שנתיים אחרי שחברת SpaceX החזירה את היכולת של ארצות הברית לשגר מאדמתה בני אדם לתחנת החלל, ושחררה אותה מהתלות בחלליות הרוסיות, חברה אמריקנית נוספת עשתה צעד גדול לקראת הפיכתה לספקית של טיסות מאוישות לתחנת החלל. חללית סטארליינר (Starliner) של חברת בואינג נחתה בשלום בניו מקסיקו לאחר שעגנה בסוף השבוע שעבר בתחנת החלל.
7 צפייה בגלריה
סיימו בהצלחה. חללית סטארליינר של בואינג בשלבי הנחיתה הסופיים בניו מקסיקו
(צילום: NASA/Bill Ingalls)
לפני כשלוש שנים נכשלה החברה בטיסת ניסוי דומה, אחרי שתקלת מחשב מנעה מהחללית להתחבר לתחנת החלל, ומפעיליה נאלצו להנחית אותה מוקדם מהמתוכנן. גם הפעם טיסת הניסוי הלא מאוישת נתקלה בבעיות, בהן השבתה של שניים ממנועי הדחף האחראים על תנועת החללית בחלל, אבל המהנדסים הצליחו להפעיל את מערכת הגיבוי והחללית הלא מאוישת עגנה בהצלחה בתחנה בשבת שעבר. היא התנתקה ממנה כמתוכנן, ונחתה בשלום בלילה שבין רביעי לחמישי, כחצי קילומטר בלבד מאתר המטרה.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
לישון יותר, לאכול פחות
לב של אישה, לב של גבר
למה הזמן משתנה כשמתקרבים למהירות האור?
החללית של בואינג משוגרת על גבי טיל של חברת השיגורים ULA, ובשונה מחללית הדרגון של SpaceX היא נוחתת ביבשה ולא בים. נוסף על שני מצנחי גרר ושלושה מצנחים גדולים, מערכת הנחיתה שלה כוללת גם כריות אוויר גדולות שמתנפחות מתחתיה לפני הנחיתה כדי לרכך את הפגיעה בקרקע. נראה שמערכת הנחיתה פעלה בלי דופי.
חללית סטרליינר של בואינג שוגרה לחלל
(צילום: נאס"א)
בסוכנות החלל האמריקנית נאס"א יצטרכו כעת לבחון את נתוני טיסת הניסוי ולהחליט אם בואינג תוכל להתקדם לשלב הבא ולשגר טיסת מבחן מאוישת לתחנת החלל. ראש נאס"א ביל נלסון כבר בירך את בואינג על ההישג ואמר, "תוכנית הטיסות המאוישות של נאס"א ושל שותפינו מחברת בואינג עשתה עוד צעד גדול ומוצלח בדרך להרחבת הטיסות המאוישות לתחנת החלל הבינלאומית, בחלליות אמריקאיות שישוגרו מאדמת ארצות הברית".
שיגור שגרתי עם נגיעה ישראלית
חברת SpaceX השלימה השבוע שיגור מוצלח של 59 לוויינים קטנים עבור לקוחות פרטיים. אחד המטענים שטיל הפלקון 9 הציב במסלול סביב כדור הארץ הוא לוויין זעיר של חברת Cryptosat, שאחד ממייסדיה הוא יהונתן ויינטראוב, מיוזמי החללית "בראשית" וניסוי גידול החומוס בחלל.
הלוויין הזה אמור לבחון פיתוח פלטפורמה לצרכי הצפנה, שתשמש באבטחה של פרוטוקולים לפעילות בלוקצ'יין, ופעולות נוספות הדורשות אבטחת מידע מתקדמת. "אנו מקווים להשתמש בלוויין שלנו לאספרת שירותי אבטחת מידע ללקוחות בכדור הארץ, בתהליך שלא יפריע כלל לפעילות של לוויינים אחרים", אמר ויינטראוב. המטען של משימת "טרנספורטר 5" כלל גם לוויין קנדי למעקב אחר פליטת גז מתאן לאטמוספרה, וצמד לוויינים קטנים של חברת Terran, שנועד לבחון את היכולת להטיס לוויינים במערך משותף: שמירה על מסלול קרוב בלי להתנגש, תמרונים זה סביב זה ועגינה מבוקרת. זה היה השיגור ה-22 של טיל פלקון 9 השנה, וגם הפעם הושלמה בהצלחה נחיתה אנכית מבוקרת של השלב הראשון שלו.
מתפשטים מהר
טלסקופ החלל "האבל" השלים לאחרונה בפעם ה-42 תצפית המאפשרת לאמוד מרחקים אסטרונומיים, שבעזרתן החוקרים מכיילים את החישובים של קצב התפשטות היקום.
