כמו יצורים רבים המאכלסים את מעמקי הים האפלים, דגי הדרקון שורדים הודות למגוון הסתגלויות אבולוציוניות, כמו למשל ביולומינסנציה - ייצור ופליטת אור כתוצאה מתגובה כימית, שבה אנרגיה כימית הופכת לאנרגיית אור. יחד עם זאת, נקבות דגי הדרקון אינן ניחנות ביכולת הפצת אור כמו הזכרים.
2 צפייה בגלריה
דג דרקון ממין Malacosteus niger, שהתגלה כבעל יכולת להגדיל את עיניו כדי למצוא זיווג
(צילום: Christopher Kenaley)
"גילינו שדגי הדרקון הזכרים הינם בעלי יכולת להגדיל את עיניהם כדי למצוא נקבות שמפיקות פחות אור", מסביר הביולוג ד"ר כריסטופר פ. קנאלי מאוניברסיטת בוסטון קולג', שהוביל את הצוות המחקר. "ממצא זה מספק תובנה חשובה מאוד לגבי האופן שבו המינים הללו מתקיימים ומשגשגים בעומק האוקיינוס".
השוני בין הזכרים לנקבות הוא דו-צורתיות זוויגית (דימורפיזם זוויגי) - מצב שבו קיימים הבדלים ניכרים במאפיינים מורפולוגיים בין זכרים לנקבות בקרב מין מסוים. מדובר על תגלית נדירה ביותר בקרב בעלי חוליות בכלל ובקרב דגים בפרט.
עומק האוקיינוס מהווה לא רק את הביומסה הגדולה ביותר על פני כדור הארץ, אלא גם מקום אפלולי שקרן אור לא חודרת אליו. רוב מארג החיים במצולות מייצרים אור בזכות ביולומינסנציה, מה שמשמש אותם לפתות טרף, אך גם למצוא בני זוג.
הדגים שחיים בעומק האוקיינוס הינם בעלי דו-צורתיות זוויגית בהקשר זה, שכן לזכרים יש איברים גדולים יותר שאחראים על הפקת האור, בהשוואה לנקבות. ד"ר קנאלי אמר כי תכונה זו עלולה להוות בעיה בכל הנוגע למציאת זיווג. "לביולומינסנציה חשיבות באיתות מיני ובמציאת זיווג, אך ההבדלים בין עוצמת הפצת האור של זכרים לזו של נקבות מביאים לתרחיש בו נקבות יכולות לזהות זכרים ממרחקים קצרים יותר. על כן, הזכרים פיתחו יכולת שבאמצעותה הם מגדילים את עיניהם, כך שמתאפשר להם לקלוט אור רב יותר", הסביר ד"ר קנאלי.
2 צפייה בגלריה
דג דרקון ממין Malacosteus niger, שהתגלה כבעל יכולת להגדיל את עיניו כדי למצוא זיווג
(צילום: Svitlana Kasianenko, Shutterstock)
ד"ר קנאלי חקר יחד עם מספר סטודנטים לתואר ראשון מאוניברסיטת בוסטון קולג', והביולוגית ד"ר ולנטינה די סנטו מאוניברסיטת שטוקהולם, שני מינים של דג דרקון, אשר חיים במעמקי האוקיינוס וניחנים בדו-צורתיות זיווגית ביכולת הפצת האור שלהם - Malacosteus niger ו-Photostomias guernei.
במחקר זה, שממצאיו פורסמו בכתב העת Biology Letters, בחנו החוקרים את המרחק שבו זכרים ונקבות מכל מין יכלו לראות אחד את השנייה, בהתבסס על גודל העיניים וכמות האור שהפיקו המינים. החוקרים גילו כי קיים פער זיהוי משמעותי בשני המינים, שנע בין מטרים בודדים ליותר מ-100 מטרים. יחד עם זאת, מכיוון שלזכרים משני המינים יש עיניים גדולות יותר, הפער הזה צומצם בכ-5 מטרים. אמנם לא מדובר על שינוי מרחיק לכת, אבל משמעותי מספיק לשם מציאת זיווג בבית גידול כה אפלולי.
זו הפעם הראשונה שבה בוצעה הערכה של הפער הזה, כשגולת הכותרת הייתה יכולתם של הזכרים להגדיל את עיניהם לשם מציאת זיווג. כעת, מתכוונים החוקרים להתמקד בסיבה שהביולומינסנציה של זכרים היא מפותחת וחזקה יותר מזו של נקבות דג הדרקון. "אנחנו עדיין לא יודעים מדוע קיים השוני הזה בביולומינסנציה של זכרים ונקבות ממינים אלה ואחרים בעומק האוקיינוס", מסביר ד"ר קנאלי. "ייתכן כי מדובר בדרך לאותת אחד לשני שפרט מהמין השני נמצא בקרבת מקום. מענה על השאלה הזו ידרוש מחקרים נוספים, שיקבעו את האופן שבו מרחקי הזיהוי משתנים בהתאם לרמת הדו-צורתיות הזוויגית".
