ארכיאולוגים מבית הספר לארכיאולוגיה של אוניברסיטת אוקספורד השתמשו בתמונות לוויין כדי לזהות ולמפות יותר מ-350 מבני ציד מונומנטליים, המוכרים בשם "עפיפוני מדבר", ברחבי צפון סעודיה ודרום עיראק. רוב ה"עפיפוני המדבר" מעולם לא תועדו קודם לכן.
צוות חוקרים בפרוייקט הארכיאולוגיה שבסכנת הכחדה במזרח התיכון וצפון אפריקה, בראשותו של ד"ר מייקל פראדלי, השתמש במגוון של תמונות לוויין בקוד פתוח כדי לחקור בקפידה את האזור סביב מזרח מדבר נפוד בצפון סעודיה, שנחקר מעט מאוד בעבר. לתוצאות המפתיעות, שפורסמו בכתב העת The Holocene, יש פוטנציאל לשנות את ההבנה לגבי קשרים פרהיסטוריים ושינויי אקלים ברחבי המזרח התיכון.
מבנים אלה, המכונים כאמור "עפיפוני מדבר", שנקראו תחילה "דלתוני מדבר" בשל צורתם דמוית הדלתון, זוהו כבר לפני יותר מ-100 שנה במהלך טיסות שערכו הבריטים במלחמת העולם הראשונה מעל מדבריות דרום הלבנט - החלק המערבי של אזור הסהר הפורה במזרח התיכון. הם מורכבים מקירות אבן נמוכים וארוכים (עשויים להגיע לכמה קילומטרים כמו אלה שהתגלו בירדן ובסוריה), המתכנסים זה אל זה עד לשטח שנקרא "ראש". ארכיאולוגים חשבו כי מבנים אלה שימשו כמכלאות ומתקנים לכינוס עדרי צאן, אך הייתה סברה נוספת לפיה הם שימשו כדי להנחות חיות בר אותן רצו לצוד (כמו למשל צבאים), לאזור שבו ניתן היה ללכוד או להרוג אותן. על פי העדויות הקיימות, העתיקים שבמבנים הללו נמצאים בירדן ומתוארכים ל-8,000 לפנה"ס, בעת התקופה הנאוליתית.
למעשה, לא ניתן לצפות באותם עפיפונים בקלות מהקרקע, אולם התחלת השימוש בתמונות לוויין מסחריות ופלטפורמות כגון Google Earth, איפשרו גילויים עדכניים ומידע חדש שפורסם. בעוד שמבנים אלה כבר היו מוכרים ממזרח ירדן ומאזורים סמוכים בדרום סוריה, הממצאים האחרונים לוקחים את התפוצה הידועה למעלה מ-400 ק"מ מזרחה, על פני צפון סעודיה, כאשר חלקם זוהו לראשונה גם בדרום עיראק. "המבנים שמצאנו הראו עדויות לתכנון מורכב וקפדני. מבחינת גודל, ה'ראשים' של העפיפונים יכולים להיות ברוחב של למעלה מ-100 מטר, אבל הקירות המנחים ('המיתרים' של העפיפון), יכולים להיות ארוכים מאוד. בחלק מהדוגמאות החדשות הללו, החלק ששרד מאותם הקירות, עובר בקווים ישרים כמעט לאורך של יותר מ-4 ק"מ, לעתים קרובות על פני טופוגרפיה מגוונת מאוד. הנתונים הללו מצביעים על כך שנדרשה רמה לא פחות ממדהימה של יכולת באופן שבו המבנים הללו תוכננו ונבנו", אמר ד"ר פראדלי.
מספר עדויות מצביעות על כך שהיה צריך להשקיע משאבים רבים כדי לבנות, לתחזק ולהקים מחדש את העפיפונים לאורך הדורות, בשילוב עם ציד ואכסון שרידים לכפרים או למחנות דאז, שכן לאחר איתור של עדר של צבאים, הבריחו הציידים את העדר כולו וכיוונו אותו לאזור הפתוח שבין הזרועות ולאחר מכן כינסו את העדר לכיוון הקודקוד, שם הם נכלאו והומתו. החוקרים מציעים כי קנה המידה והצורה של המבנים שהתגלו, עשויים להיות ביטוי למעמד, זהות וטריטוריאליות.
הופעות של העפיפונים באמנות הסלע שנמצאו בירדן מעידות כי היה להם מקום חשוב בספירות הסמליות והפולחניות של העמים הנאוליתיים באזור. מעיצוב ראשי העפיפונים ועד לאורכן הרב של הקירות המנחים (כאמור ממאות מטרים ועד לכמה קילומטרים), מבנים אלה מנוגדים במידה רבה לכל עדות אחרת של אדריכלות מתקופת ההולוקן המוקדמת. החוקרים מציעים כי בוני העפיפונים הללו ישבו במבנים ארעיים שהיו עשויים מחומרים אורגניים, אשר לא הותירו עקבות גלויים בנתוני תמונות לוויין עדכניות. כמו כן, האתרים החדשים הללו מצביעים על רמת חיבור שלא הייתה ידועה בעבר בכל רחבי צפון ערב בזמן בנייתם, ואף מעלים שאלות מרגשות לגבי מי בנה את המבנים האלה, מי ניזון מבשר חיות הבר שניצודו, ואיך האנשים הצליחו לא רק לשרוד באותם ימים, אלא גם להשקיע במבנים המונומנטליים האלה.
על פי ההערכות, העפיפונים נבנו במהלך תקופה אקלימית לחה וירוקה יותר הידועה בשם "התקופה הלחה של ההולוקן (בערך בין 9,000 ל-4,000 לפנה"ס). המספר הגדול ביותר של עפיפונים נבנה על רמת אל-לבה (Al Labbah plateau) במדבר נפוד, שם היעדר אנדרטאות קבורה מאוחרות יותר מתקופת הברונזה מצביע על כך שמעבר לתקופה יבשה יותר גרם לכך שחלק מהאזורים הללו הפכו שוליים מכדי לסייע להתיישבות הקהילות באותה העת או לאפשר את צייד חיות הבר שנמנע בשל שינויי האקלים. כעת, מתמקדים החוקרים בהעמקת המחקר על פני אזורים צחיחים אלה, כדי לפתור את השאלות שנותרו פתוחות בכל הנוגע להבנת הנופים, בניית העפיפונים בהם והשפעת שינויי האקלים.
