המבנה החשוב ביותר לעתיד כדור הארץ חצוב בעומק של 120 מטר בסלע קפוא, במרחק 1,316 ק"מ מהקוטב הצפוני. ברוכים הבאים לעיר לונגיירבין השוכנת בארכיפלג באוקיינוס הארקטי, מקום מושבה של "כספת הזרעים הבינלאומית של סבאלברד", שלמורת רוחם של הנורווגים השלווים וקרי המזג, זכתה גם לכינוי הדרמטי "כספת יום הדין".
יותר ממיליון דוגמאות של זרעים מכל העולם שמנמנמים בשקיות ואקום הרמטיות ובטמפרטורה של מינוס 18 מעלות, במקלט מאובטח היטב השוכן תחת שכבת פרמפרוסט (קִפְאַת-עַד) ‑ קרקע הנותרת קפואה במשך שנתיים לפחות ונמצאת ברובה באזורי הקוטב.
הקומפלקס המורכב הזה, שנראה כמו תפאורה מסרט ג'יימס בונד, הוקם ב-2008 ותוכנן כך שיוכל לשרוד הפצצה גרעינית, שריפות, רעידת אדמה וכל אסון טבע אחר שעולה בדעתכם, כולל הפשרת הקרחונים בקוטב, במשך 200 השנים הבאות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
גם אם רוב האנושות ייעלם, תרחיש שלאור מפגעי ההתחממות הגלובלית והמלחמה באוקראינה כבר לא נראה היום מופרך לחלוטין ‑ יוכלו השורדים לשחזר את מרבית הגידולים החקלאיים המספקים מזון לבני האדם. בתנאי כמובן שיגיעו לקו רוחב 78 בצפון כדור הארץ, יצליחו לפצח את הקוד לדלת הכספת הכבדה ולפרוץ את כל יתר המכשולים המתוחכמים שהציבה נורווגיה ומשמרים את המוניטין שצברה כשומרת הסף של האוצרות האמיתיים של כדור הארץ.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רק שלוש פעמים בשנה עוצרת משאית גדולה בכניסה לאתר ופורקת ארגזי זרעים חדשים מכל רחבי העולם. לאחר שדלת הכספת העצומה נפתחת, הם מובלים דרך המנהרה העמוקה אל שני חדרי הכספות העצומים. לפני כשלושה שבועות, ב-10 באוקטובר, זה קרה שוב ובאופן נדיר, זכינו גם אנחנו להזמנה לאירוע החגיגי שבו התקבלו להפקדה 45 אלף זרעים חדשים מ-12 סניפי בנק גנטיים לצמחים בכל העולם, שנראה כמו בכורה נוצצת של סרט הוליוודי. זאת בנוכחות שגרירים מכל העולם ואנשי הארגונים נורדג’ן, המנהלים את האתר, וקרופ טראסט, המלווה את המיזם מטעם האו”ם.
אבל לפני הכול, צריך להגיע עד סוף העולם, כמעט.
פרט לקור העז, מקדם את פני הנוחתים בשדה התעופה של לונגיירבין, באי שפיצברגן, פוחלץ עצום של דוב קוטב לבן. ההתחממות הגלובלית שמצמצמת את אזורי המחיה הטבעיים שלהם, מאלצת את הטורפים היבשתיים הגדולים בעולם להתקרב יותר ויותר לעיר, בחיפוש אחר מזון, ועל השוהים בה נאסר לצאת מהמרכז ללא רובה ואקדח זיקוקים. גם אתר הקמפינג מתחת לשדה התעופה נסגר לפני שנתיים, לאחר שדוב טרף תייר רוסי.
הפוחלץ המרשים, מזכרת מדוב שנורה לאחר שתקף מטיילים תמימים לפני כמה שנים ‑ משמש עכשיו כתפאורה לארגזי הזרעים שמגיחים ממסוע הכבודה ונאספים בידי אסמונד אסדל מארגון נורדג'ן ואנשיו. "אני האדם היחיד בעולם כיום שנושא בתפקיד 'מתאם סניפי בנק הזרעים הגנטיים הלאומיים'", הוא מחייך וממהר להעביר את הארגזים דרך השיקוף הביטחוני, כדי לוודא שאף אחד לא ניסה להחדיר לכספת שום דבר מלבד זרעים.
