שיתוף פעולה בין גנטיקאים מטריניטי קולג' (אוניברסיטת דבלין) באירלנד לבין עמיתי מחקר מהמוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בפריז, הניב גילוי תת מין של עיזי בר, שלא היה מוכר עד כה לחוקרים. מדובר בעיזים שחיו לפני יותר מ-10,000 שנה.
תת המין החדש של עיזי הבר, שהתגלה מבדיקה גנטית של שרידי עצמות, חי ככל הנראה בעידן הקרח האחרון, לפני כ-20 אלף שנים, אז הגיעו הקרחונים לגודלם המקסימלי והותירו את עיזי הבר הללו בפסגות הגבוהות של הרי הטאורוס שבדרום טורקיה, שם נמצאו שרידיהם.
לפני יותר מ-12 אלף שנים, ציידים-לקטים בהרי הטאורוס הסתמכו במידה רבה על ציד מקומי למזון ולמחיה, כשמערת דירקלי (Direkli) אשר ממוקמת בסמוך לכפר דונגל (Döngel) של ימינו, בגובה של 1,100 מטרים מעל פני הים, שימשה במשך כ-3,000 שנים (לפני 11-14 אלף שנים בערך) כמקום מושבם לכל אורך השנה. "בין החפצים שנמצאו במערת דירקלי היו כמויות גדולות של עצמות עם סימנים ברורים המצביעים על כך שעיזי הבר הללו נשחטו שם ונאכלו בידי אותם ציידים-לקטים", אמר ד"ר קווין דיילי, מבית הספר לגנטיקה ומיקרוביולוגיה של טריניטי קולג', שנמנה על צוות המחקר הנוכחי. המחקר עצמו פורסם בכתב העת eLife. "המערה הייתה מוקפת בפסגות ההרים הגבוהות, כך שעז הבר או יעל הבזואר המאכלסים את האזור כיום, נותרו כמטרה של הציידים בתקופת הפלייסטוקן המאוחר".
כאמור, במהלך בדיקה גנטית של שרידי עצמות עיזי בר ממערת דירקלי, הגנטיקאים הבחינו במשהו יוצא דופן: רבים מהעיזים נשאו גנום מיטוכונדריאלי בדומה לזה של מין עיזי בר שונה. בעוד שהעז הביתית נגזרת מיעל בזואר, מינים אחרים של עיזי בר עדיין חיים כיום באזורים מוגבלים יחסית וכוללים את היעל הקווקזי המזרחי והמערבי, שני תת-מינים של עיזי בר המצויים כיום רק בהרי הקווקז בגיאורגיה. על אף שמערה זו נמצאת במרחק של כ-800 ק"מ מבית הגידול הנוכחי שלהן, רבות מהדגימות שנלקחו ממערת דירקלי נשאו מיטוכונדריה הקשורה הן ליעל הקווקזי המזרחי והן ליעל הקווקזי המערבי.
"הפתעה גדולה עוד יותר הגיעה כשבדקנו את הגנום הגרעיני של עיזי מערת דירקלי. בעוד שרוב הדגימות היו זהות ליעל בזואר, כצפוי, דגימה אחת נראתה שונה מהשאר. דגימה זו, שזכתה לשם Direkli4, הראתה גנטיקה קדומה יותר מאשר של יתר עזי הבר שאותרו במערה, מה שמצביע על כך שייתכן ומדובר במין שונה מהאחרים", הסביר ד"ר דיילי, אשר יחד עם צוותו מטריניטי קולג' שיתף פעולה עם חוקרים מהמוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בפריז, במטרה ליצור נתונים גנטיים ממינים אחרים בקבוצת בעלי החיים הללו. הצוות הופתע לראות שדגימת Direkli4 נמצאה באותו מקום עם דגימות היעל הקווקזי המערבי והמזרחי - מה שעשוי להצביע על קרבה בין המינים. כך או אחרת, הרי שנראה כי תתי המינים השונים חיו באותו אזור והיו בעלי אותו גורל כמטרתם של הציידים האנושיים באותם זמנים פרהיסטוריים. כעת, מציעים החוקרים לקרוא לתת המין החדש שהתגלה Capra taurensis או Capra caucasica taurensis.
מכיוון שמיני יעלי הקווקז הינם גדולים וכבדים יותר מעיזי בר אחרים, ואף בעלי צורת קרן ייחודית, הרי שניתנת האפשרות לזהות ולהבדיל בין השרידים שנמצאו במערה. יחד עם זאת, שרידי קרניים נעדרו משם, ייתכן כי היה מדובר בפריט יקר ערך באותה תקופה בקרב הציידים. על אף השוני הפיזיולוגי הברור, ארכיאוזואולוגים בצוות הראו שיש הרבה עיזי בר בעלי גוף גדול במערת דירקלי - ואולי אף במקומות הרריים אחרים בדרום-מערב אסיה. "אנו מקווים שזה יעודד הערכה מחדש וניתוח של שרידי בעלי חיים באזור, מכיוון שעדיין אפשר למצוא כמה תגליות מרגשות", אמר ד"ר דיילי. הצוות מניח כי אבותיו של תת המין החדש חיו על פני אזור גיאוגרפי רחב יותר ב-100 אלף השנים האחרונות, מהרי הקווקז ועד הרי הטאורוס שליד הים התיכון - וששינויי האקלים עשויים היו לגרום לפיצול בתי הגידול. "יתכן שעידן הקרח האחרון הפך אזורים רבים לבלתי סבירים למחייה, מה שאילץ את עיזי הבר הללו להתחרות במינים אחרים. כתוצאה מכך, ייתכן שתת המין החדש שהתגלה הוגבל לפסגות הרי הטאורוס, שם אותרו שרידיו. למרות שאיננו יודעים בדיוק מתי או כיצד שושלת העיזים הזו נכחדה, סקרים גנומיים נוספים באזור עשויים להראות שהגנום שלהם זהה לזה של עיזי הבר של ימינו", הוסיף ד"ר דיילי.
