מעל ל-90% מתושבי מדינת ישראל גרים בערים. מרבית הפעילות הכלכלית והחברתית בישראל מתקיימת בערים. אנחנו צורכים בערים וזורקים בערים, נוסעים בערים ומזהמים בערים. לכן הבחירות לרשויות המקומיות שבפתח הן אחת הדרכים המשמעותיות ביותר להשפיע על איכות הסביבה ועל איכות החיים שלנו.
הערים בעולם כולו נערכות להתמודדות עם משבר האקלים, על גלי החום וגלי הקור, הסופות וההצפות שהוא גורם, עם הידלדלות המינים בטבע, הנגיסה בטבע העירוני והתפשטות מינים פולשים, ועם ההשלכות של זיהום האוויר, הקרקע ומקורות המים. אולם במרבית הערים בישראל הנושאים הללו עדיין לא עומדים בחזית.
גם ההבנה שעל מנת לבנות חוסן עירוני, שמשמעו קהילה חזקה וכלכלה מקומית משגשגת ולא רק צומחת, יש לקדם פיתוח בר קיימא – פיתוח המשקלל היבטים חברתיים, כלכליים וסביבתיים ומבטיח גם את זכויות הדורות הבאים, עדיין לא חלחלה למרבית הבוחרים והנבחרים בישראל.
אצלנו עוד נצמדים למודל הישן שמפריד בין חינוך, בריאות, תכנון ובנייה וכדומה, ורואה בעיר מקבץ של בניינים, שטחים פתוחים, מוסדות ציבור, תשתיות ושירותים, במקום לחבר בין כולם למרקם אחד כדי לבנות קהילה תוססת, כלומר לעבור מתפיסה של עיר לתפיסה של עירוניות.
האתגרים הסביבתיים בערים רבים ומגוונים: ניהול פסולת, החל בהפחתה במקור ובפרט של השימוש בפלסטיק, עבור בהפרדה ובמחזור של זרמי פסולת שונים ועד לטיפול מקומי בפסולת שאינה ברת מחזור; ניהול אנרגיה, לרבות מעבר לאנרגיה סולארית עם אגירה והתייעלות אנרגטית במרחב העירוני והפרטי; ניהול התחבורה וקידום תחבורה ציבורית וחשמלית לצד שבילי אופניים והליכה; תכנון עירוני מקיים המבוסס על תשתיות טבעיות ועל שימוש מושכל במשאב הקרקע ועוד.
אבל כדי להתמודד עם האתגרים הגדולים של ימינו, תוך שמירה על בריאות האדם והסביבה, העירוניות החדשה צריכה להתבסס על כמה עקרונות מתכללים גדולים יותר, ובעיקר על תנועתיות, שימושיות, טבעיות, קהילתיות ושיתופיות.
ניידות ונגישות הם מהמאפיינים המרכזיים של החברה המודרנית ושל החיים בעיר, ויש להן אין-ספור תועלות חברתיות, כלכליות וסביבתיות, אבל האתגר העירוני הגדול הוא לייצר תנועתיות, כלומר את היכולת לנוע בקלות, במהירות, בעלות נמוכה ובשוויון מנקודה לנקודה, תוך פגיעה מינימלית בבריאות הציבור ובאיכות הסביבה.
מדובר בראש ובראשונה על תכנון ופיתוח המבוססים על הליכתיות, שבילי אופניים ותחבורה ציבורית, שמאפשרים להשיג את מרבית השירותים העירוניים במרחק קצר ולייצר קהילות ושותפויות. כדי להשיג זאת חייבים להציע רחובות ושכונות מזמינים, נעימים ומותאמים, המושתתים על עירוב שימושים של מגורים, מסחר, תרבות ועוד; להוסיף הצללה טבעית ומלאכותית ברחובות וברחבות עם אלמנטים סולאריים, שיאפשרו להפעיל תאורה בלילה או להטעין אוטובוסים חשמליים; להשתמש בתוואי השטח הטבעי לתיעול ולחלחול של מי גשמים או חלילה שיטפונות; ולעשות שימוש מושכל במשאב הקרקע, תוך ציפוף שמשמעו אינה צפיפות, כלומר איזון בין כמות לאיכות ויצירת מקום המאכלס המונים יחד עם הקניית איכות חיים לפרט. כל אלו יקטינו את טביעת הרגל האקולוגית העירונית ויתמכו במגוון הביולוגי הקיים בה ובשירותים שהמערכות האקולוגיות מספקות לאדם.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דוד גרינשפןנדבך נוסף בערים מקיימות ומבטיחות הוא שילוב של שיתופי פעולה בין התושבים לרשות ובין רשויות לבין עצמן, בארץ ובעולם, וכן עם משרדי ממשלה ועם ארגונים חוץ ממסדיים. בד בבד, ערים חפצות חיים חייבות לתמוך ביזמות ובחדשנות, ולשלב טכנולוגיות מתקדמות, וביניהן גם טכנולוגיות קלינטק וקליימטק.
המשבר האקולוגי-אקלימי מחייב כל אחת ואחד מאיתנו לחשב מסלול מחדש, ובעיקר להפחית את ההשפעה שלנו על הטבע ולהיערך לשינויים בטבע שמשפיעים עלינו בחזרה. הדגש הוא על חיבור בין הסביבה הטבעית והסביבה האנושית, על מנת שיוכלו לשגשג יחד, ולנבחרי הציבור וראשי הרשויות יש את האחריות והמחויבות לעשות כן. לכן, כשאתם הולכים לקלפי ביום הבוחר חשוב שתזכרו שאיכות הסביבה היא הבטחה שצריך לקיים.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
