ישראל היא מדינה קטנה שלמרות גודלה, מכילה טבע מרשים ומגוון. לרגל יום העצמאות ה-74 של המדינה, אספנו בעזרת רשות הטבע והגנים מינים שאפשר לראות רק בישראל.
"מין החי רק באזור אחד מצומצם נקרא מין אנדמי", אמר דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים. לדבריו, "במקרים רבים, מינים גדולי גוף או שהם בעלי יכולת תנועה גדולה כמו יונקים גדולים עופות ועטלפים אינם אנדמיים ותפוצתם נפרשת על פני שטחים נרחבים. לעומת מינים קטני גוף או שתנועתם איטית יכולים לאפיין אזורים גיאוגרפיים קטנים ולהתפתח למינים ייחודיים. בישראל לא נמצא מינים אנדמיים של עופות אך בהחלט ניתן למצוא מיני בעלי חיים מסדרות אחרות שנמצאים רק אצלנו ולפיכך השמירה על בית גידולם ושטחי המחייה שלהם חשובה הן בהיבט הבינלאומי אך לא פחות מכך בהיבט של גאווה לאומית".
סגורית הארבל
מין של חילזון החי רק בישראל, ורק באזור הארבל שבגליל התחתון. חילזון קטן יחסית אך עם שם מדעי ארוך Cristataria genezerethana genezerethana. הקונכיה דקה יחסית וארוכה ופיתוליה רבים. קוטרה אינו עולה על 3 מ"מ וצבעה חום בהיר עד אפרפר. בתוך הקונכיה לוח עשוי גיר המחובר אליה בגיד, הסוגר את הפתח כאשר החילזון נמצא בפנים ומגן עליו מפני חדירה של טורפים. סוגר מיוחד זה הקנה לחילזון את שמו העברי 'סגורית' המתורגם מהשם הלטיני של הסוג.
החלזונות נמצאים בכל השנה במצוקי הגן הלאומי ושמורת הטבע הארבל, בסדקי הסלעים. בקיץ כמעט ואינם פעילים. הם יוצרים מעין חתם גירני המצמיד אותם לסלע ובכך מונע איבוד נוזלים בעונה החמה. בחורף בעיקר בימי גשם הם פעילים וניתן לראותם בתנועה (איטית כמובן) בין סדקי הסלע.
שבלול החרמון
אחד המינים המסקרנים בארץ הוא שבלול החרמון, שנצפה מספר ימים בודדים בשנה באזור החרמון. מדובר בשבלול הגדול בשבלולי ישראל. לשבלול החרמון קונכייה מרשימה שנישאת לגובה של עד 5 ס"מ ובקוטר זהה. בשנות ה-80 נערך בשמורה מחקר על הביולוגיה של השבלול. לאחר הפרסום נאספו על ידי חובבים פרטים רבים מתוך השמורה מתוך רצון לגדלם באופן מסחרי, ולפיכך בשנים האחרונות נעלם השבלול מן השמורה.
רשות הטבע והגנים החליטה לאשש את אוכלוסיית שבלול החרמון בשמורה ולצורך כך הקימה בה חלקות השבה. בחורף 1997 הוקמו שתי חלקות השבה מגודרות כדי להגן על השבלולים מפני כניסת חזירים, שכן החזירים ניזונים מהם. במשך חודשיים נאספו כ-50 שבלולים באזור נחל סער והבניאס, והם סומנו והושבו לשתי החלקות. כמה שנים לאחר ההשבה נסקרה האוכלוסייה ונמצאה יציבה.
עונת פעילותו של השבלול קצרה. עם ירידת הגשמים החזקים הראשונים הוא יוצא מהאדמה ולאחר כשבוע מזדווג. ואולם כאשר הטמפרטורות יורדות ומגיעות לאפס מעלות צלזיוס הוא מתחפר ונכנס לתרדמה עד לחורף הבא. בקיעת השבלולים הצעירים מתרחשת כשלושה שבועות לאחר ההטלה.
שנונית באר שבע
מין של לטאה ייחודית לאזורי קרקעות הלס של צפון הנגב. זהו מין אנדמי הנמצא רק בתחומי ישראל. מאחר ותחומי מחייתה הם באזורים מישוריים הנוחים לפיתוח התישבות וחקלאות היא מוגדרת בסכנת הכחדה חמורה עקב הרס בית גידולה. שנונית באר שבע מותאמת היטב לאזור ספר המדבר היובשני, לדוגמא השתן מופרש מהגוף כשהוא כמעט מוצק ובכך אינה מאבדת נוזלים חיוניים. שמה נגזר מבליטות דמויות שיניים על אצבעות הרגל המאפשרות תנועה מהירה גם בקרקעות הלס הפריכות. רשות הטבע והגנים עושה מאמצים רבים לשימור המין לאחרונה הוכרזה שמורת הטבע פארק הלס וכן נערכות פעולות להגנה על שטחים נוספים בהם שרדו הלטאות המיוחדות.
בינון דור
מין של דג קטן ואנדמי לנחלים קטנים בעמק בית שאן. לדג, בינים בקדמת הפה, שהם איברי חישה איתם הוא חש את הטרף בקרקעית החלוקים. אחד האיומים המרכזיים על שרידות המין היא לכידת מעיינות ופחיתה בשפיעת מעיינות מסיבות שונות. רשות הטבע והגנים יצרה בתי גידול חלופיים עבור מין זה בנחלים קטנים בעמק בית שאן והעתיקה אוכלוסיות על מנת שמין מיוחד זה ישרוד.
