מעטה הקרח של מערב אנטארקטיקה מתכווץ, כאשר קרחונים רבים ברחבי האזור נסוגים ונמסים בקצב מדאיג עקב ההשפעות של משבר האקלים. עליית מפלס פני הים מסכנת את כל מי שמתגורר באזורים נמוכים וסמוכים לחופים ברחבי העולם, כשלהמסת הקרח האנטארקטי יש השלכות הרות אסון, בדגש על קרחון ת'ווייטס, הלא הוא "קרחון יום הדין".
במחקר שפורסם במאי האחרון בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין ואוניברסיטת ווטרלו, נמצא שזרמי הגאות והשפל המתחממים מאיצים את ההמסה של קרחון ת'ווייטס - מה שמאיץ את המסתו בקצב מהיר מהתחזיות. במחקר נוסף, שפורסם באוגוסט בכתב העת Science Advances, בהובלת חוקרי דארטמות' הקולג' ואוניברסיטת אדינבורו, נמצא כי "קרחון יום הדין" עשוי להיות פחות פגיע לקריסה, בהתבסס על התחזיות הקיימות. על כן, נוכח עתידו הלא ברור, היו מי שפנו אל הנדסת אקלים כפתרון עבור בעיית המסת הקרחונים והשפעתה ההרסנית. כל נכתב בסקירה של אוניברסיטת קולומביה.
קרחון יום הדין - והסכנות:
הקרחונים נמסים: "מה שקורה באנטרקטיקה ישפיע גם על ישראל"
באים מלמטה: האיום של זרמי האוקיינוס על מדפי הקרח באנטארקטיקה
קצב המסת הקרחונים באנטרקטיקה: המהיר ב-5,500 השנים האחרונות
קרחון ת'ווייטס הוא אחד משורה של קרחונים היושבים לאורך השפה הפונה לים של יריעת הקרח במערב אנטארקטיקה. לשם הבנת גודלו, מדובר בקרחון שגדול פי 8 משטחה של מדינת ישראל וגם מכל שטחה של פלורידה. אם חלילה יימס, עלול הקרחון להוביל לעליית פני הים בשיעור של כמעט 4 מטרים, מה שיעמיד ערי חוף גדולות ומדינות אי קטנות בסיכון קיומי ממשי.
עקב שינויי האקלים, קרחון ת'ווייטס אחראי כבר ל-4% מעליית פני הים על פני כדור הארץ, עם איבוד של 50 מיליארד טונות של קרח מדי שנה. התחזיות הקודרות צופות כי נקודת המפנה האקלימית, שבה ייחצה סף קריטי של התחממות האטמוספרה ומי האוקיינוס, תכלול בתוכה את התפרקותה של יריעת הקרח במערב אנטארקטיקה, לרבות קרחון ת'ווייטס, מה שיוביל לשינויי אקלים גדולים, מואצים ובלתי הפיכים.
כאמור, בשל חוסר הוודאות והפוטנציאל של עלייה מהירה וקיצונית במפלס פני הים אם הקרחון העצום יימס מהר מהצפוי, יש מי ששם מבטחו בהנדסת אקלים קרחונית - תהליך בו נעשה שימוש בטכנולוגיה ותשתיות כדי להאט או לעצור את נסיגת הקרחונים גם כשהטמפרטורות העולמיות עולות.
קבוצה של חוקרי קרחונים, בין היתר מאוניברסיטת שיקגו ומאוניברסיטת לפלנד, פרסמה ביולי השנה דוח, שבו הדגישו כי נחוץ מחקר נוסף על הנדסת אקלים של קרחונים כתגובה לאיומים הנשקפים מהקרחונים הנסוגים במהירות. "ייקח לנו 15 עד 30 שנים להגיע לידע מבוסס שיאפשר להמליץ או לשלול התערבות בדמות הנדסת אקלים קרחונית - כך שיש להתחיל בכך מיד כדי להיות מוכנים לעתיד לבוא", אמר פרופ' ג'ון מור מהמרכז הארקטי באוניברסיטת לפלנד, שנמנה על מחברי הדוח.
חלק מהרעיונות להגנה על קרחון ת'ווייטס וקרחונים נוספים במערב היבשת החמישית בגודלה, כולל גם יצירת מעין וילונות תת-ימיים ענקיים, שימנעו מזרמי הגאות והשפל החמים להמיס את הקרחונים, גם אם באופן חלקי. הקרחון. "עבור כמה מנקודות המפנה בקוטב, כמו קרח הים הארקטי ויריעת הקרח של מערב אנטארקטיקה, נראה שהנדסת אקלים היא הדרך היחידה, גם אם מדובר בבלימה ולא במניעה מוחלטת", אומר ג'רנוט ואגנר, כלכלן אקלים בבית הספר לאקלים של אוניברסיטת קולומביה.
עם זאת, רבים מהרעיונות הללו נתקלו בהתנגדות של חוקרי קרחונים ואקלים, שטוענים מצידם כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי לבצע זאת במציאות, מה גם שפתרונות מסוג זה מסיטים את הזרקור מהבעיה המרכזית לדבריהם: פליטת גזי חממה על ידי הגורם האנושי. על כן, נוכח הסתמכות רבה מדי על אסטרטגיות כמו הנדסת אקלים, החוקרים הללו טוענים כי לא יינקטו די צעדים הכרחיים לבלימת הפליטות המזיקות.
ככל שאנו מתקרבים לנקודות מפנה אקלימיות כמו הפשרת קרחון ת'ווייטס, רבים מאמינים שלהנדסת אקלים יש פוטנציאל להיות כלי רב עוצמה, כל עוד לא מתייחסים אליו כאל פתרון קסם. "הנדסת אקלים היא לא הפתרון לשינויי אקלים, אלא מאריכה את הזמן לטפל בצורך לבלום את פליטות גזי החממה", מסכם וואגנר.