לצד אסדל עומדים ד"ר יאדאבה וד"ר שארמה, שנחתו מניו-דלהי אחרי 23 שעות טיסה, ומנסים להתחמם תוך שהם מוודאים עימו את תכולת הקופסאות. לא רחוק משם מצטלמת המשלחת הדרום-קוריאנית, בראשות ד"ר ג'ו הי ועמיתתה ד"ר לי, עם הארגזים שלהם והדוב המפוחלץ.
"כל הזרעים נארזים לפי פרוטוקול מדויק, בדיוק באותו האופן, בשקיות ואקום זהות שאנחנו שולחים למדינות, כך שהם מגיעים לכאן יבשים וקפואים", מסביר אסדל. "גם הטמפרטורה בכל סניפי בנק הגנים הלאומי בעולם זהה ועומדת על מינוס 18 מעלות. כך אנחנו מבטיחים שהם יישמרו גם לאחר ההעברה".
כל שקית כזאת מכילה 300 זרעים שנבחרו בקפידה. מדובר על דוגמאות של גידולים חקלאיים, שהחוקרים הקדישו שנים רבות לפיתוחם, כדי שיהפכו לעמידים יותר בפני מחלות, בצורות וסכנות ספציפיות לכל אזור. "המטרה היא לגבות את הבנק של כל מדינה מחוץ לגבולותיה, כדי שאם יקרה אסון אפשר יהיה לגדל שוב את הדוגמאות ולשחזר את מאגר הזרעים", מסביר אסדל.
התרחיש הנורא הזה כבר התממש ב-2015, כשכל מאגר הזרעים של הבנק הסורי הושמד במהלך מלחמת האזרחים. למרבה המזל, דוגמאות נוספות נשמרו גם בנורווגיה. "העברנו את הזרעים מכאן למרוקו, שם הם שוכפלו ואז הוחזרו לכאן. היום הם שומרים את העותק שלהם בלבנון", מספרים אנשי קרופ טראסט ‑ עמותה בינלאומית שהוקמה על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם ב-2004 והתומכת ומלווה, בין היתר, את הבנקים הלאומיים בארצות המתפתחות.
הימים באי שפיצברגן באוקטובר הולכים ומתקצרים, והחושך כבר מאיים לכסות לגמרי את החוג הארקטי. אבל העלטה המוקדמת והשמיים האפרפרים לא מצליחה לפגום במחזה המרהיב של הכניסה לאתר הכספת, השוכן על גבעה, סמוך לעיר לונגיירבין. "ביקשנו מהארכיטקט פטר וו. סודרמן לעצב את הכניסה הפשוטה ביותר שאפשר", מצטנע אסדל, "אבל המבנה הפך כמעט מיד לאייקון אדריכלי".
האלמנט המרשים ביותר היא היצירה "השלכה תמידית", של האמנית הנורווגית דיווקה סאנה, ששיבצה מעל לדלת הכספת פסיפס של מראות משולשות. בתקופת הקיץ, שבה השמש לא שוקעת, הן מחזירות את קרני האור. בחודשי החורף האפלים מאירים סיבים אופטיים ירוקים את המראות ומשחזרים את הזוהר הצפוני.
בעוד אנחנו מתפעלים מפאר העיצוב הסקנדינבי, מטפסת במעלה ההר משאית הקירור. כשהדלת האחורית נפתחת, מגיע ממנה אחד האנשים הספורים שרשאים להיכנס אל הכספת, ובעזרת הצוות המקומי מתחיל לפרוק בזהירות את הארגזים.
על המבצע מפקחת מנהלת נורדג'ן, ליזה לייקי סטפנסן. היא זו שמחליטה על סדר הכנסת הקופסאות, בודקת אם הרשימות תואמות לכיתוב שעל הארגזים ומתחבקת עם הקוריאנים וההודים הנרגשים, שמצטלמים גם איתה מול הכניסה. את הפריקה משתדלים העובדים המוסמכים לבצע במהירות האפשרית. היום נחשב חם, רק חמש מעלות מתחת לאפס, אבל הרוח מקפיאה את כל הנוכחים הנלהבים המחכים בחוץ.