צב יבשה מדברי
צב מיוחד שנחשב אנדמי לחולות בצפון מערב הנגב ובחולות מישור ימין. מעט ידוע על אורחות חייו של מין נדיר ומיוחד זה. הוא קטן מצב היבשה המצוי המוכר מהאזור הים תיכוני בארץ. עיקר פעילותו היא בחודשי החורף והאביב בהם תנאי מזג האוויר נוחים יותר באזור המדברי ויש שפע של מזון בשנים ברוכות גשם. בעונת הקיץ הצבים מתחפרים במחילות ועוברים מעין תרדמת קיץ לימי הסתיו המאוחר הקרירים יותר.
לבנון הירקון
דג קטן שאכלס בעבר את נחלי החוף בישראל. זהו מין אנדמי לנחלי החוף וככזה אינו נמצא באף מקום אחר בעולם. עקב זיהום נחלים ושנות בצורת קיצוניות בהן שפיעת מעיינות גם בנחלים איתנים פחתה מאוד, הגיע הדג לסף הכחדה. רשות הטבע והגנים בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב יצרה גרעיני רבייה בשיביה מהם הושבו דגים לטבע לאחר שיפור מצב בית הגידול. הם הושבו גם לאתרים בהם ניתן להגן על האוכלוסיות לאורך שנים.
צבי ישראלי וצבי השיטים
לצבאים תפוצה נרחבת והם אינם נחשבים אנדמיים לישראל, אך תחום תפוצתו של הצבי הישראלי הצטמצם לכדי שטחיה של מדינת ישראל. משטחים סמוכים לנו הוא כנראה נכחד לחלוטין.
על אף המראה השברירי, הצבאים מותאמים לתנאים הסביבתיים המשתנים באופן קיצוני בין הקיץ והחורף. בין מעט המים הזמינים לאחר הגשמים לתקופת היובש הארוכה שלאחריה. לצבי הישראלי, ישראל היא כנראה המקום האחרון בעולם בו שורדות אוכלוסיות ברות קיימא ולמעשה הוא נכחד מהמדינות הסובבות אותנו. הפיתוח המואץ בעשורים האחרונים נוגס בשטחים פתוחים ורשות הטבע והגנים יחד עם גופים נוספים עושים מאמצים גדולים להגן הן על אוכלוסיות הצבאים והן על השטחים הפתוחים המהווים עבורם אזורי מחייה. בהקשר זה נעשות פעולות רבות לשמירת הקישוריות הקרקעית בין אזורי המחיה משורטטים מסדרונות אקולוגיים ובהם גשרים ומעברים ייעודיים לבעלי חיים.
צבי השיטים התגלה בערבה בשנת 1964 על ידי הזואולוג גיורא אילני. מחקרים גנטיים של השנים האחרונות הראו שככל הנראה מדובר באוכלוסייה הקרובה יותר לצבי ערב. בשנת 2006 הוחלט לגדר את האוכלוסייה האחרונה שנותרה של המין הזה בשטח טבעי ששטחו 3.5 קמ"ר בחלקה המערבי של שמורת יוטבתה. בזמן הקמת הגדה מנתה האוכלוסייה 11 פרטים. האוכלוסייה הראתה גידול חיובי. בחורף של 2012-2013, בעקבות שיטפונות חזקים, נפלה הגדרה ולא תוקנה במשך מספר שבועות. לפני נפילת הגדרה מנתה אוכלוסיית צבי השיטים 42 לאחר תיקון הגדר, מנתה אוכלוסיית צבי השיטים 12 פרטים בלבד. כעת מנסים כאמור לשקם שוב את האוכלוסייה, שנמצאת בשנים האחרונות במגמת עלייה.
פרפרון אפור־לחי
מין של דג שאינו אנדמי רק לישראל, אך אחד אנדמי לאזור הים האדום ומפרץ עדן הוא פרפרון אפור־לחי. שוניות אילת, בהן דג זה מופיע בשכיחות נמוכה, הן קצה גבול התפוצה שלו, אך ככל שמדרימים ניתן לראותו בשכיחות גבוהה יותר ואף במופעים של זוגות או להקות של מספר פרטים. הפיתוח המואץ לאורך חופי אילת ועקבה, כמו גם גורמי הפרעה רבים נוספים (כגון זיהום מי הים והפרעות תאורה), מאיימים לדחוק מיני בעלי חיים משוניות אילת המהוות מוקד משיכה לתיירים רבים וחובבי טבע מהארץ ומרחבי העולם.
ד"ר אסף זבולוני, אקולוג מפרץ אילת ברשות הטבע והגנים: "שוניות מפרץ אילת הן מהצפוניות ביותר בעולם. חרף מיקומן הגיאוגרפי החריג, הן עשירות ומגוונות ובעידן השינויים האקלימיים, מפרץ אילת מהווה מפלט עולמי לשוניות אלמוגים, על כל בעלי החיים הרבים שמאכלסים אותן. מבחינת דגים, שיעור האנדמיות בים האדום גבוה מאוד. למיצרים הרדודים של מפרץ אילת (מיצרי טיראן) ולאלה של הים האדום (מיצרי באב אל־מנדב) תפקיד משמעותי ביצירת האנדמיות הגבוהה. בגלל העומק הרדוד של המיצרים, ירידת מפלס הים בעידני קרח קדומים יצרו נתק בין מפרץ אילת לים האדום ובין הים האדום לאוקיינוס ההודי, כך שבמהלך האבולוציה מיני דגים באזורים אלה התפתחו באופן עצמאי, ללא תלות במיני הדגים באוקיינוס ההודי".