כבר לפני כמאה שנה גילה האסטרונום האמריקני אדווין האבל שהיקום שלנו מתפשט, ותצפיות בסוף המאה העשרים העלו כי הוא מתפשט בקצב מואץ – גילוי שזיכה שלושה מהחוקרים האחראים לו בפרס נובל בפיזיקה ב-2011. צוות גדול של חוקרים בראשות אחד מחתני הפרס הזה, אדם ריס (Riess), משתמש בנתונים שטלסקופ האבל אוסף כבר יותר משלושים שנה, כדי לחשב באופן כמה שיותר מדויק את קצב ההתפשטות.
7 צפייה בגלריה
36 מ-42 הגלקסיות שבהן צפה "האבל" בסופרנובות ובכוכבים קפאידים במשך השנים
(מקור: NASA, ESA, Adam G. Riess (STScI, JHU))
החוקרים מצלמים כוכבים קפאידים, שמהבהבים בקצב קבוע, מכיוון שקצב ההבהוב עומד ביחס ישר לבהירותם, אפשר להשתמש בהם כסמני מרחק אסטרונומיים. למרחקים גדולים יותר הם עוקבים אחר סופרנובות (פיצוצי כוכבים) מסוג Ia, משום שהן דומות זו לזו ברמת בהירותן, והשוואה ביניהן מאפשרת לקבוע את המרחק בינינו לבין הגלקסיה שהן מתרחשות בה. בהסתמך על התצפיות האלה קבעו החוקרים כי היקום מתפשט קצת יותר מהר ממה שחשבו קודם, בקצב של 73 קילומטר לשנייה למגה-פארסק. "אתם מקבלים את המדידות המדויקות ביותר של קצב התפשטות היקום", אמר ריס בכינוס שהתקיים במכון טלסקופ החלל בבולטימור. "זה מה שטלסקופ האבל נועד לעשות, וקרוב לוודאי שזהו מפעל חייו – כי יידרשו עוד 30 שנה של פעילות שלו כדי לקבל עוד מדגם בגודל כזה".
תעלומה מחוץ למערכת השמש
החללית האמריקנית וויאג'ר 1 (Voyager 1), שנמצאת הרחק מחוץ לגבולות מערכת השמש, החלה לשדר לאחרונה נתוני טלמטריה מוזרים, שצוות המדענים והמהנדסים המפעילים אותה עדיין לא הצליח לפענח. מקור התשדורות הוא במערכת המיקום והבקרה (AACS) של החללית, שאחראית על זווית הנטייה שלה, ובעיקר על כך שהאנטנה הראשית שלה תפנה לכיוון כדור הארץ. על פי האותות, החללית נמצאת במגוון מצבים וזוויות שאינם אפשריים מבחינת המערכת, וצוותי הבקרה סבורים כי מדובר בנתונים שגויים. העובדה שהאותות מהחללית נקלטים באותה עוצמה כמו בעבר, ושהיא מקבלת פקודות ומגיבה להן, מעידה שהנתונים אינם נכונים: החללית נמצאת בזווית הנכונה והאנטנה שלה מכוונת היטב.
7 צפייה בגלריה
נכון לעכשיו נראה שהאנטנה מכוונת היטב, והשגיאה היא בנתונים עצמם. חללית וויאג'ר 1 בחלל
(איור: NASA/JPL-Caltech)
החללית, שממשיכה להתרחק מאיתנו כל הזמן, נמצאת במרחק של כ-23 מיליארד קילומטר מכדור הארץ, כך שלאותות הנשלחים ממנה דרושות יותר מעשרים שעות להגיע אלינו. "מדובר בחללית בת 45 שנה, שזה הרבה מעבר למה שהיא תוכננה לפעול", ציינה סוזן דוֹד (Dodd), מרכזת פרויקט וויאג'ר בנאס"א. "צריך גם לזכור שהיא נמצאת בחלל הבין-כוכבי, שיש בו קרינה רבה, וזה מציב אתגר משמעותי בפני הצוותים ההנדסיים. אבל אני חושבת שאם יש דרך לפתור את הבעיה, הצוות שלנו ימצא אותה".
עוד עיניים צופות לשמיים
מכון SETI, העוסק בחיפוש אחרי חיים תבוניים בחלל ומקדם תצפיות אסטרונומיות של הציבור הרחב, הודיע על הרחבת פעילותו בזכות שני מענקים גדולים מקרנות תמיכה – הראשון למכון עצמו והשני לחברת Unistellar, המתמחה בטלסקופים המופעלים באמצעות אפליקציות בטלפונים חכמים. המענקים אמורים לאפשר לחברה לשדרג את האפליקציה ולשלוח לאסטרונומים חובבים התרעות על אירועים חולפים בחלל, כמו סופרנובות, כדי לאפשר לאסוף עליהם כמה שיותר מידע. המענק ל-SETI עצמו נועד לצרף עוד מכללות קהילתיות בארצות הברית למערך התצפיות בטלסקופים כאלה, באמצעות רכישת הציוד והכשרת אנשי צוות שיפעילו אותו. בהודעת המכון נאמר כי המימון יאפשר לעוד 15 מכללות להצטרף ל-25 המכללות שכבר משתתפות בתוכנית.
