נדמה כי בשנה האחרונה נפל דבר. מלחמת רוסיה אוקראינה הציתה גם משבר אנרגיה חריף באירופה, שעם החורף הקרוב מאיים להמשיך ולשנות את מהלך החיים של רבים מתושבי היבשת והעולם כולו, מאיים על הייצור המקומי ועל יוקר המחייה ואפילו על החיים עצמם. בד בבד, גם החום האימתני ששטף את אירופה כולה בקיץ האחרון, והיובש הקיצוני שהוביל להידלדלות כמות המים בנהרות ובאגמים ולבצורת חריפה, לצד חום כבד, שריפות, בצורות והצפות ברחבי העולם כולו: מארה"ב במערב ועד סין, הודו ופקיסטן במזרח, הזכירו לכולנו שמשבר האקלים כבר כאן ועכשיו ויש לו השלכות כלכליות, חברתיות וסביבתיות. ובתווך, בין כל אלה, כמה תהליכים מקומיים ועולמיים, שנדמה כי יכתיבו את סדר היום בשנה הקרובה, ואיתם אתגרים גדולים לצד אין ספור הזדמנויות.
מדלקים מאובנים לאנרגיה מתחדשת
אנרגיה היא מילה נרדפת לחיים, ולמרות כל "הדיבור" על משבר האקלים, כיום עדיין כ-77% מהאנרגיה העולמית מופקת מדלקים מאובנים: פחם, דלק וגז טבעי, בעוד שאנרגיה מתחדשת, כגון אנרגיית מים, רוח ושמש, שהחלה לחדור לשוק רק בשנות ה-80 של המאה הקודמת, מספקת כיום כ-15% מהתצרוכת העולמית. באופן גס ניתן לומר שכשליש מהאנרגיה בעולם משמשת לייצור חשמל לצרכים ביתיים, מסחריים ותעשייתיים, שליש נוסף משמש לתחבורה והשליש האחרון לחימום בתעשיות השונות, כאשר המגמה העולמית לעבור לתחבורה חשמלית, צפויה להגדיל באופן ניכר את האנרגיה המופנית לייצור חשמל.
המשבר האקולוגי-אקלימי, וההבנה שכדי לעמוד בהתחייבויות להפחתת פליטות פחמן, על מנת שהטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ בסוף המאה הנוכחית לא תעלה ביותר מ-1.5 מעלות צלסיוס על זו שלפני המהפכה התעשייתית, גרמו להאצה במעבר לאנרגיות מתחדשות. במקביל, גז טבעי סומן כדלק מעבר, בין פחם לאנרגיות מתחדשות, למרות שהמתאן שמרכיב אותו הוא גז חממה אגרסיבי בפני עצמו. אולם הניתוק של אירופה מצינור הגז הרוסי, שגרם לפתיחה מחודשת של תחנות כוח פחמיות מזהמות, צפוי להאיץ את המעבר של אירופה, כמו גם מדינות אחרות בעולם, לאנרגיות מתחדשות, ובעיקר למרוץ של פיתוח ויישום של טכנולוגיות אגירה, שיאפשרו שימוש באנרגיות מתחדשות לאורך כל היום וכל השנה.בנוסף, מדינות רבות יפנו לייצור של חשמל מאנרגיה גרעינית. בתוך כך, מדינת ישראל עדיין מקדמת בעיקר תשתיות של גז טבעי ולא תשתיות הפקה, אגירה והולכה של אנרגיה סולארית, וגם לא נערכת בצורה נכונה לימים בהם השימוש בגז טבעי יהפוך מנכס לנטל.
מגלובליזציה לכלכלה מקומית
משבר האקלים והמלחמה באוקראינה, חידדו עוד יותר את העובדה שתהליך הגלובליזציה הנרחב שעבר על העולם בעשורים האחרונים, וייצר שווקים גלובליים וחברה גלובלית, גרם למצב בו איומים גאופוליטיים או איומים אקלימיים במקום אחד יכולים להשפיע משמעותית על מקום אחר, ואפילו על העולם כולו. כך המאבק הבינלאומי נגד רוסיה בשל הפלישה לאוקראינה, שהוביל לסנקציות על הרוסים, גרם להפסקה של אספקת הדלקים מרוסיה לאירופה כמו גם לפגיעה משמעותית באספקת החיטה מרוסיה ואוקראינה גם יחד, וגלי חום כבדים שפקדו את העולם כולו הפחיתו משמעותית את כמויות החיטה, התירס, הקפה, שמן הזית ועוד.