את מפתן הדלת לא עובר אף זר שאינו מורשה רשמית להיכנס. פעם יכלו גם ראשי המשלחות להגיע עד לכספת אבל היום, מטעמי בטיחות, הזכות הזאת שמורה למעטים בלבד. "יש לנו אחריות גדולה", מסביר אסדל, "אם מישהו ייכנס פנימה וישתול שם שני קילוגרם חומר נפץ המופעל מבחוץ, כל הכספת תקרוס".
חשבתי שהיא עמידה בפני כל סכנה, אני תוהה בפניו. "מבחוץ, לא מבפנים", הוא מבהיר. "חלק גדול מהתכולה במקום לא ניתן כלל לשחזור, זה יהיה אסון אם יקרה לה משהו", נחרדת גם סטפנסן. "אפילו אם יצליחו להשיג זרעים נוספים, מחיר השחזור יכול להגיע לכחמישה או שישה מיליארד יורו. צריך קודם כל לזרוע ולגדל אותם, ואז לייצר מהגידולים זרעים חדשים, לארוז ולשלוח הנה".
כשאני מתעקשת ושואלת אם אפשר בכל זאת להציץ לרגע למסדרון הכניסה בכספת הם מבהירים בחצי הומור שאם אנסה, ייאלצו לעצור אותי, "ולשלוח לכלא בנורווגיה או אולי לקוטב הצפוני". אפילו ראש ממשלת נורווגיה לא נכנס פנימה, הם מנחמים אותי.
פרויקט הקמת כספת הזרעים הבינלאומית יצא לדרך ב-1984. הנהלת אוסף הזרעים הגנטי במדינה חיפשה אז מקום אחסון בטוח לדוגמאות שהיו ברשותם. הרעיון היה למצוא אתר המוקף שכבת פרמפרוסט צוננת. כיוון שגם בנורווגיה לא נותרו עוד הרבה אזורים כאלו בחרו בארכיפלג סבאלברד, שם שוכנים היישובים הצפוניים ביותר שנותרו נגישים לבני אדם, מלבד תחנות המחקר בקוטב הצפוני.
שפיצברגן היה אזור מכרות פחם שהלך וננטש ומכולת הזרעים הראשונה נשמרה במכרה עזוב כזה. הצלחת האתר הביאה גם אוספי זרעים אחרים בעולם לחשוב על האופציה ולאט-לאט נוצרה רשת של בנקים כאלו, שכולם הקפידו על אותם התנאים: שימור הזרעים במינוס 18 מעלות ובשקיות זהות וגם הליך בדיקה קבוע. "בכל מספר שנים שותל כל בנק חלק מהזרעים שהוא שומר אצלו. אם שיעור הנביטה נמוך מ-85 אחוז, הם מחליפים את הדוגמאות שהפקידו אצלנו", מסביר אסדל.
אנחנו יורדים למכרה האפל, צועדים בזהירות מאחורי סטפנסן ואסדל על הקרקע הקפואה והחלקה, כשלראשנו קסדות ועליהן פנסים המאירים לנו את הדרך. שם, מאחורי דלת ברזל ענקית, ניצבת המכולה ששימשה כבנק הזרעים הגנטי הנורווגי הראשון, בתוכה נמצאים עדיין כמה ארגזים.
לאחר הקמת האתר הועברו אליו 15 סוגי זרעים, כששקית אחת מכל סוג נפתחת בכל 15 שנה, כדי לבדוק את אחוזי הנביטה של הזרעים במהלך תקופת האכסון. "בפברואר נפתח עוד שקית”, הם אומרים ומראים לנו ארגז ועליו התווית 01-12-66. "את זה יפתח מישהו ב-2066", אומרת סטפנסן, "וזו לא תהיה אני", היא צוחקת.
