הצבאית הגישה לאחרונה כתב אישום נגד סעוד אלדברסה, בן 60, תושב יאטה, בגין ציד לא חוקי של צבוע, צבי וגירית. את הצבוע לכד והרג באמצעות מלכודת מאולתרת; את הצבי צד כדי לתלות את קרניו בביתו; הגירית נלכדה במלכודת רגל עם שרשרת, כך שכל תנועה שלה גרמה לה ייסורים.
עו"ד שי פרץ, היועץ המשפטי ברשות הטבע והגנים, מכיר מקרוב את המגבלות העומדות בפני התביעה הצבאית, למרות השינוי ביחס לתופעה. ראשית, משום שמדובר בתביעה צבאית, ו"אנחנו שומרים על האינטרס הסביבתי", הוא מסביר. "כתובע ראשי של הרשות אני לא יכול לנהל את ההליכים באיו"ש. כדי להגיע לפסק דין חמור אני צריך לשבת על התובע באיו"ש. היה אירוע של צייד שצד עשרות צבאים במשך שנים. אמר בחקירה שהוא ימשיך לעשות את זה. אמרתי לתביעה הצבאית שהם חייבים להרים דגל אדום ולעשות מה שאנחנו עושים בישראל. הוא נעצר עד תום ההליכים ואז קיבל ענישה חמורה. בתביעה לא האמינו שהם מסוגלים לזה. הם מתרכזים בעבירות טרור, זה מה שמעניין אותם. אנחנו מנסים לקדם תובע צבאי שיוכל להופיע כתובע שלי. אנחנו יכולים לחקור, לעשות את העבודה כמו שצריך, אבל אם אין תובע בבית הדין הצבאי לא נוכל להגיע להישגים". †
