חוק הפיקדון מחייב יצרנים ויבואנים של מכלי משקה באיסוף מכלים ריקים, והבאתם למיחזור. החוק קובע חובת תשלום פיקדון בגובה 30 אגורות או יותר לכל מכל משקה מלא המשווק בישראל. דוח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת חושף את הקשיים שבהרחבת חוק הפיקדון, שגרם למעשה לירידה חדה במיחזור הבקבוקים הגדולים.
המסמך נכתב לבקשת ח"כ יעקב אשר, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לקראת דיון על יישום חוק הפיקדון מאז החלתו על מכלי המשקה הגדולים בדצמבר 2021. בסופו של דבר החוק נועד לעודד הפחתה של קניות שלא לצורך ולמנוע פסולת ולהקטין את כמות האשפה הנטמנת, כך שהדבר ייתן תמריץ לייצור מכלי משקה הניתנים למחזור.
בישראל נמכרים מדי שנה כ-2.2 מיליארד מכלי משקה, העשויים זכוכית, פלסטיק ואלומיניום. מתוכם כ-750 מיליון הם מכלים גדולים, מה שאומר כ-35% מתוך מכלי המשקה. טרם החלת החוק על המכלים הגדולים, ערוץ האיסוף המרכזי של המכלים הגדולים היה באמצעות 24 אלף מיחזוריות שפונו על ידי תאגיד אל"ה. מאז התאגיד נסגר וכיום מכלי המשקה נאספים בערוצים שונים: ברשתות קמעונאיות ובתי עסק, בהם הצרכן מקבל חזרה את דמי הפיקדון, בין היתר באמצעות מכונות אוטומטיות. בנוסף, יש איסוף קהילתי בבתי ספר ויישובים, כשדמי הפיקדון נמסרים כתרומה לקהילה.
שיטה נוספת היא חילוץ מתחנות מעבר לפסולת מעורבת ועוד. בצורה כזו, כשהבקבוקים נאספים מהפחים הירוקים, הרבה יותר קשה למחזר אותם.
תאגידי איסוף מכלי המשקה פועלים עבור היצרנים והיבואנים במטרה לנהל ולייעל את תהליכי האיסוף, למיין את המכלים ולהעבירם למפעלי מחזור מאושרים. כיום פועלים שלושה תאגידי איסוף מרכזיים בישראל: אסופתא, בק-בוק מחזור חכם בע"מ וסייקל כלכלה מעגלית למכלי משקה בע"מ.
מדיווחי היצרנים והיבואנים למשרד להגנת הסביבה עולה כי בשנת 2022 חלה עלייה בשיעור האיסוף של המכלים הקטנים והוא עמד על 85%. לעומת זאת, שיעור האיסוף של המכלים הגדולים ירד ועמד על 49% בלבד. שיעור האיסוף המשותף של המכלים היה 73%. כשהיעד השנתי עמד על 68%.
מכלי המשקה בישראל נשלחים כיום למפעלי מיחזור בארץ ובחו"ל. אלא שאין נתונים בדבר שיעור מכלי הפיקדון הממוחזרים בישראל ובחו"ל.
אולי הדבר המטריד ביותר בדוח הוא דרך היישום של איסוף מכלי המשקה הגדולים. לפי המשרד להגנת הסביבה, השיטה היעילה ביותר לאיסוף המכלים הגדולים היא באמצעות מכונות אוטומטיות לאיסוף. מספר המכונות הדרוש בשוק כדי לעמוד במדדי שירות לצרכן הוא 3,000-2,500. אולם בפועל פרוסות כיום רק כ-500 מכונות, רובן המוחלט מוצב ברשתות השיווק.
הדבר מסביר למעשה את הכאוס ואת התסכול הרב של הצרכנים, שנתקלים במכונות תקולות ובהגבלה על כמות המכלים שניתן להחזיר.
בכ-100 יישובים בלבד יש מכונות איסוף. 488 מכונות מוצבות ביישובים עירוניים ורק 13 ביישובים כפריים. ביישובי החברה הערבית אין ולו מכונת איסוף אחת. והמכונות נמצאות כמובן לרוב ביישובים מבוססים. ביישובים באשכול חברתי כלכלי 1 רק ב-3% מהיישובים יש מכונות. לעומת זאת, בכל היישובים שבאשכול 10 יש מכונות מיחזור בקבוקים.
ח"כ אשר אמר: "נתוני הדוח מצביעים באופן מחקרי על מה שכולנו הרגשנו וידענו כל הזמן - מדינת ישראל ידעה להטיל על הציבור מס פיקדון על מכלי המשקה הגדולים, אך לא נערכה נכון לוודא שהמיחזור יקרה בפועל, אין מספיק מכונות איסוף, הפריסה נמוכה מאוד והבקבוקים לא מגיעים ליעדם".
יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה הוסיף: "לפעמים גם הפשוט ביותר צריך להיאמר, חוק הפיקדון נועד כדי לעודד את הציבור למחזר ולקבל חזרה את הכסף, לא כדי להזרים כסף לגורמים חזקים בתעשייה. העיקרון צריך להיות חד וברור: כסף שהגיע מהציבור - צריך לחזור לציבור. כל עמלת פיקדון שנגבתה מהצרכן ולא שירתה את עידוד המיחזור - היא עוול".
עו"ד מירב עבאדי, מנהלת כלכלה ברגולציה בארגון "אדם טבע ודין", ציינה כי "הפיקדון הוא הדרך הנכונה לטפל בפסולת הזו. מדינות אירופה עוברות לפיקדון. איסוף בקבוקים באמצעות פיקדון הוא הדרך הנכונה והמתקדמת, ולהביא לכלכלה מעגלית. בקבוק הופך לבקבוק. העובדה שזה עוד לא מושלם - צריך לתקן. המנגנון ביסודו הוא נכון. אנחנו כל הזמן אומרים שצריך להעלות את יעד האיסוף של המכלים. היצרנים רואים ביעד כיעד מקסימלי. וזה כשל שצריך לפתור. בנוסף, יש איסוף לא איכותי שלא ניתן לעקוב אחריו. זה כשל שצריך לטפל בו. אבל צריך שתהיה ודאות בשוק".
במשרד להגנת הסביבה אמרו כי חברות האיסוף הבהירו שהמשך ההשקעות ברכישת ובפריסת המכונות תלוי, בין השאר, בהסרת חוסר הוודאות שנוצר עם ההסכמים הקואליציוניים, שבהם עלתה האפשרות לבטל את החלת חוק הפיקדון על המכלים הגדולים, ולהעביר את איסופם למסגרת חוק האריזות. במקרה כזה הם ייאספו באמצעות פחים כתומים.
על הקשיים בהליך החזרת המכלים עימם מתמודד הציבור ניתן ללמוד מנתוני התלונות למוקד לטיפול בפניות צרכנים, שהוקם עם הרחבת החוק. מאז שהמוקד התחיל לפעול ועד סוף שנת 2022 התקבלו 8,010 תלונות, רובן עוסקות באי קבלת משקה מסומן (60%). מספר התלונות הגבוה ביותר התקבל בירושלים.
בינתיים, הקמעונאים, שהם הגורם העיקרי להשבת מכלי פיקדון על ידי הציבור, מתמודדים עם קשיים רבים. לדברי הרשתות כמויות המכלים המוחזרים זינקו במאות אחוזים, והמכלים הריקים הפכו למפגע תברואתי.
במקביל, לאור הירידה בנתוני מיחזור מכלי המשקה הגדולים, פרסם המשרד להגנת הסביבה הוראות חדשות. בהודעת המשרד נכתב כי לאור הרחבת חובת הפיקדון על מכלי משקה גדולים (מעל ליטר וחצי) בחודש דצמבר 2021, ולנוכח פניות שהגיעו למשרד להגנת הסביבה מבתי עסק בנוגע לבעיות בפינוי מכלי המשקה הריקים מהם על ידי היצרנים והיבואנים בתדירות סבירה, נערכו פגישות בין השרה להגנת הסביבה עידית סילמן ואנשי המקצוע עם הציבור ועם יצרני המשקאות והיבואנים, כדי לבחון גיבוש הוראות ממונה לתדירות איסוף לפי סעיף 7(ג) לחוק. מטרת גיבוש ההוראות נועדה, בין היתר, להגן על בתי עסק מפני מקרים של איסוף בפרקי זמן ארוכים אשר מייצרים נטל עליהם ועלולים לפגוע בשירותי האיסוף שבתי העסק מחויבים לתת לצרכנים.
בהודעת המשרד נכתב כי בעקבות הפניות, פנה המשרד ליצרנים וליבואנים ודרש הבהרות לאופן קיום חובתם החוקית לאיסוף מכלי המשקה הריקים מבתי העסק, ולתדירות הפינוי שלפיה הם פועלים כדי לספק לבתי עסק מענה בעניין האיסוף. משלא קיבל המשרד תשובות מספקות, החל המשרד בעבודה מקצועית לגיבוש הוראות אשר יסדירו את תדירות האיסוף מבתי עסק בהתאם לחוק. "העלאת שיעורי האיסוף מבתי העסק תביא לשיפור במיצוי פוטנציאל המחזור הטמון בחומרי מכלי המשקה (פלסטיק, אלומיניום וזכוכית) ובכך לשיפור העמידה במדיניות הכלכלה המעגלית שאותה מוביל המשרד. כמו כן, העלאת שיעורי האיסוף תביא להפחתה בכמויות מכלי המשקה המושלכים במרחב הציבורי ובשטחים פתוחים, ומתפרקים לחומרים המזהמים את הסביבה", נכתב בהודעה.
