בימים אלה היא מסיימת ארבע שנים כיו"ר ועדת ההוראה של המחלקה לכימיה, ובמקביל להמשך עבודתה כמרצה וחוקרת בכירה במחלקתה האורגנית, תמצאו אותה בכיתות הלימוד של הפקולטה למדעי הרוח והחברה. נשמע דמיוני, אבל זו המציאות: פרופ' מאיה בר סדן חזרה להיות סטודנטית ותתחיל את לימודיה לתואר ראשון בהיסטוריה כללית. "בקיץ האחרון לקחתי כמה קורסי הכנה בהיסטוריה ואני חייבת להודות שהרגשתי כמו דג מחוץ למים", היא אומרת בריאיון ל'אבג', העיתון של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
פרופ' בר סדן מעדיפה שידברו אליה בגובה העיניים. חפה מגינוני כבוד ומעמד, אדיבה ומאירת פנים. נעה בחוסר נוחות כשפונים אליה בתואר "פרופסור בר סדן". תקראו לה מאיה ותתקדמו.
היא מוכרת היטב לעמיתיה ולתלמידיה הרבים מעבודתה כחוקרת ומרצה לכימיה. ההחלטה לצלול במנהרת הזמן בואכה יוון העתיקה גמלה בליבה רק לאחרונה. להפתעתה, כמה מהסטודנטים שלומדים אצלה כימיה הם גם חבריה לספסל הלימודים. כמה מהם בחרו להעשיר את הידע שלהם בהיסטוריה במסגרת לימודים כלליים. מהר מאוד השתלבה בר סדן בעולמה החדש, כשהיא נושאת על גבה תרמיל עמוס ספרי לימוד ומחברות. אפילו קלמר המכיל טושים צבעוניים נמצא בארגז הכלים שלה. מאיה היא אחת מהחבר'ה, ולהשלמת החוויה הסטודנטיאלית צירפו אותה לקבוצת הוואטסאפ הכיתתית. לדבריה, "כמו בכל קבוצת וואטסאפ, גם אצלנו הדיאלוגים מתנהלים בצורה שהיא פחות פורמאלית מפורומים אחרים".
יש לה יסוד להאמין שתהיה לה כימיה טובה עם לימודי ההיסטוריה, למרות הקשיים הצפויים בדרך. "בשיעורי ההיסטוריה אני רק אחת מכל הסטודנטים, וגם לי יש קשיים ואתגרים כמו לכולם", היא מתוודה. "בכובעי האחר, כמרצה לכימיה, נהגתי לשאול את הסטודנטים הוותיקים מה הייתם רוצים למסור לסטודנטים החדשים. אני מחייכת למשמע התשובות, כי הטיפים שהסטודנטים נותנים לי הם בדיוק הדברים שאני עצמי התלבטתי בהם בתקופת לימודיי לפני כך וכך שנים, ולמען האמת הם גם בדיוק אותם דברים שעזרו לי לאורך כל הדרך האקדמית, וגם עוזרים לי היום בתואר הראשון החדש שלי".
על המעבר מהמקצועות הריאליים לעולם ההיסטוריה, היא אומרת: "לקחתי בקיץ כמה קורסי 'רענון' בהיסטוריה, מעין הכנה לקראת הדבר האמיתי, ואני חייבת להודות שהרגשתי כמו דג מחוץ למים, אחרי כל השנים שלמדתי קורסי מתימטיקה וכימיה. בערך עשרים שנה לא נבחנתי, כך שהאתגר הוא בהחלט רציני".
איך מדלגים מעל המכשולים?
"זה בסדר לפחד מ-הלא נודע. כשהתחלתי תואר ראשון פחדתי קצת, גם ביום הראשון שלי בדוקטורט וגם כחברת סגל ליוו אותי חששות. כולנו אוהבים להצליח ולהיות בצמרת, אבל זה לא עובד ככה כל הזמן ובכל תחום. לכולנו מחכות עשרות שנים בשוק העבודה, והלימודים האקדמיים הם רק תחילת הדרך. עיכוב של סמסטר או של שנה יכול להיראות כנצח היום, אבל במבט לאחור זה לא כל כך חשוב ולא מצדיק לחיות בחרדות ובפחדים".
ומהי תרומתם של חברייך לספסל הלימודים להורדת מפלס החששות?
"חברויות משמעותיות וחברים טובים הם מאוד חשובים. גם היום, הסטודנטים שלומדים איתי מהווים קבוצת תמיכה ועזרה, זה חשוב בכל גיל ובכל סיטואציה ונותן לי להרגיש כמו בבית".
