הרומאים אהבו אותו כמו שאהבו שוקולד. יוליוס קיסר שמר אצלו כל העת כמויות אדירות מהאוצר העתיק הזה. אבל פחות ממאה שנים אחר כך הוא נעלם. כעת מדענים סבורים כי הוא הקורבן הראשון של שינויי אקלים מעשה ידי אדם.
הצמח הנכחד סילפיום היה אחד מהטובין הנחשקים ביותר בעת העתיקה. היוונים והרומאים השתמשו בו בין היתר לבישום, תיבול, תרופות, למניעת היריון – ובמקביל גם כמעורר תשוקה, הוויאגרה של הקדמונים, אם תרצו. אבל הוא לא שרד.
פול בולארו ופול רוברטסון מאוניברסיטת ניו המפשייר כתבו במחקר שלהם, שפורסם במגזין Frontiers in Conservation Science, כי גידול אורבני וכריתת יערות שינו את המיקרו-אקלים שבו גדל סילפיום. "בעבר נטען כי הוא נכחד עקב שילוב של עיבוד יתר ורעיית יתר. אבל הטיעון שלנו הוא שבלי קשר לכך, שינויי האקלים היו גורמים לכך שהצמח ייכחד בכל מקרה", כתבו.
סילפיום צמח ברצועת אדמה צרה ליד העיר העתיקה קירנה שבלוב של ימינו, והיה חיוני לכלכלת העיר. הסחר בסילפיום הפך את קירנה לאחד האזורים העשירים באפריקה באותה עת. היא הפכה למוקד של אמנות, תרבות ורפואה. בעיר הוקם בית ספר מפורסם לרפואה והיא הייתה בית לתנועה פילוסופית שנסבה סביב שמחה ושחבריה כונו קירנאים. המתמטיקאי היווני המפורסם ארטוסתנס היה יליד העיר.
3 צפייה בגלריה
פניו המשוחזרות של יוליוס קיסר. שמר אצלו כמויות עצומות של סילפיום
(צילום: National Museum of Antiquities in Leiden)
החוקרים קבעו באמצעות חקר ציורים ותיאורים עתיקים של טעמו וצורתו של הצמח כי סילפיום, שהופיע על מטבעות רבים שהוטבעו בקירנה, השתייך כנראה למשפחת הצמחים פרולה. משפחה זו כוללת בין היתר את חלתית (אספטידה), צמח תבלין ורפואה הגדל באזור איראן, אפגניסטן וכן בקשמיר שבהודו. בארץ נמצא קרוב משפחה הנקרא כלך הנגב. התיאוריה מתחזקת באמצעות העובדה שחלתית נחשבה בעת העתיקה לתחליף זול לסילפיום.
לתרמיל הזרעים של סילפיום היה כנראה צורה של לב בחלק העליון. למעשה, לפי כמה תיאוריות סמל האהבה המודרני הגיע מאותה צורה, כי הצמח נחשב לאפרודיזיאק, מעורר תשוקה מינית. בנוסף, הוא שימש כתרופה נגד טחורים, נשיכות כלבים והכשות נחשים – ואף נעשה בו שימוש בבשמים ובקרמים. הוא הוזכר בשירים בתרבויות רבות באזור הים התיכון.
היוונים העתיקים, שהפכו את קיריניה לקולוניה אפריקנית בסביבות שנת 630 לפני הספירה, ניסו שוב ושוב לגדל סילפיום באזורים אחרים, ללא הצלחה. הרומאים, שכבשו בהמשך את האזור, היו לא פחות אובססיביים לגביו. אבל במקביל הם כרתו יערות כדי לבנות בתים גדולים, ושיטחו אזורים בשביל יבולים עבור האוכלוסייה הגדלה.
בתקופת הקיסר נירון, בין השנים 37 ל-68 לספירה, הצמח נכחד. אז נכתב שכאשר אותר הסילפיום האחרון, הוא ניתן לנירון. חוקרים העלו בעבר סברה שהסיבה לכך הייתה עיבוד יתר של האדמה באזור הגידול, עקב הפופולריות של הצמח. בנוסף, רועי צאן הזינו בסילפיום את העדרים שלהם, וגם רעיית היתר באותו אזור גידול קטן תרמה כנראה להכחדה.
אבל במחקר החדש הצביעו החוקרים על כך שכריתת היערות שינתה את דפוסי ירידת הגשמים והגדילה את הסחף בגבעות שליד האזורים שבהם גידלו סילפיום. ב"אובזרבר" נכתב כי הדבר התגלה בחפירות במערה ליד בנגזי. המיקרו-אקלים של סילפיום השתנה, והוא נעלם במהירות. למעשה, שינויי האקלים מעשה ידי אדם, שהפכו אזורים ירוקים למדבריות, הובילו לכך.
פרופ' מוניק סימונדס אמרה כי קפה, גזרים ואורז עלולים להיות בסיכון דומה: "אנחנו מתבססים על 10 עד 12 זנים לרוב המזונות שלנו. אם לא נחקור ונאסוף זנים מיוחדים, לא יהיו לנו רזרבות של חומרים גנטיים כבנק חומרים לעתיד".
