עונת הקיץ כבר כאן, והחום והיובש שמורגשים היטב מהווים כר פורה להתפשטות שריפות, כמו אלה שפרצו החודש באזור הסחנה וסמוך ליישוב נירית שבשרון. כיום ידוע היטב שתנאי מזג האוויר צפויים להקצין בשל החרפתו של משבר האקלים, ואיתם כמות השריפות ותדירותם צפויות רק לעלות בישראל ובמקומות שונים בעולם.
קליאו ויליאמס היא נערה אוסטרלית שחיה באזור שמועד לשריפות במערב המדינה, ושחוותה על בשרה את השלכותיהן הקטסטרופליות. במסגרת הוועידה הארצית הראשונה לחינוך ומשבר האקלים, שהתקיימה לאחרונה, היא סיפרה על החיים תחת איום השריפות ההולך ומחמיר, ותיארה כיצד חוויותיה הקשות הפכו אותה לפעילה סביבתית.
ויליאמס היא תלמידת תיכון חייכנית ונעימת הליכות, שמתגוררת בחווה ביישוב קטן בשם סטונוויל (Stoneville), שנמצא במרחק של כ-40 קילומטר מפרת', העיר הגדולה ביותר במערב אוסטרליה. סטונוויל ממוקמת באזור כפרי ששוכן על אדמת בושלנד (Bushland): אזור חורש פתוח ים-תיכוני, שדומה מאוד לחורש הישראלי, ושנוטה כמוהו להתלקח בקלות במחצית החמה והיבשה של השנה. הבושלנד הוא אחד האזורים המועדים ביותר לשריפות באוסטרליה.
שריפות היו מאז ומעולם תופעה נפוצה באוסטרליה, אך בשנים האחרונות, עם החרפתו של משבר האקלים, התופעה הפכה לחמורה, קטלנית והרסנית מאי-פעם. בגל שריפות הענק שהשתוללו במדינה ב-2019, נשרף שטח של כ-186 אלף קילומטר רבוע (יותר מפי 8 משטחה של מדינת ישראל). 34 בני אדם נהרגו במהלך השריפות והעשן השחור השפיע לרעה על בריאותם של לא פחות מכ-80 אחוז מתושבי היבשת כולה. מספר אדיר של לא פחות מכמיליארד בעלי חיים נספו בשריפות, מתוכם עשרות אלפי קואלות. ההקצנה בתדירותן ובחומרתן של השריפות באה לידי ביטוי גם במקומות אחרים בעולם, ביניהם אלסקה, סיביר, קליפורניה, יערות האמזונס ומרכז אפריקה.
מראות אפוקליפטיים בשריפות הענק באוסטרליה ב-2019
(צילום: רויטרס)
השלכות נפשיות גם 7 שנים אחרי
ויליאמס אמנם רק בת 17, אבל היא כבר הספיקה לחוות במהלך חייה לא פחות משלוש שריפות גדולות, ולדבריה כל אחת מהן הייתה חמורה מקודמתה. האחרונה שבהן אירעה בחודש פברואר האחרון. "השריפה בערה במשך כשלושה שבועות והתפשטה למרחק של כ-26 קילומטר, תוך שהיא מכלה כל מה שעומד בדרכה", אומרת ויליאמס. "86 בתים הושמדו בה, וכ-300 איש נותרו חסרי קורת גג".
למזלם של ויליאמס ומשפחתה, השריפה פסחה על החווה המשפחתית שלהם, אך היא מספרת שכמה מחבריה מבית הספר איבדו את בתיהם בשריפה, יחד עם חיות המחמד והמשק שלהם.
בגל הקודם של שריפות היער הקשות, שאירעו ב-2014, לא התמזל מזלם של ויליאמס ומשפחתה. לדבריה, הם נאלצו להתפנות מהחווה ב-2 לפנות בוקר. "זה היה מפחיד מאוד", היא מספרת. "התעדכנו בהתרעות על השריפות, והן השתנו כל הזמן". לדבריה, רוחות חזקות השתוללו במהירות של 90 קילומטר לשעה והאיצו את ההתקדמות המהירה של השריפות. "יש לנו חיות משק רבות מאוד: כלבים, סוסים, כבשים, תרנגולות, ברווזים, ציפורים ועוד, והבנו שאת חלקן ניאלץ להשאיר מאחור".