עלות הקמת המתקן הסתכמה בשמונה וחצי מיליון יורו, התחזוקה השנתית נאמדת בכמיליון יורו, והכל באדיבות ממשלת נורווגיה. "זו המתנה שלנו לאנושות", מסביר נציג משרד החקלאות
20 שנה לאחר פתיחת המרכז, הוחלט לשדרג את המתקן ולבנות כספת בטוחה יותר, לשימוש העולם כולו, שנחנכה ב-2008. "הגענו למסקנה שהיא צריכה להיות חצובה בתוך סלע ולא במכרה פחם או בסביבה אחרת הפולטת גז מתאן, העלול להשפיע על שימור הזרעים", מסביר אסדל שמלווה את הפרויקט מראשית דרכו.
אבל גם בנורווגיה, מתברר, בנייה היא עסק הפכפך ועלות הקמת המתקן החדש הייתה כפולה מהצפוי והסתכמה בשמונה וחצי מיליון יורו. התחזוקה השנתית נאמדת בכמיליון יורו, והכול באדיבות ממשלת נורווגיה. “זו המתנה שלנו לאנושות”, מסביר נציג משרד החקלאות הנורווגי, שהיא גם אחת המדינות העשירות בעולם הודות למרבצי הנפט והגז שבשטחה, המכניסים לה כ-131 מיליארד דולר בשנה.
למרות התכנון הקפדני, ב-2016 ירדו בסבאלברד כמויות גשם חריגות שלא נרשמו בארכיפלג עד אז או מאז. כשמסדרון הכניסה החיצוני הוצף, נזעקה התקשורת העולמית והתריעה כי הכספת בסכנה. "זה קרה כל שנה במהלך הפשרת השלגים או בתקופת גשמי הקיץ, אבל בממדים צנועים יותר”, אומר אסדל. “בדרך כלל פשוט שאבנו את המים מהכניסה, אבל אחרי ההצפה ההיא שיפצנו את הכניסה, ועכשיו גם היא אטומה".
השדרוג של 2016 עלה 20 מיליון יורו נוספים ומאז שוב פועלת הכספת במרץ. "אפילו בתקופת הקורונה קיבלנו הרבה משלוחים", מספר אסדל. “הייתי היחיד מכל הצוות שגר בנורווגיה ולא היה כפוף לחוקי הסגר והגעתי לכאן כל הזמן לטפל בזרעים החדשים”.
איך בוחרות הארצות אילו זרעים להפקיד כאן, אתם מכוונים אותן?
"לא, מדובר בהחלטה שלהן בלבד, וגם הזרעים לא שייכים לנו. כמו בכספת רגילה, אנחנו רק מאחסנים אותם וכל מדינה רשאית גם למשוך את ההפקדה בכל רגע נתון. בבנק זרעים גנטי טוב יש גיוון: זרעים שגודלו על ידי חוואים, כאלו ששופרו כדי להתאים לשינויי האקלים ולהתמודדות עם מזיקים, אחרים שנועדו להרביה או זרעים שמשמשים לניסויים מבטיחים שלא הבשילו עדיין ואפילו זרעים פראיים שיש להם ערך וזיקה לחקלאות".
כרגע מופקדים בה זרעים מ-93 ארגונים, שכן חלק מסניפי בנק הזרעים הם אזוריים ומאגדים כמה מדינות מדרום אמריקה או מאפריקה. "הייעוד שלנו הוא לשמר זרעים לצורכי מחקר וחקלאות ולא למטרות רווח", מוסיפה סטפנסן.
את המקום הראשון בהפקדות העולמיות תופסת החיטה, על זניה השונים: כ-200 אלף דוגמאות שלהם נמצאות כיום בכספת. הבנקים בפיליפינים ובאפריקה מתמחים בעיקר בזרעי אורז, בפרו יש מרכז לתפוחי אדמה ובהודו מתמקדים בעיקר בעדשים ובשעועית למיניהן. על צמחי הנוי, מתברר, איש אינו שומר. “המטרה היא לשמר זנים חקלאיים”, מודה אסדל, “אבל לפעמים, מה שנחשב לצמח נוי בתרבות אחת, משמש למזון באחרת”.
