מיליוני שנים של שינויים אבולוציוניים שינו את הסוס, לפני שהפך לבן לוויה טבעי של עמים ילידים רבים ולסמל של דרום-מערב ארצות הברית. צוות בינלאומי של 87 מדענים מ-66 מוסדות ברחבי העולם, חקר לעומק את ההיסטוריה של הסוס האמריקני, כשהממצאים פורסמו בכתב העת Science.
שלדי סוסים בני מאות שנים מהאזור הדרום-מערבי של צפון אמריקה סייעו לשכתב מיתוס קולוניאלי: כשהספרדים התיישבו באזור במאה ה-17, הם לא הציגו סוסים לאנשים הילידים, כפי שחשבו זמן רב. במקום זאת, סוסים היו נוכחים באזור זה הרבה לפני הגעתם של האירופים, ואף נסחרו על ידי הילידים.
3 צפייה בגלריה
פטרוגליף של סוס ואדם שרוכב עליו מאתר בוויומינג, אשר נחרט בסלע ככל הנראה על ידי אנשי שבט קומאנצ'י
(צילום: Pat Doak)
למעשה, סוסים חיו בצפון אמריקה במשך מיליוני שנים, אך נכחדו בסוף עידן הקרח האחרון, לפני כ-11 אלף שנה. כאשר האירופים הביאו מחדש סוסים אזור שהוא כיום מזרח ארה"ב בשנת 1519, היונקים בעלי הפרסות שינו באופן קיצוני את דרכי החיים הילידים, וגרמו במהירות לשינויים בשיטות ייצור מזון, תחבורה ולוחמה. בחלק הדרום-מערבי, זאת על סמך רישומים ספרדיים היסטוריים, נראה כי סוסים התפשטו במקום לאחר מרד פואבלו בשנת 1680, כאשר הילידים אילצו מתיישבים ספרדים לצאת ממה שהיא כיום ניו מקסיקו.
אבל הרישומים הללו, שנעשו 100 שנה לאחר המרד, אינם מתיישבים עם ההיסטוריה שבעל פה של אנשי שבט קומאנצ'י (שבט אינדיאני שהתיישב בצפון אמריקה בשטח הנקרא קומאנצ'ריה) למשל. בשבט אמרו כי השימוש בסוסים מתוארך לתקופה מוקדמת בהרבה. באמצעות תיארוך פחמן-14, ניתוח דנ"א עתיק ומודרני וניתוח איזוטופים, קבעו החוקרים כי סוסים אכן התפשטו על פני היבשת מוקדם יותר ובמהירות רבה יותר ממה שהניחו בעבר, זאת לאחר שרצפו את הגנום של סוסים שחיו ביבשת לפני אלפי שנים.
הצוות גילה ששני סוסים - אחד מניו מקסיקו ואחד מאיידהו - מתוארכים לתחילת המאה ה-16, עשרות שנים לפני שמתיישבים ספרדים הגיעו לאזור זה. למעשה, עד שנת 1650, סוסים נמצאו בשפע באזור דרום-מערב ארצות הברית ובמישורים הגדולים, ערבה נרחבת המצויה מזרחית להרי הרוקי בארצות הברית ובקנדה. עדויות הגנום הוכיחו שהסוסים שנסקרו במחקר זה עבור מדינות מישורים רבות היו בעיקר ממוצא איברי, אך לא קשורים ישירות לאותם סוסים שאכלסו את אמריקה בפלייסטוקן המאוחר לפני יותר מ-12 אלף שנה. כמו כן, הם לא היו צאצאיהם של סוסים ויקינגיים, למרות שהוויקינגים הקימו יישובים ביבשת אמריקה עד שנת 1021.
3 צפייה בגלריה
דגם תלת-ממדי של גולגולת סוס עם רסן, בדומה לאלו המשמשים רוכבי סוסים רבים בשטחי המישורים
(צילום: William T. Taylor)
נתונים ארכיאולוגיים מראים שסוסי הבית הללו כבר לא היו בשליטה ספרדית בלעדית לפחות בתחילת המאה ה-16, והשתלבו באורח החיים של הילידים, בעיקר לצרכי רכיבה. משמעות הדבר היא שסוסים היו חלק ממסורות חברתיות וטקסיות אינדיאניות לפני כל נוכחות אירופית מתועדת בהרי הרוקי או במישורים הגדולים. "ממצאים אלה תומכים ומתיישבים עם מסורת קומאנצ'י שבעל פה. עקבות ארכיאולוגיות של תרבות הסוסים באמריקה הצפונית הם נכסים יקרי ערך שחושפים כרונולוגיה בהיסטוריה של אזור זה, וחשובים להישרדותן של תרבויות ילידים", אמר היסטוריון שבט הקומאנצ'י ואחד ממחברי המחקר, ג'ימי ארטרברי.
ניתוחי הגנום לא התייחסו רק להתפתחות הסוסים בתוך האומות הראשונות בשלבים הראשונים של הקולוניזציה האמריקנית. ניתוחים אלה הוכיחו שהמוצא הדומיננטי שהיה בעבר בגנום הסוס השתנה במרוצת השנים, מקווי דם ספרדיים לקווי דם בריטיים, כך שהנוף המשתנה של אמריקה הקולוניאלית תועד בגנום הסוס - תחילה הגיע בעיקר ממקורות ספרדיים, אחר כך בעיקר ממתיישבים בריטים.
למחברי המחקר ברור כי האתגרים שעמם מתמודד העולם המודרני הם עצומים, שכן בזמנים אלה של משבר במגוון הביולוגי והתחממות האקלים הגלובלית, עתידו של כדור הארץ נתון תחת איום ממשי. עמים ילידים שרדו את הכאוס וההרס שהביאו לקולוניזציה, מדיניות התבוללות ורצח עם, והם נושאים ידע חשוב וגישות מדעיות שבמרכזן נושא הקיימות. על כן, ברצונם של מחברי המחקר להדגיש כי עכשיו, יותר מתמיד, הגיעה העת לתקן את ההיסטוריה וליצור תנאים מכילים יותר לתכנון משותף של אסטרטגיות לעתיד בר-קיימא רב יותר.
