שישה ארונות קבורה חתומים ועתיקים של בעלי חיים מימי מצרים העתיקה - שנסרקו באמצעות טכניקה לא פולשנית וחדשנית - שפכו אור הן על ארונות הקבורה עצמם והחומרים שהכילו והן על בעלי החיים שנקברו בתוכם.
2 צפייה בגלריה
ארון קבורה של בעלי חיים, מעליו יצור דמוי נחש קוברה עם ראש אדם פרעוני שקושר לאל המצרי הקדום הקשור לאל המצרי הקדום אתום
(צילום: The Trustees of the British Museum)
חניטה של בעלי חיים, לצד חניטת בני אדם, הייתה נפוצה במצרים העתיקה, כשמחקרים קודמים העלו סברות לפיהן חלק מאותם בעלי חיים חנוטים מהווים את גלגוליהן של אלוהויות, בעוד שייתכן שבעלי חיים אחרים מהווים עדות למנחות שהוגשו לאלוהויות הללו או מילאו תפקיד בטקסים פולחניים. במחקר החדש, שממצאיו פורסמו בכתב העת Scientific Reports, סרקו דניאל או'פליין מהמוזיאון הבריטי ועמיתיו למוזיאון את התוכן של ששת ארונות הקבורה החתומים של בעלי החיים, באמצעות טומוגרפיית נויטרונים - טכניקה חדשנית שיוצרת תמונות של עצמים על סמך המידה שבה הנויטרונים הנפלטים יכולים לעבור דרכם - לאחר שניסיונות קודמים לחקור את הארונות ותוכנם עם קרני רנטגן לא צלחו.
כל ששת הארונות עשויים מתרכובות נחושת, כשמחברי המחקר ציינו כי נדיר שארונות קבורה מסוג זה נשארים אטומים לחלוטין, מה שרק מעצים את ערכם בפן המחקרי וההיסטורי. שלושה מהארונות, שעליהם מופיעות דמויות לטאה וצלופח וכן לולאות, תוארכו לתקופה שבין השנים 500 ל-300 לפנה"ס והתגלו בעיר העתיקה נאוקרטיס, שניצבה על גדת השלוחה המערבית ביותר של דלתת הנילוס, 72 ק"מ דרומית-מזרחית לים התיכון ולאלכסנדריה, בירת מצרים התלמית.
לעומת זאת, ארון הקבורה הרביעי, שבראשו מופיעה דמות לטאה - אך נעדרה ממנו לולאה, תוארך לתקופה שבין השנים 664 ל-332 לפנה"ס והוא התגלה בתל אל-יהודיה, שהיה התל שעליו שכנה לאונטופוליס, עיר במצרים העתיקה במחוז הליופוליס שבחלקה הדרומי של דלתת הנילוס. שני ארונות הקבורה האחרונים, שעליהם מופיעות דמויות צלופח וקוברה עם ראש אדם פרעוני, וגם מהם נעדרו הלולאות, תוארכו לתקופה שבין 650 ל-250 לפנה"ס בקירוב, אם כי מקורם נותר כתעלומה לא פתורה.
2 צפייה בגלריה
ארונות קבורה של בעלי חיים (משמאל) עם דמויות של לטאה, כשמימין הסריקה של תכולת ארונות הקבורה עם פיסות בד הפשתן (למעלה) ועצמות בעל החיים (למטה)
(צילום: The Trustees of the British Museum and O’Flynn et al)
מחברי המחקר זיהו שרידי עצמות במחצית מששת ארונות הקבורה, כולל גולגולת שלמה שממדיה דומים לאלו של קבוצת לטאות הקיר, שעליה נמנים מינים אנדמיים לצפון אפריקה, וכן מספר עצמות מפורקות בשניים מתוך שלושת הארונות. הם זיהו גם מספר פיסות בד בתוך שלושה ארונות הקבורה, שעשויים מפשתן ככל הנראה, אשר היה נפוץ בשימוש בתהליך החניטה בימי מצרים העתיקה. לכן, הניחו החוקרים כי בד הפשתן נכרך סביב גופם של בעלי החיים, לפני שהונחו בארונות הקבורה.
צוות המחקר מצא בנוסף עופרת בתוך שלושת ארונות הקבורה מהם נעדרו הלולאות, שלדעתם שימשה אולי כדי לסייע בחלוקת משקל בתוך שניים מהם ולתיקון חור בארון השלישי. להשערתם, ייתכן כי השימוש בעופרת בוצע בשל מעמדה במצרים העתיקה כחומר קסום, שכן מחקרים קודמים הראו כי העופרת שימשה בביצוע קסמי אהבה ובהטלת קללות באותה התקופה.
לעומת זאת, בשלושת ארונות הקבורה שעליהם כן היו לולאות לא זוהו עקבות של עופרת, כשלדברי החוקרים ייתכן שהלולאות נועדו כדי לתלות את ארונות הקבורה הללו על קירות מקדש, פסלים או סירות שהיו בשימוש בעת תהלוכות דתיות, בעוד שארונות הקבורה הכבדים יותר שהכילו עופרת והיו ללא לולאות כלל, שימשו למטרות אחרות. בכך, סיפקו כלל ממצאי המחקר תובנה נוספת לגבי הייצור והשימוש של ארונות קבורה של בעלי חיים במצרים העתיקה.