"אנחנו מאוד רוצים שישראל תצטרף לאמנת הזרעים. גם אתם עלולים לסבול משינויי אקלים דרמטיים כמו בצורת ומליחות מוגברת בקרקע וחשוב שיהיה לכם גיבוי מחוץ למדינה"
הנורווגים מקפידים שהמפעל לא יהיה נגיש רק למדינות עשירות ומפותחות. “אנחנו מממנים את השינוע ממדינות שאינן יכולות להרשות זאת לעצמן וההפקדה היא בחינם”, אומר אסדל ומספר שהמשלוח שנחת כאן זה עתה כלל גם הפקדה ראשונה מעיראק. "לא לפני שדיברתי איתם ווידאתי שמדובר במוסד שעומד בסטנדרטים הבינלאומיים וקיבלתי תשובות שהיו מספקות".
לפעמים, כמו שהתגלה לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, זה מאוחר מדי. “תראי מה קורה באוקראינה כרגע: יש להם את אחד האוספים הגדולים, המגוונים והייחודים ביותר של זני חיטה ורק חלקו מופקד כאן”, מסביר בדאגה קנט ננאדוזי, מזכיר האמנה הבינלאומית למשאבים גנטיים עבור מזון וחקלאות באו”ם, האחראית על קרופ טראסט. “אפילו אם חלק קטן מהם יושמד זו תהיה אבידה לכל האנושות”.
גם ישראל, שעומדת בפני סכנות קיומיות וסביבתיות משלה, טרם הצטרפה לאמנת הזרעים הבינלאומית, מגלה ננאדוזי, למרות שכבר הפקידה בכספת שלוש פעמים, ב-2011, ב-2012 וב-2020. ההצטרפות לאמנה, הוא מסביר, מאפשרת לחברים בארגון גם להחליף ביניהם מידע וזרעים. “אנחנו מאוד רוצים שישראל תחתום על האמנה. גם אתם עלולים לסבול משינויי אקלים דרמטיים כמו בצורת ומליחות מוגברת בקרקע וחשוב שיהיה לכם גיבוי מחוץ למדינה”, הוא אומר.
יש סיבות פוליטיות שמונעות מישראל להצטרף, למיטב ידיעתך?
“ההצטרפות לאמנה אינה מותנית בשום דבר ולמיטב ידיעתי אין אליה כל התנגדות פוליטית. הקשיים הם כנראה מינהליים בלבד”.
כבר קרה שמדינות שאין ביניהן קשרים דיפלומטיים החליפו מידע בנוגע לזרעים?
"כמובן, אבל אני לא יכול לספר לך אילו מהן".
גם אסדל מקווה לשיתוף פעולה הדוק יותר עם ישראל. "אני מודיע לכל המדינות בכל פעם שאנחנו פותחים את הכספת להפקדות”, הוא אומר. “זה יהיה נפלא אם ישראל תפקיד שוב. מדובר במעצמה בחקר הזרעים".
מטעם בנק הגנים הלאומי במכון הוולקני בישראל אישרו כי “מתקיימים מגעים אינטנסיביים להצטרפות לאמנה הבינלאומית”, והוסיפו כי ׳”כבר היום אנו פועלים ברוח האמנה כדי להבטיח את זמינות החומר הביולוגי מישראלי למבקשים זאת”.
לונגיירבין היא אי צבעוני ומוזר. אם אתם שוקלים רילוקיישן, קחו בחשבון שבלתי אפשרי להיקבר בו, כי האדמה קפואה מדי. גם לידות הן עניין מסובך. יש אמנם בית חולים באי, אבל אין בו מחלקת יולדות או מחלקה גינקולוגית. אם אתם זקוקים לטיפול נפשי, תוכלו לקבל אותו רק בזום, כי אין פסיכולוג בנמצא. עם זאת, במאמציה למשוך לאי אוכלוסייה צעירה, פתחה נורווגיה בעיר שני גני ילדים ובית ספר אחד. בחצר שלו ראיתי אותם לומדים איך להדליק מדורה, חלק מלימודי הליבה המקומיים כנראה.
כמו כן, קחו בחשבון שהחיים בלונגיירבין יקרים, כן, אפילו יותר מבישראל. בסופרמרקט המקומי תוכלו למצוא הכול, מבננות ועד ליין צרפתי, אבל המחירים גורמים גם למעדניות היוקרתיות של תל-אביב להיראות כמו השוק בסוף היום, לפני הסגירה. בהתאם, רק מי שיש לו עבודה רשאי לחיות בעיר ולהרשות לעצמו את השכירות האסטרונומית.
