בזמנים כאלה, שבהם העולם שבחוץ מרגיש כמו סיר גדול של מים חמים, אפשר רק להתגעגע לימי החורף הקרים. בזמני הכפור, כל תרמוס הוא מצרך יקר, שעצם נוכחותו בתיק משרה תחושה של ביטחון - מאגר חמימות קטן שאפשר ללגום ממנו במידת הצורך. תכונות אגירת החום המושכות של התרמוסים לא נעלמו מעיניה של העיר ברלין שבגרמניה, ולאחרונה נחשף שמוקם בה מגדל מתכת ענק, שיאגור חום שייוצר באנרגיה מתחדשת, וישמש כ"סוללה" - או כתרמוס ענק, אם תרצו – במטרה לסייע לתושבים לחמם את בתיהם.
המגדל החדש יתנשא לגובה של 45 מטר, יוכל להכיל 56 מיליון ליטר של מים על סף רתיחה, ויהיה הגדול מסוגו בעולם. הוא מוקם בעלות של כ-50 מיליון אירו וממוקם באזור תעשייה לצד גדות נהר השפרה (Spree). תהליך מילויו במים כבר החל וצפוי לקחת חודשיים שלמים, שלאחריהם הוא יעבור סדרת בדיקות - והצפי לתחילת פעולתו הוא אפריל 2023.
המתקן נועד לאפשר את הפחתת השימוש בפחם ובגז טבעי בעיר, בכך שהוא יעשה שימוש באנרגיה מתחדשת שמתבזבזת כיום. הפקת אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח מתבצעת רק כשהן זמינות - כלומר, כשהשמש זורחת או הרוח נושבת. זאת בניגוד לפחם, למשל, שאותו אפשר לאגור במחסן ולשרוף ברגע שמעוניינים בכך. לכן, במצב כיום, בזמנים שבהם כל צרכי האנרגיה מסופקים, טורבינות רוח בגרמניה מושבתות - גם אם הרוח נושבת, וביכולתן לייצר חשמל. המתקן החדש יאפשר את אגירת האנרגיה הזו בצד לעת הצורך: האנרגיה המתחדשת העודפת תחמם את המים, ואפשר יהיה להשתמש בחום זה בהמשך לטובת חימום בתים.
המגדל החדש צפוי להיות מסוגל לשמור על מים בטמפרטורה שקרובה לרתיחה במשך עד 13 שעות, ובכך לספק את כל צרכי המים החמים של ברלין במהלך הקיץ, ו-10 אחוז מתוכם במהלך החורף. מים הם חומר יעיל במיוחד לאגירת האנרגיה, כיוון שקיבול החום שלהם - כלומר, כמות אנרגיית החום שביכולתם לאגור בטמפרטורה מסוימת – הוא הגבוה ביותר (מבין החומרים שהם לא גז).
יעיל יותר מסוללה
המגדל החדש הוא צעד אחד מתוך רבים שהרשויות בברלין מתכננות לנקוט בו כדי להגיע לניטרליות-אקלימית עד 2050 (כלומר, למצב שבו כמות גזי החממה שנפלטת היא נמוכה ביותר, וכולה נקלטת על ידי אמצעים טבעיים ומלאכותיים שונים). מערכות החימום המרכזיות בעיר מספקות שירות לכשלושה רבעים מבתי האב בעיר, ונכון להיום הן נסמכות במידה רבה על פחם - כך שצרכי החימום לבדם אחראיים לכ-16 אחוז מכלל פליטות גזי החממה של העיר. מחקר שנערך ב-2019 מטעם העיר ברלין וחברת האנרגיה השוודית Vattenfall (שמקימה את המגדל החדש) מצא שכ-2 מיליון טון של פליטות פחמן דו-חמצני יכולות להיחסך בכל שנה באמצעות הפסקת השימוש בפחם לצרכי חימום בעיר. הפסקת השריפה של פחם כוללת גם את היתרון הבריאותי והסביבתי של העלאת איכות האוויר ומי הנהר בעיר.