"מכללות קהילתיות סובלות תמיד ממחסור במשאבים, אך הן ממלאות תפקיד חינוכי חשוב", אמר סיימון סטיל (Steel), סגן מנהל SETI וחוקר ברשת המכללות הקהילתיות של נאס"א. "הנגשת טלסקופים כאלה לסטודנטים במכללות קהילתיות תחשוף אותם לנושא האסטרונומיה, תעניק להם השראה ותיתן דחיפה חשובה לקידום לימודי מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה במכללות שישתתפו בתוכנית".
הטלפון האדום לתלונות על מאדים
רוצים להשפיע על תכנון המשימות המאוישות למאדים? עכשיו, לכאורה, כל אחד יכול. בשבוע שעבר פרסמה סוכנות החלל האמריקנית רשימת טיוטה של חמישים היעדים העיקריים של משימות כאלה, המבוססות על טיסה למאדים דרך תחנת מעבר בירח, או סמוך אליו, וביקשה מהציבור לתת הערות על התוכנית.
הרשימה כוללת בין השאר פיתוח מערכות לקיום פעילות מאוישת מתמשכת על הירח ובמסלול סביבו, מערכות טיסה מהארץ או מהירח למאדים ובחזרה, תשתיות לפעילות מאוישת ורובוטית על הירח ועל מאדים ולשיתוף פעולה ביניהן, וכן רשימה של יעדים מדעיים – מקידוחי עומק באדמת הירח ועד התמודדות גוף האדם עם המסע הממושך למאדים בעומק החלל. הסוכנות האריכה את מועד הגשת ההערות עד 3 ביוני. אפשר לעשות זאת בטופס הזה.
השעון שחזר מהים
השבוע מלאו שישים שנה למשימת אורורה 7, טיסתו של סקוט קרפנטר (Carpenter) בחללית מרקורי. קרפנטר היה לאדם השישי בהיסטוריה שטס לחלל, והאמריקאי השני שנכנס למסלול סביב כדור הארץ. בשל תקלה בחללית הופעלו רקטות ההאטה שלה באיחור של כמה שניות, שהוביל לסטייה במסלול הכניסה שלה בחזרה לאטמוספרה, והביא לכך שקרפנטר נחת במרחק של כ-400 קילומטר מהיעד המתוכנן. אחרי פחות מחמש שעות בחלל, נאלץ האסטרונאוט לחכות בים יותר משלוש שעות עד שמסוק החילוץ הגיע אליו. מי ששילם את המחיר היה השעון המיוחד שהזמין למשימה, ולא היה עמיד למים.
בתקופת תוכנית מרקורי, נאס"א עדיין לא סיפקה שעונים לאסטרונאוטים, וקרפנטר פנה בעצמו לחברה השוויצרית "ברייטלינג", שהתמחתה בייצור שעונים לטייסים, והזמין במיוחד לצורך המשימה שעון שיאפשר לו לציין בקלות את השעה במתכונת של 24 שעות ("16:02" במקום "ארבע ושתי דקות"). החברה, שהייתה להוטה לפרסום שיגיע משיגור שעון שלה לחלל, ייצרה עבורו שעון כזה. לאחר שהשעון נהרס במי הים, הוא מסר אותו לתיקון וקיבל שעון חלופי. אבל בכל הנוגע למקור, הדיוק השוויצרי לא עמד במבחן, והשעון ההיסטורי נעלם אי שם במחסני החברה. ב-2012, במלאות חמישים שנה לטיסה של קרפנטר, כשלו מאמציה של החברה לאתר את השעון. שנה לאחר מכן הלך קרפנטר לעולמו.
7 צפייה בגלריה
פרסומת על פרק ידו של אסטרונאוט. השעון של קרפנטר, שעדיין לא תוקן, 60 שנה אחרי שנהרס במים
( צילום: Breitling)
כעת הודיעה החברה כי הצליחה סוף סוף לאתר את השעון האבוד, באוסף הפרטי של משפחת ברייטלינג. השעון, שעדיין לא תוקן, הוצג לציבור לציון שישים שנה לטיסה, לצד שעון חדש שהחברה עיצבה בהשראתו.
איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