חוק מקומי נוסף הוא האיסור להחזיק חתולים. הסיבה: הם מפירים את האיזון האקולוגי בניסיונותיהם לטרוף את בעלי החיים הקטנים כאן.
לעומת זאת יש כאן קפה שבו תוכלו ללטף כלבי האסקי סיביריים חמודים ובר עם מבחר הוויסקי הגדול ביותר שראיתי מימיי. המקום גם מספק לשוטרים המקומיים את התעסוקה העיקרית, כשהם נאלצים לאסוף את השיכורים מהרחוב הראשי היחיד בעיר בסוף השבוע. ביתר הזמן, הם כמעט מובטלים. אם שכחתם תיק מלא כסף באמצע העיר ‑ תמונה שלו תעלה באתר המקומי והוא יוחזר לבעליו מיד. זה בדוק. במהלך השהות בעיר הספקתי לאבד אוזניות, כרטיס אשראי וכובע. הכול חזר אליי.
"הפסקתי להיקשר לחברים", מספרת צעירה שגרה בלונגיירבין, "הלב שלי נשבר בכל פעם מחדש. וחוץ מזה בחורף כולם בבתים ויוצאים רק באביב, לצפות יחד בקרן האור הראשונה אחרי החושך"
"אין כאן גם גזענות, לא חשוב אם מישהו הוא שחור או לבן או מה הדת שלו”, מספר לי ארנה או. הולם, עורך האתר “היי נורת’ ניוז”, שכחובב טבע התגורר באי שש שנים ומבקר בו מאז לפחות חמש פעמים בשנה. הוא אגב, גם היחיד שפגשתי במהלך הביקור שנתקל בדוב קוטב מקרוב. “הדבר היחיד שמבדיל כאן אדם אחד מאחר הוא היכולת שלו לשרוד בקור ובחושך".
ואכן, תנאי מזג האוויר הקשים ומיעוט השירותים הזמינים, גורמים לכך שתחלופת התושבים בעיר היא מתמדת. “כבר הפסקתי להיקשר לחברים חדשים”, מספרת לי צעירה שגרה במקום 12 שנים, “הלב שלי נשבר בכל פעם מחדש. וחוץ מזה בחורף כולם נסגרים בבתים ויוצאים משם רק באביב, כדי לצפות יחד בקרן האור הראשונה אחרי החושך”.
יומיים לאחר ההפקדה, נערך טקס נוסף באתר הכספת ושביל הכניסה הואר בלהבות אש קטנות, שלא מצליחות להפיג את הקור האכזרי. הארגזים הגדולים כבר הופקדו אמנם, אולם לקוריאנים, להודים ולשגרירי עשר הארצות האחרות שהעבירו זרעים, ניתן הכבוד להביא את הקופסה האחרונה עד למפתן הכספת. חברי המשלחות, ששקדו על פיתוחם של חלק מהזרעים במשך כ-20 שנה, נפרדו מהם בדמעות, כשברקע הריעו להם נציגי ממשלת נורווגיה.
מעבר להתרגשות, האירוע נועד גם להפגנת נוכחות פוליטית של נורווגיה באי ולגיוס כספים לקרן של קרופ טראסט, ארגון שאינו ממומן על ידי האו"ם ושהתומכות העיקריות שלו הן ארה"ב, קנדה אוסטרליה, גרמניה ונורווגיה. כיום היא זקוקה ל-850 מיליון דולר כדי להבטיח את המשך פעילותה, אך עד כה הצליחה לגייס רק 245 מיליון.
בכלל, מאחורי הטקסים בסבאלברד מסתתרת מסכת עצומה של אינטרסים ותככים בינלאומיים. בירת הארכיפלג, לונגיירבין שבה מתגוררות 2,600 נפשות ועוד כמה עשרות כלבי האסקי, רק נראית כמו עיירת בוקרים אבודה באמצע הקרח. למעשה, האזור הוא מרכז גיאו-פוליטי חשוב שהעימות בין נאט"ו והאיחוד האירופי לרוסיה כתוצאה מהפלישה לאוקראינה העלה בכמה דרגות את המתיחות השוררת בו ממילא. ההתערבות של סין הופכת את השלג הארקטי מסביב לקוקטייל דליק במיוחד.