ויליאמס מספרת שאחד מהזיכרונות המשמעותיים ביותר שלה מאותה שריפה הוא רעש מסוקי הכיבוי. "המסוקים האלה חייבים לטוס נמוך מאוד כדי לשחרר מים על האש, והם ממש הרעידו את הבית", היא אומרת. "העדכונים שקיבלנו בנייד לגבי השריפה לא הגיעו בזמן אמת, ולכן צליל המסוקים שחולפים מעלינו היה הדבר היחיד שהעיד על כך שמשהו קורה. עד היום, בכל פעם שמסוק עובר מעל הבית שלנו, אני והמשפחה שלי מתחילים לפחד".
לדברי ויליאמס, השלכותיהן של השריפות שאירעו ב-2014 משפיעות עד היום על תושבי האזור שבו היא חיה. "אנשים שלא חוו שריפה לא מבינים עד כמה ההשלכות הנפשיות של אירוע כזה גדולות", היא אומרת. "הסיטואציה שבה צריך לארוז את כל החפצים במהירות, להשאיר חלק מהדברים שאי אפשר לקחת מאחור ולהתפנות מיד היא מפחידה מאוד, והיא יצרה טראומה גדולה אצל רבים. אובדן הבתים הוביל למקרים רבים של התאבדויות".
מקורבן לאקטיביסטית
באופן בלתי-נמנע, חוויותיה האישיות של ויליאמס במהלך גל השריפות של 2014 עוררו אצלה מודעות לנושא, והיא הבינה יותר ויותר עד כמה התעצמות השריפות משנה לשנה קשורה למשבר האקלים. עקב כך, היא החלה לפעול בארגוני נוער למען האקלים. כחלק מפעילותה הסביבתית, ויליאמס חולקת את הסיפור שלה עם אחרים, במטרה להמחיש לציבור שלא נתקל בשריפות בעצמו עד כמה השלכותיו של משבר האקלים קטסטרופליות.
המודעות הסביבתית שהתפתחה אצל ויליאמס הובילה אותה להיות פעילה גם במאבקים אחרים בתחום. כיום היא לוקחת חלק במאמצים למנוע את מימושה של תוכנית פיתוח להקמת יותר מאלף יחידות דיור, שמקודמת כיום לא רחוק מביתה. על פי ויליאמס, מלבד העובדה שהבתים עתידים לקום על קרקע בעלת חשיבות אקולוגית למגוון רחב של מינים, ביניהם עיט מחודד-זנב, שנמצא בסכנת הכחדה במערב אוסטרליה, הקמתם תוסיף לשטח עוד כ-2,000 כלי רכב, מה שיקשה עוד יותר על הפינוי של האזור בזמן שריפות. "אני חושבת שלקהילות כמו שלי, שחוו כבר לא מעט שריפות יער, יש הבנה טובה יותר של הסכנות שכרוכות בחיים באזורים שנתונים להשפעותיו של משבר האקלים", היא אומרת. "אנחנו לא חייבים לאבד את הבתים שלנו בשל הסכנות הללו: אומנם יש עוד דרך ארוכה עד שנגרום לסביבה שלנו להיות בטוחה יותר, אך אנחנו בהחלט יכולים להיערך לשריפות".
ויליאמס אופטימית בכל הנוגע ליכולתם של בני הנוער והצעירים להשפיע במאבק במשבר האקלים. "בסופו של דבר, לא חסרות הוכחות מדעיות לכך שמשבר האקלים הוא אמיתי, וזו אחריותו של הדור שלנו להעביר את המסר הזה – וליצור עתיד טוב עבור עצמנו", היא מסכמת. "אני רואה שהדור שלי להוט מאוד לשנות את המצב, ושיש לו דחף חזק לגרום לזה לקרות".
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
