דווקא החופים הנוצצים של נתניה הם הסכנה הגדולה ביותר של העיר: החשש מפני קריסת המצוקים הוא אמיתי, מוחשי. ככל שמשבר האקלים ילך ויחמיר, ותופעות של סערות וגשמים חזקים יהפכו תדירים יותר ויותר, מפולות עלולות לשנות לחלוטין את פני קו החוף. שוברי הגלים שנבנים ממש בימים אלה במים הכחולים יהיו קו ההגנה האחרון של האטרקציה התיירותית המובילה של העיר.
נתניה פגיעה מאוד באזור החוף: העירייה חולשת על פני 13.5 ק"מ של חופים עם מצוקים, חלקם גבוהים, שזקוקים לטיפול בדחיפות. נורת אזהרה נדלקה כבר ב־2009 כשחלק מהמצוק בחוף צוקי ים, צפונית לעיר, קרס והביא למותו של אדם אחד.
ב־40 השנים האחרונות איבדה בימת המצוק לאורך חופי נתניה כ־100 דונם. הרשות גיבשה תוכניות רחבות היקף במטרה להתמודד עם כוחות הים שמכים בבסיס המצוק, עם הנגר העילי שגורם לחתירה לרגליו, ועל מנת להגן על המדרון.
לפני כשנה החלו עבודות למניעת קריסת המצוקים. זאת אחרי שקצב הכרסום במצוקים הכפיל את עצמו. מלונות כמו כרמל ואיילנד ומבנים נוספים נמצאים במרחק קטן מהמצוקים המתפוררים, והם בסכנת התמוטטות.
בימים הקרובים עיריית נתניה, המשרד להגנת הסביבה והחברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון צפויים לחנוך בחוף סירונית את שובר הגלים הראשון מתוך 12 בסך הכל שיוקמו, שיגיע עד חוף ארגמן. מדובר בפרויקט בעלות של כ־200 מיליון שקל.
בנוסף לכך, קיים חשש לעליית מפלס הים. העלייה השנתית הממוצעת בישראל בין השנים 2019-1992 היא כ־4.7 מ"מ. לפי ההערכות, בישראל תהיה עלייה שתביא למפלס הגבוה ב־24 ס"מ עד 2050 וב־69 ס"מ עד 2100.
צרה נוספת אורבת בתוך העיר: על פי השירות המטאורולוגי, במערכת הגשמים האחרונה ירדו באזור נתניה יותר מ־80 מ"מ גשם. אם הרשויות בעיר לא יתכוננו לאירועים דומים, תמונות של העיר מוצפת יהפכו נפוצות בחודשי החורף, לפחות אלה שיישארו לנו. המים מגיעים בין היתר מנחלים בסביבה, וגם הם מאיימים לעיתים על המצוקים. "אנחנו מקיימים מדיניות מאוד ברורה בנושא הסביבתי, מזה שנים, ולא כגימיק חולף", אומרים בעירייה. ואחרי כל הצרות יש להדגיש שנקודת הפתיחה של נתניה טובה מרשויות רבות אחרות. היא נמצאת באשכול חברתי־כלכלי 6, עם אוכלוסייה חזקה יחסית.
נתניה נבחרה לפני כשנה, יחד עם עוד תשע רשויות, להשתתף בפרויקט של משרדי האנרגיה, הגנת הסביבה והפנים. במסגרתו הוגשה בימים אלה תוכנית עירונית מקיפה להתמודדות עם משבר האקלים. עקרונות התוכנית הוצגו כבר בישיבת מועצת העיר והם יתוקצבו בבסיס התקציב העירוני לשנת 2022. מדובר במודל לפני שתגובש תוכנית ממשלתית בנושא. בנוסף לכך, הרשות מיישמת את אמנת פורום ה־15 לצמצום בפליטות גזי חממה וזיהום אוויר.
עיריית נתניה אימצה את התקן הישראלי לבנייה ירוקה כמדיניות עירונית מחייבת לבנייה פרטית וציבורית. מבני ציבור, למשל, כמו בתי ספר, גני ילדים, מרכזים קהילתיים ומבני ספורט נבנים ומשופצים בהתאם להנחיות בנייה ירוקה ויעילה אנרגטית.
עד שנת 2040, אוכלוסיית נתניה צפויה לגדול לכ־240 אלף תושבים. מדובר בעיר צפופה, עם כ־7,000 תושבים לקמ"ר. האתגרים שלה דומים לאלה של רשויות רבות אחרות. גם היא תטפל בתושביה שיסבלו מעוני אנרגטי ותתמודד עם עליית הטמפרטורות, וכמובן תידרש לספק תחבורה ציבורית איכותית יותר, כדי לצמצם את זיהום האוויר מכלי רכב פרטיים ואת הפקקים שרק הולכים וגדלים. בינתיים, כאמור, המצב של נתניה טוב יחסית. השאלה היא האם הוא יימשך.
האיום הגדול: בנייה בחופים
נושא חשוב שמטריד את תושבי נתניה הוא תוכנית המלונאות בחוף פולג. לפי התוכנית, רצועת החוף הקטנה והיפה תהפוך למתחם תיירות המשתרע על פני 150 אלף מ"ר, חדרי מלון ומרכז מסחרי. תושבים בעיר ופעילי סביבה עתרו לבית המשפט נגד התוכנית, אולם נדחו.
חברת "אלעד ישראל מגורים החדשה", לצד חברות נוספות, יוזמות בנייה של כ־2,100 חדרי מלון על השטח. העותרים ביקשו שלא לאשר את תוכניות הבנייה למתחם המלונאות, ולעצור את ההליך התכנוני. זאת, בין היתר, משום שלא נערך תסקיר השפעה על הסביבה, כנדרש, ולא התקיים הסכם הפשרה שנקבע אחרי עתירה של ארגון "אדם טבע ודין", שביקש לשמור על השטחים הפתוחים. השופט צבי דותן דחה את העתירה מחמת "השיהוי הניכר מאוד בהגשתה". הוא ציין עוד כי העותרים לא הגישו התנגדות לתוכנית.
מטרת ההסכם הייתה להבטיח את המשך קיום מתחם גידול פרחי אירוס הארגמן כחלק מרצף השמורות והשטחים המוגנים בתחום העיר נתניה. השופט דותן קבע כי התוכנית דווקא מרחיבה את מתחם האירוסים, על חשבון ביטול שורת מבנים לבנייה למגורים לאורך השמורה, ומגדילה את השטח הציבורי הפתוח. נקבע כי התוכנית רק מיטיבה עם הסביבה החופית, וגם אם היו הפרות של ההסכם, הן לא פגעו בהגשמת תכליתו ואינן יכולות להביא לביטול או עיכוב תוכנית הבנייה. השופט החליט לחייב את העותרים, כאמור תושבי נתניה ופעילים סביבתיים, בהוצאות שונות בסכום של 45 אלף שקל.
"לצערנו השופט בחר לראות את האינטרס היזמי כחשוב יותר מהאינטרס הציבורי הרחב, וכן את ההפרות של העירייה להסכם הפשרה כלא משמעותיות", אומרים מגישי העתירה, "הוא חייב אותנו בהוצאות לא פרופורציונליות. אין כל היגיון בגובה ההוצאות שנפסקו אלא להרתיע אזרחים שומרי חוק מלפנות לבית המשפט כדי לתקן עוולות".