כדי להבין את שורשי הדרמה סביב האזור שכוח האל צריך לחזור ל-1920 ולאמנת סבאלברד, עליה חתמו 14 מדינות. לפי האמנה, יוכלו להתגורר בה תושבי כל הארצות, אך נורווגיה היא זו שתנהל את האי, שנמצא בין ארה"ב, קנדה ורוסיה. הניטרליות הנורווגית והיותה מדינה קטנה וחסרת אינטרסים גלובליים הבטיחו אז את יציבות האזור. גם הכניסה אליו אינה מותנית בוויזה, אם כי יש ביקורת גבולות במעבר בין נורווגיה לארכיפלג.
היום חברות באמנה כבר 46 מדינות ואפילו טורקיה מנהלת מגעים להצטרף אליה. ישראל, שוב, מדשדשת הרחק מאחור. אבל מה כל כך מעניין באזור הקוטב הצפוני ולמה כדאי גם לנו, תושבי הלבנט שחשופים לשלג בחודשי החורף בחרמון, לקחת חלק בהחלטות על גורל הקוטב, תשאלו.
התשובה היא כסף וכוח, כמובן. נסיגת הקרחונים פתחה נתיב שיט חדש העובר דרך השטח הרוסי, והמומחים מעריכים כי כבר ב-2035 הוא יהיה פנוי ונטול קרחוני קיץ. הדרך הזו יכולה לצמצם ב-24 אחוז את משך ההפלגה בין קנדה, ארה"ב ואירופה, לחשוף משאבי נפט וגז רבים שלא היו נגישים עד כה, שלא לדבר על מאגר הדגים הענק ‑ תעשייה שגילגלה בשנת 2021 כ-2.3 מיליארד דולר. השליטה באזור תבטיח גם את יכולת ההתראה של המעצמות, שכן על האי ממוקם בסיס אנטנות ענקי המחובר ל-14 לווייני תקשורת חשובים.
“הפעילות הצבאית של נאט"ו, רוסיה ואפילו סין הולכת וגוברת בחודשים האחרונים ובסיסים שננטשו בגרינלנד, באלסקה ובסיביר חוזרים לפעולה", מספר הולם, "פעם לונגיירבין היה מקום לברוח אליו מהפוליטיקה, הכלכלה, המלחמות והצרות. היום נורווגיה, שמנהלת את המקום אך בעבר לא רצתה לשלוט בו יותר מדי, דווקא מחפשת לחזק את אחיזתה בו".
הולם מזכיר כי בסבאלברד נמצאות עדיין שתי מושבות כורים רוסיות, סביב מכרים נטושים, שמאוכלסות באזרחים רוסים. באחת מהן יושב אפילו קונסול רוסי. עם זאת, בהתאם לאופי המיוחד של המקום, זה אינו מהווה בעיה. "כולם כאן מנסים לא לערבב בין הרודן פוטין ואנשיו והעם הרוסי”, מדגיש הולם. “הם עדיין ידידים שלנו".
לונגיירבין היא גם מרכז מחקר בינלאומי, הכולל אוניברסיטה פעילה עם חוקרים המגיעים אליה מכל העולם. מדינות אינן יכולות להקים בה בסיס אולם חברות פרטיות יכולות להחליט להפעיל בה עסקים. סין למשל. הנורווגים לא באמת מעוניינים בבלגן הזה.
על דבר אחד יש קונצנזוס בינלאומי. הכספת. "מימיי לא פגשתי מישהו שאין לו רגשות חיוביים ביחס לפרויקט הזה", מתגאה אסדל.
יכולת האחסון של “כספת הזרעים הבינלאומית של סבאלברד” היא ארבעה וחצי מיליון יחידות. נותר רק לקוות שהם יישארו על תקן תעודת הביטוח של האנושות ולא כמוצא האחרון, אחרי יום הדין.
פורסם לראשונה: 07:55, 28.10.22