3 צפייה בגלריה
אדם חולף ליד צינור גז בוער שנפגע בתקיפה רוסית בשכונה בצפון חרקוב באוקראינה
(צילום: רויטרס)
כל אלה חזרו והזכירו למדינות רבות שהן חייבות להמשיך ולייצר ולספק לעצמן מצרכים בסיסיים, כלומר להסתמך יותר על כלכלה מקומית. לכלכלה שכזו יש גם יתרונות חברתיים וסביבתיים רבים, כיוון שהיא מקצרת את המסלול בין היצרן לצרכן ואיתו גם את הזיהום כתוצאה משינוע, אריזה ועוד, וכן מייצרת קהילות. אולם במדינת ישראל, שבמשך שנים ביקשה מאזרחיה לקנות כחול לבן, יותר ויותר מוצרים מיובאים, והחקלאות המקומית מאוימת כל הזמן ומצטמצמת בהיקף ובסוג הגידולים.
משפע למשבר מזון
העלייה המתמדת באוכלוסיית העולם ובו זמנית באיכות החיים, גורמת לעלייה בייצור ובצריכה של מגוון רחב של מוצרים, ממוצרי מזון בסיסיים, עבור בביגוד ועד למוצרי חשמל ואלקטרוניקה ומכוניות. לכל אלה יש השפעה נרחבת על הסביבה הטבעית. אך מגפת הקורונה, משבר האקלים ומלחמות מקומיות ואזוריות, מעצימים עוד יותר את המחסור במוצרים מזון בסיסיים בעולם ומאיימים ביצירת משבר מזון עולמי.
בעוד שבמשך שנים משברי מזון, כלומר העובדה שמדינה לא יכולה לספק לאזרחיה מזון וכתוצאה מכך שיעורי תת התזונה והרעב במדינה עולים באופן חד, היו נחלתן של מדינות עולם שלישי בלבד, הרי שלאחרונה מזהירים באו"ם שחוסר הביטחון התזונתי צפוי להתרחב אל עוד ועוד מדינות בעולם ולהשפיע על מצב המזון גם בעולם המערבי. לדוגמה, לצד המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שלפני פרוץ המלחמה היו אחראיות יחד לאספקה של כ-30% מהחיטה בעולם, גלי החום הגדולים שתקפו את הודו וסין, שתי יצרניות החיטה הגדולות בעולם, פגעו אנושות ביבול ומאיימים על אספקת החיטה בעולם כולו. לצד אלו, היובש הכבד באירופה ובארצות הברית והשריפות הרבות בקיץ האחרון, מדאיגים מאוד את מנהיגי ותושבי המדינות המפותחות, כשהתנובה יורדת ומחירי המזון מאמירים. כל אלה צריכים להדאיג גם את אזרחי ונבחרי הציבור בישראל, כי לא לעולם חוסן.
מהאטה כלכלית להאטה בקצב החיים
התמורות הגדולות במשקים בעולם כולו, הובילו לעלייה במחירי הסחורות והמוצרים ולאינפלציה, ואלה צפויים לגרום למיתון או להאטה במשק, כלומר ירידה בצריכה, בייצור, בתעסוקה וכדומה. למרות הדאגה הגדולה בעולם כולו, להאטה במשקים יכולה להיות השפעה חיובית על הסביבה הטבעית ולא פחות מכך על הסביבה האנושית. כל אלה מתחברים לבסיס הרעיוני של תנועת האטה, שקוראת, כשמה, להאט את מרוץ החיים - וחשוב לומר שהכוונה אינה לעשות דברים לאט אלא לעשות דברים בקצב הנכון, כלומר להתמקד באיכות ולא בכמות. מדובר למעשה בתרבות שמבקשת לבחון מחדש את העולם שבו אנו חיים, המקדש צמיחה וצריכה כבסיס לרווחה, ולהציע מודל שפוי, סביבתי וחברתי יותר.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןאומרים שנבואה ניתנה לשוטים, אך משברים מקומיים וגלובליים מחייבים יותר ויותר מדינות ואת האנושות כולה לבחון מחדש את הערכים, ההרגלים והמודלים על פיהם אנחנו חיים. נדמה כי ה"סיסמה" "פחות זה יותר" נכונה מאי פעם, עכשיו נותר רק ליישם ולקיים.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
