מחקר חדש מצביע על כך שצריכת חלב באזורים מסוימים לפני 2,000 עד 7,000 שנים הובילה לעלייה במסת הגוף ובשיעור הקומה, זאת בניגוד למגמות בגודל הגוף שחוו במקומות אחרים בעולם. פיתוח הגוף התאפשר למעשה באזורים שבהם הייתה אבולוציה מתקדמת יותר בכל הנוגע לגנים המאפשרים לבני אדם לייצר אנזימים לעיכול חלב בבגרותם - הנקראת התמדת לקטאז.
המחקר שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS), שכלל צוות של 16 חוקרים, השווה את שיעור הקומה ומסת הגוף של 3,507 שלדים מ-366 אתרים ארכיאולוגיים שונים (באירופה, המזרח התיכון, עמק הנילוס, דרום אסיה וסין), הנעים על פני 25 אלף שנים, ויצר מערך נתונים השוואתי גדול לבחינת שונות בגוף האדם לאורך זמן ומיקום גיאוגרפי.
לפני בין 15,000 ל-10,000 שנים, בני אדם ברחבי אירואסיה וצפון-מזרח אפריקה חוו ירידה בשיעור קומתם ובמסת גופם. החקלאות התפתחה באזורים שונים באופן עצמאי וחקלאים נודדים הביאו איתם יבולים ובקר לחלב לחלקים של אירואסיה שנכבשו על ידי ציידים-לקטים. באזורים מסוימים, כולל מרכז וצפון אירופה, יבולים שבויתו במערב אסיה לא שגשגו, ובני האדם עברו מייצור גבינה ויוגורט, שיש להם יחס נמוך יותר של לקטוז, המכונה גם סוכר החלב, לצריכה ישירה של חלב גולמי שיש לו רמה גבוהה בהרבה של לקטוז.
היכולת לעכל כמויות גבוהות יותר של לקטוז הובילה לזמינות אנרגיה רבה יותר ממוצרי חלב. באזורים שבהם יש עדויות גנטיות לצריכת חלב מוגברת, נמצאו גם עליות בגזרה ובמסה של הגוף, כפי שמשתקפת בתיעוד השלדים שנבדקו במחקר. המורשת של צריכת החלב העתיקה ניכרת עד היום, באמצעות רמות שכיחות שונות של אי סבילות ללקטוז בקרב אוכלוסיות שונות בעולם.
"תהליך האבולוציה הזה הוביל לדפוס של אי סבילות ללקטוז כפי שאנחנו רואים כיום, בו אנשים בצפון אירופה פיתחו סבילות רבה יותר ללקטוז בהשוואה לאנשים שמתגוררים בדרום אירופה", אמר ג'יי סטוק, פרופסור לאנתרופולוגיה ביולוגית מערבית מאוניברסיטת מערב אונטריו, שעמד בראש צוות החוקרים.
שכיחות גבוהה יותר של סבילות ללקטוז שהתפתחה באזורים של אפריקה ואסיה הן דוגמאות לאבולוציה מתכנסת, כלומר שהסבילות ללקטוז באוכלוסיות אלו התפתחה בנפרד מהאוכלוסייה האירופית. "שתיית חלב הייתה חשובה מבחינה תרבותית ביבשות שונות, ואנחנו רואים את ההעברה הגנטית של זה כיום. יש שכיחות גבוהה של גנים אשר מאפשרים התמדת לקטאז באוכלוסיות המתגוררות במערב אפריקה, בעמקי ביקוע ובקרן אפריקה, כמו גם בחלקים מסוימים של חצי האי ערב ומונגוליה", הסביר סטוק. "אני משער שאותם מנגנונים עשויים לגרום לשינויים מסוימים בגודל אנושי בתוך אפריקה, למשל, בני שבט המסאי, שבט של נוודים למחצה החיים בעיקר בקניה וצפון טנזניה שבמזרח אפריקה, מתאפיינים בגובה רב שייחודי להם, כשיש להם היסטוריה תרבותית עשירה של שתיית חלב".
מערך הנתונים המשמש במחקר זה מבוסס בעיקר על דגימות אירופיות, שלדברי סטוק נובע בעיקר ממחקר ארכיאולוגי תכוף יותר מבחינה היסטורית בתוך היבשת. "ארכיאולוגים חפרו אתרים נוספים באירופה ומחקר נוסף על שלדים אירופיים נערך במאה האחרונה", אמר סטוק. אמנם כבר מזמן טוענים שירידה בגודל הגוף נגרמה בעקבות התפתחות החקלאות, כאשר יש עדויות לכך שאנשים הלכו וקטנו לפני שאימצו את החקלאות, כשהדפוס נמשך לאחר מכן. סטוק הוסיף ואמר שהירידה בשיעור הקומה התרחשה בעקבות תקופת הקרח האחרונה (Last Glacial Maximum) כאשר הסביבה הגלובלית הייתה קרה וכתוצאה מכך גם פחות פרודוקטיבית, מה שהוביל ככל הנראה להגברת הלחצים הסביבתיים ולירידה במגוון המזונות הזמינים עקב אימוץ החקלאות. "מה שאנחנו יכולים לראות מהממצאים האלה הוא שיש תוצאות משתנות של אימוץ החקלאות בחלקים שונים של העולם, שהובילו להשפעות שונות על הבריאות והביולוגיה האנושית. על כן, השונות הגלובלית בגודל הגוף משקפת בחלקה את ההשפעות הללו", סיכם סטוק.
