התגלית ששכתבה את מה שהחוקרים שיערו על אחד האסונות הגדולים בהיסטוריה האנושית: התפרצויות רבות של מתחם סומה-וזוב - מתחם געשי המצוי לחופו המזרחי של מפרץ נפולי בתחומי מחוז קמפניה שבאיטליה - לוו בזרמים ונחשולים פירוקלסטיים נרחבים. עקבותיהם ניכרות בערים פומפיי והרקולנאום, שנקברו על תושביהן בהתפרצות העזה של הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה.
ההתפרצות הגעשית המפורסמת של ההר, שנמנה על שלושת הרי הגעש הפעילים בארץ המגף, שימרה חלק ממבני הערים ותושביהן, במה שהפך את האזור לאחת מקפסולות הזמן ההיסטוריות המרשימות ביותר בעולם. במחקר חדש, שפורסם בכתב העת Current Biology, נדגם דנ"א עתיק מיציקות הגבס של כמה משרידי התושבים - יציקות שנוצרו על ידי הארכאולוג ג'וזפה פיורלי, במהלך חפירותיו שנמשכו עד סוף המאה ה־19, במה שיצר תבניות מושלמות של המתים, לרבות לבושם והבעות פניהם.
לאחר ניתוח הדגימות, התגלה כי המינים והיחסים המשפחתיים של חלק מתושבי המקום אינם תואמים לפרשנויות מסורתיות. "הנתונים המדעיים שאנו מספקים לא תמיד עולים בקנה אחד עם ההנחות הנפוצות", הסביר פרופ' דיוויד רייך, גנטיקאי מהמחלקה לגנטיקה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, שנמנה על מחברי המחקר.
"אחת הדוגמאות הבולטות היא של ארבעה פרטים, שני מבוגרים ושני צעירים, שעל ברכיו של אחד מהם - שענד צמיד זהב - ישב ילד. הארבעה זוהו כמשפחה, ובמקרה של שני הפרטים המדוברים, כאם ובת. בניתוח שלנו התברר כי מדובר בגבר מבוגר וילד, שאינם קשורים זה לזה מבחינה גנטית, כמו גם לשני הפרטים האחרים שנמצאו בקרבתם. דוגמה נוספת היא של זוג שמת בעודו מחובק, וזוהה כזוג אחיות, או אם ובת. בבדיקה המחודשת התברר כי אחד הפרטים הוא זכר, מה שפסל את הזיהוי הקודם. על כן, הממצאים החדשים מאתגרים את הנחות המגדר והמשפחתיות המסורתיות".
צוות המחקר, שכלל בתוכו גם את הארכאוגנטיקאית ד"ר אליסה מיטניק מאוניברסיטת הרווארד וממכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בגרמניה והאנתרופולוג האיטלקי ד"ר דיוויד קאראמלי מאוניברסיטת פירנצה, הבין את כוחו של ניתוח הדנ"א העתיק בקבלת תובנות מעמיקות על מגוון ומקורות תושבי העיר.
בסך הכל נדגמו 14 פרטים ששרידיהם השתמרו הודות ליציקות הגבס (מתוך 86 פרטים משומרים שפזורים ברחבי העיר). למרות שהחוקרים הצליחו לחלץ דגימות איכותיות רק מ-6 פרטים, זכר לכך שהחום הקיצוני במהלך ההתפרצות הגעשית ותהליך יציקת הגבס פגעו בשימור הדנ"א לטווח ארוך, הם הצליחו לקבל תובנות משמעותיות על היחסים הגנטיים, המין והמוצא של אותם פרטים.
מה שהם גילו סתר הנחות ארוכות טווח המבוססות אך ורק על המראה הפיזי והמיקום של הקורבנות המגובסים. הנתונים הגנטיים סיפקו תובנות רבות ערך לגבי מוצאם של תושבי פומפיי, וחשפו כי לעיר הרומית העתיקה יש רקע גנטי מגוון, שמגיע בעיקרו ממזרח הים התיכון והמזרח הקרוב - מה שממחיש ומדגיש לדברי החוקרים את האופי הקוסמופוליטי של האימפריה הרומית.
"לממצאים שלנו יש השלכות משמעותיות על הפרשנות של נתונים ארכאולוגיים והבנתן של חברות עתיקות", אומרת ד"ר מיטניק. "הם מדגישים את החשיבות של שילוב נתונים גנטיים עם מידע ארכאולוגי והיסטורי, כדי למנוע פרשנויות מוטעות המבוססות על הנחות מודרניות. מחקר זה גם מדגיש את האופי המגוון והקוסמופוליטי של אוכלוסיית פומפיי, המשקף דפוסים רחבים יותר של ניידות וחילופי תרבות באימפריה הרומית".