מעבר לכך, בנייתו המהירה תעזור לגרמניה להתקרב לעצמאות אנרגטית ותפחית את תלותה בגז הטבעי הרוסי, שאספקתו מאוימת בשל תמיכת גרמניה באוקראינה במהלך התמודדותה עם התוקפנות והכיבוש הרוסיים: רק בשבוע שעבר הודיעה חברת הגז הרוסית על הפחתה של זרימת הגז לחצי מרמתה הנוכחית (הנמוכה גם ככה) - וזאת בהמשך להפסקות מכוונות בהזרמת הגז שאירעו עוד לפני הלחימה.
מדוע כדאי לאגור את האנרגיה המתחדשת העודפת במגדל המים – ולא בסוללה עצומה, למשל? "בכל פעם שממירים אנרגיה מסוג אחד לסוג שני מאבדים חלק מהאנרגיה, מכיוון שהיעילות של ההמרה אף פעם לא מגיעה למאה אחוז", מסביר ד"ר דניאל מדר, חוקר ויועץ מדעי וממייסדי חברת SP Interface. גם כשאוגרים אנרגיה חשמלית בסוללה, מדובר בהמרה – לאנרגיה כימית. "אם המטרה היא לחמם, למשל את הבתים, הדבר הטוב ביותר הוא להפוך את האנרגיה לחום - ואז להשתמש ישירות בחום הזה. מעבר לכך, בניית מערכת של סוללות היא יקרה יותר בהרבה ודורשת הרבה יותר משאבים מאשר בניית מכל מים ענק".
כשישראל הייתה מעצמת אנרגיית שמש
האם כדאי להקים תרמוס ענק גם לצורך חימום בתי ישראל בימי החורף? "צריך לזכור שגרמניה היא מדינה קרה – ובמדינות כאלה, שבהן צריך לחמם את הבתים כל הזמן, יש מקומות רבים שבהם קיימות מערכות חימום מרכזיות שמכסות שכונה או עיר, או אפילו כמה ערים", אומר מדר. "המערכות האלה מחממות מים, ומוליכות אותם בבניינים למטרות חימום או רחצה. בישראל, לעומת זאת, לרוב לא צריך לחמם את הבתים – אלא לקרר אותם".
מדר מספר שיש בישראל בניינים גדולים ומתחמים של מספר בניינים סמוכים שבהם פועלות מערכות ש"אוגרות קור" באופן מרכזי באמצעות משאבות חום ומפיצות אותו, מהסוג שמהווה את המקבילה הקרירה למיכל המים הרותחים הגרמני - אך בסדר גודל קטן הרבה יותר. עם זאת, לדבריו, בישראל לא קיימות תשתיות מתאימות ברמה העירונית עבור מערכות קירור מרכזיות כאלו.
כך או כך, כמעט כל הישראלים עושים למעשה שימוש ב"סוללה" עם נקודות דמיון לתרמוס הגרמני, גם אם בקנה מידה קטן בהרבה: דודי השמש האיקוניים שממלאים את גגות המדינה. מדר מספר שבמשך עשרות שנים, דודי השמש הציבו את ישראל בחזית הטכנולוגיה התרמו-סולארית (חימום באמצעות אנרגיית שמש נקייה) – אך כיום נותרנו הרחק מאחור. "גם אם לפעמים מזלזלים בדודי השמש ה'מכוערים' משנות ה-70, חשוב לזכור שהם אוגרים אנרגיה - בזכותם, יש לנו בישראל סוללות חום כבר 40 שנה", הוא אומר. "בעשור האחרון הפסדנו את ההובלה בתחום למדינות כמו קפריסין ואוסטריה, שבהן היקף אנרגיית השמש הזמינה הוא דומה או אף נמוך יותר מאשר בישראל – אך שמפתחות את התחום, שפה 'לא נחשב'", הוא מסכם. "גם בלי הצורך לחימום נרחב של הבתים, עדיין קיים בישראל שוק לחום, שאפשר לייצר בעזרת אנרגיה סולארית – למשל עבור תהליכים תעשייתיים שעבורם משתמשים כיום בישראל בדלקי מאובנים".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
