בעונת האביב מבחינים בטבע במאמצי השימור של חיות הבר בישראל, כשגורים צעירים מתרוצצים ליד האמהות שלהם בשמורת הטבע ובשטחים הפתוחים.
בשנה האחרונה הושבו לטבע כ-12 ראמים ו-14 יחמורים, חמישה נשרים, חמישה עיט ניצי וגם 10 בז צוקים. מדובר בתהליך של השבת חיות לסביבתן הטבעית של רשות הטבע והגנים. אך התהליך לא מסתיים ברגע ההשבה לטבע, לאחר מכן מתצצעים מאמצים גדולים של ניטור וסקירה של מצב חיות הבר, איך הם שורדים ומה האיומים העומדים לפתחם. במקביל, נעשים מאמצים לקידום של מעברים בכבישים ומסילות ברזל ולביסוסם של מסדרונות אקולוגיים וכן למיגון וסימון עמודי חשמל כנגד התחשמלות והתנגשות לעופות דורסים, אבטחת מים לנחלים למינים מיוחדים ועוד.
עדר ראמים לבנים בנחל ציחור
(צילום: גולן רידר, רשות הטבע והגנים)
דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים, אמר: "השבות לטבע של בעלי חיים נעשים תחת כללים והנחיה של ארגון שמירת הטבע הבינלאומי: כללים אלו קובעים בין השאר, מתי ואם אפשר להשיב מין לטבע, האם הסרנו או שאנחנו מנהלים את האיום שגרם להכחדת המין אותו אנחנו רוצים להשיב? למשל, אחד האיומים היה ציד. מאז הקמת מדינת ישראל יש חוקי ציד וכיום רשות הטבע והגנים מנהלת ומפקחת את הציד, שבעבר נעשה באין מפריע והביא להכחדת חיות בר רבות וביניהם היחמור הפרסי והראם הלבן, שכיום מושבים לטבע".
לרגל חג האביב ריכזנו, בסיוע רשות הטבע והגנים, מידע על חיות הבר והאופן שבו הם מגדלים את הגורים הצעירים.
זאב אפור מצוי
הזאב הוא טורף העל במערכות האקולוגיות של ישראל. המבנה המשפחתי הוא להקה, שבה הזוג שמתרבה הם זכר ונקבה אלפא ואילו שאר הפרטים מסייעים בצייד ובגידול הגורים. בעונת הרבייה הנקבה פורשת למחילה, שם היא ממליטה עד שמונה גורים, כתלות במצב הגופני שלה הנובע מזמינות המזון באותה תקופה.
הנקבה והגורים מצטרפים חזרה ללהקה לאחר כמה שבועות. הזאבים צדים בלהקה ולפיכך הם מסוגלים להכריע טרף הגדול מהם. לרוב הציד נערך במרדף מתוזמן, שבו מקיפים את בעל החיים הניצוד, מפרידים אותו מהעדר ומתישים אותו במרדף ארוך עד לתקיפה ממש.
הזאב הוא מין בסכנת הכחדה בכל אזורי תפוצתו בעולם עקב ציד. הוא ניצוד בעיקר מפני שהוא פוגע בעדרי צאן ובקר ובאזורים שונים בעולם הובא עד לסף הכחדה ממש. כיום הזאבים מרחיבים מעט את תפוצתם וחזרו לשטחים שונים באירופה וארצות הברית מהם נעדרו עשרות ואף מאות שנים. בישראל אנו עדים להגדלת תחומי התפוצה של הזאב ואם בעבר הם נצפו בעיקר בגולן ובערבה הרי שכיום הם נפוצים גם במערב הנגב בהר הנגב בגליל ובכרמל.
צבוע מפוספס
הגדול שבטורפי ישראל ומצוי בכל רחבי הארץ, כולל במדבר הקיצוני. הוא ניזון מפגרים של בעלי חיים, אך גם יודע לצוד ולא בוחל גם בפירות וירקות.
חוש הריח המפותח מאפשר לצבוע לאתר פגר ממרחק קילומטרים רבים. בעונת הרבייה הצבוע מסוגל לסחוב חלקי פגר למרחקים גדולים על מנת להאכיל את צאצאיו. הצבועים חיים בזוגות והנקבה ממליטה במאורה עד שלושה גורים. לאחר כמה שבועות הגורים יוצאים מהמאורה ועוקבים אחרי האם במשך חודשים רבים. פעמים רבות, כאשר צופים בשלושה צבועים יחד, מדובר באם וצאצאיה.
