לראשונה נצפו קואלות בטבע האוסטרלי, שמצליחות לווסת את טמפרטורת הגוף שלהן בימי הקיץ החמים ביותר, על ידי הורדת הטמפרטורות שלהן הרבה מתחת לממוצע, בשעות הלילה והבוקר הקרירים יותר. הממצא המעודד התגלה במחקר שפורסם בכתב העת Conservation Physiology, שאותו הובילה ד"ר ולנטינה מלה מאוניברסיטת סידני.
"קואלות התגלו כמי שיכולות לחזות את הימים החמים ביותר, בהסתמך על תנאי האקלים בשעות הלילה והבוקר, ולהתאים בכך את טמפרטורות הליבה שלהן בהתאם לאקלים הנתון. מעולם לא ראינו סוג כזה של התנהגות בקרב קואלות", אמרה ד"ר מלה.
בשנת 2019 ולמשך שבועיים, צפה צוות המחקר האוסטרלי במושבה של קואלות בצפון-מערב ניו סאות' ויילס, בתקופה החמה ביותר של השנה. ביום החם ביותר של פרק הזמן הזה, האמירו הטמפרטורות ל-40.8 מעלות צלזיוס, כשטמפרטורת הגוף הגבוהה ביותר של הקואלות הגיעה גם היא באותו היום ל-40.8 מעלות צלזיוס, הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם בקרב קואלות.
יחד עם זאת, באותו בוקר, נמדדה גם טמפרטורת הגוף הנמוכה ביותר שנרשמה אי פעם בקרב קואלות (32.4 מעלות צלזיוס), מה שמרמז על כך שהמין שנתון בסכנת הכחדה מווסת את טמפרטורת גופו במידה רבה יותר ממה שחשבו בעבר. "ויסות עצמי זה מחייב קואלות אינדיבידואליות לחזות ימים של טמפרטורה קיצונית, על בסיס תנאי האקלים בשעות הלילה ובשעות הבוקר המוקדמות, כך שיוכלו לווסת את חום גופן בהתאם", הסבירה ד"ר מלה.
לדבריה, "מצאנו התאמה גבוהה בין טמפרטורת האוויר וטמפרטורת הגוף של הקואלה. מה שהפתיע אותנו היא שיכולת הוויסות הזו אפשרה לטמפרטורות הליבה של הקואלות להשתנות עם תנאי הסביבה, טקטיקה הסתגלותית עם חיסכון משוער של 18% בצריכת המים. נראה שהוויסות העצמי הזה של טמפרטורת הגוף עשויה למלא תפקיד חשוב יותר בהישרדות בימים חמים יותר, מאשר טקטיקות התנהגותיות ידועות אחרות, כמו למשל חיבוק עצים".
טמפרטורת הגוף של הקואלות נעה בדרך כלל סביב 36.3 מעלות צלזיוס. לדבריה של ד"ר מלה, בימים חמים, נראה שצורה אדפטיבית של ויסות חום - שמתחילה בטמפרטורת גוף נמוכה יותר - מספקת טווח מסוים שבו חום הגוף יכול לעלות עם טמפרטורת האוויר, במקום לנסות לשמור על הטמפרטורה בטווח הנורמה, תוך שימוש במים וטכניקות התקררות אחרות.
"יחד עם זאת, ככל שטמפרטורות האוויר עולות עקב שינויי אקלים, כך עלולה טכניקת ההישרדות הזו להפוך למסוכנת, מכיוון שטמפרטורות מעל 40 מעלות צלזיוס עלולות להיות קטלניות עבור יונקים אוכלי עלים, כמו קואלות", הסבירה ד"ר מלה.
לקואלה יש שיטות פיזיולוגיות והתנהגותיות לניהול עצמי של טמפרטורת הגוף, לרבות פרווה מבודדת, יכולת לייצר שתן מרוכז כדי לחסוך במים וחילוף חומרים נמוך המפחית את ייצור החום. בנוסף, נצפו גם קואלות מתנשפות שליקקו את פרוותן כדי להקל על תהליך קירור הגוף, כמו גם קואלות שחיפשו בתי גידול קרירים יותר, שם אימצו תנוחות חובקות עצים כדי לקרר את גופן.
אוסטרליה: סבתא הצילה את הקואלה מהאש
מחברי המחקר חזו גם בקואלות ששתו מים ממאגרים שהיו זמינים בטבע בימים חמים מאוד, התנהגות שלא הייתה ידועה קודם לכן. "חיבוק העצים בימים החמים לא הוריד את טמפרטורת הגוף של הקואלות במידה ניכרת, כך שייתכן וזו לא אסטרטגיית ויסות טמפרטורת הגוף המרכזית עבורן", אמרה ד"ר מלה.
החוקרים מדגישים כי כל הקואלות שנצפו במחקר היו בחיים בחלוף שישה חודשים מרגע סיום המחקר, סימן לכך שמדובר בטכניקת הישרדות מוצלחת עבור הקואלות.
"מודלים גלובליים של אקלים צופים שמזג אוויר יבש וחם יסלים ואירועי הבצורת יתגברו בתדירותם, באורכם ובחומרתם. הדבר עלול לדחוף את הקואלות ויונקים אוכלי עלים השוכנים על העצים לעבר הגבול התרמי שלהם. על כן, ישנה חשיבות רבה לבלימת ההתחממות הגלובלית ולהבטחת הישרדות עתידית של הקואלות, שמסתמכות בתזונתן בעיקר על עצי האקליפטוס שרגישים גם הם לשינויי האקלים, שעלולים להפוך אותם לרעילים ולפגוע בערכם התזונתי עבור הקואלות", הבהירה ד"ר מלה.