הצבועים כאמור ניזונים מפגרים ואוכלים גם את העצמות ולכן הגללים שלהם במקרים רבים לבנים ועתירי סידן. לצבועים חשיבות גדולה במערכות האקולוגיות בהיותם "סניטרים". הם מפנים פגרים ובכך מצמצמים את התפרצותן של מחלות שונות, העלולות לפגוע גם באדם ובחיות משק. אחד האיומים הגדולים כיום על צבועים הם דריסות בכבישים.
שועל מצוי
השועל המצוי כשמו כן - הוא מצוי בכל הארץ. המבנה המשפחתי הוא זוג השומר על תחום מחייה מוגדר, שגבולותיו מסומנים בשתן וגללים וסימני ריח נוספים. השועלה ממליטה גור בודד עד שלושה בדרך כלל ובשנים שבהן יש התפרצות של מכרסמים, כמו נברנים, גודל השגר יכול להגיע גם לשמונה פרטים.
גורי שועלים במדבר יהודה
(צילום: אייל בן גיאט וטל חיוט, רשות הטבע והגנים)
הגורים נולדים עיוורים ושוהים כמה שבועות במאורה. מי שמתמזל מזלו יכול לראות באביב שועלים צעירים משחקים בפתח המחילה. לשועל חשיבות רבה כמדביר ביולוגי. המין טורף יכול לווסת אוכלוסיות של מכרסמים. כיום הוא נפוץ ברוב אזורי העולם לשם הובא על ידי האדם למטרות ציד. בישראל ניתן לראותו בכל הארץ בשטחים טבעיים, חקלאיים ואף עירוניים.
צבי ארצישראלי
מין הדגל של הטבע הישראלי הוא ללא ספק הצבי הארצישראלי. מין אצילי המאכלס בתי גידול של שטחים פתוחים מהחרמון ועד לצפון הנגב. הצבי הזכר תוחם טריטוריה, שאותה הוא מסמן על ידי גללים ב''תחנות הרחה", שאותן ניתן לראות בטיולים בשטחים הפתוחים. שיטת סימון נוספת היא על ידי חיכוך של של הראש בעצמים בולטים והפרשת חומרי ריח מבלוטות הנמצאות סמוך לבסיס הקרניים.
המבנה החברתי הוא עדר ובו זכר ומספר נקבות. זכרים צעירים מתלהקים לעדרי זכרים רווקים. עונת הרבייה היא בסוף הקיץ ובסתיו וההמלטות מתרחשות בחורף ובאביב. הנקבה ממליטה עופר בודד ובמקרים נדירים תאומים. מיד לאחר ההמלטה העופר נותר בעשבייה והאם חוזרת למקום להניקו מידי כמה שעות. העופר עוקב אחר האם למשך מספר חודשים ומצטרף יחד איתה לעדר.
הצבי הארצישראלי הוגדר בשנים האחרונות כמין בסכנת הכחדה וכיום האוכלוסיות הגדולות של המין נמצאות בתחוי ישראל. המין היה נפוץ בעבר באזורים נוספים במזרח התיכון שם הוא ניצוד עד לכדי הכחדה. יש חשיבות רבה להמשך שמירה על שטחים פתוחים טבעיים ורציפים בישראל על מנת שמין מיוחד זה ימשיך להתקיים לעוד שנים ארוכות.
ראם לבן
הראם הלבן הוא מין המושב לטבע ברחבי הנגב. מגרעין רבייה בחי בר יטבתה מושבים לטבע כמה פרטים בכל שנה. הראם נכחד מישראל בעקבות ציד. חשיבותו למערכת האקולוגית המדברית גדולה כמפיץ של זרעי עצי השיטה העוברים במערכת העיכול ונביטתם משתפרת פלאים. עצי השיטה הם מיני מפתח במדבר מהם ניזונים ועליהם חיים מינים רבים אחרים.
הראמים בטבע חיים בעדרים של עד 10 פרטים. את העדר מנהיגה נקבה דומיננטית בעוד הזכר מגן על העדר מטורפים פוטנציאלים (בישראל בעיקר זאבים). הנקבה ממליטה עגל יחיד ומניקה אותו במשך חודשיים ויותר.
