לפני כ-13 אלף שנה חלה ירידה גלובלית בטמפרטורות בחצי הכדור הצפוני. פרק זה של קור עז, המכונה "יונגר דרייס" (או הדרייס הצעיר), גרם בנוסף לצחיחות חמורה ברחבי אגן הים התיכון, שהייתה לה השפעה רבה על המערכות האקולוגיות היבשתיות והימיות כאחד. התופעה האקלימית התרחשה בשיאה לפני 11,500 עד 12,900 שנה לפני זמננו, בסיום עידן הקרח האחרון בתקופת הפליסטוקן ומיד לפני המעבר לתקופת ההולוקן, כשבארכיאולוגיה של המזרח התיכון, תופעה זו אירעה מיד לפני המהפכה החקלאית, במעבר מהתקופה האפיפלאוליתית לתקופה הנאוליתית.
למעשה, בתקופת היונגר דרייס (מקור השם בצמח Dryas octopetala הצומח כיום בטונדרה שלאורך חופי אוקיינוס הקרח סביב הקוטב הצפוני, באזורים האלפיניים ובפסגות הקווקז) הוכפלה זרימת המים ממזרח הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי דרך מיצר גיברלטר - כך עולה ממצאי מחקר שפורסם בכתב העת Communications Earth & Environment. כחלק מהמחקר יישמו החוקרים טכניקה חדשנית של איזוטופי היסוד הכימי הנדיר ניאודימיום, כדי לשחזר את התנאים בים התיכון מהתקופה שלפני כ-13 אלף שנה.
הדרייס הצעיר היה שינוי האקלים האינטנסיבי ביותר ב-13 אלף השנים האחרונות והמרחיק לכת ביותר בקנה מידה פלנטרי. סופו סימן את סוף ההולוקן, התקופה הבין-קרחונית (תקופה שבה האקלים חם יחסית וקרחונים נמסים) בה אנו נמצאים כיום. "הייתה גם שונות אקלימית בתקופת ההולוקן, כמו הפרקים הידועים כתקופה של התקררות שנמשכה בערך מהמאה ה-14 ועד לאמצע המאה ה-19 וכונתה 'עידן הקרח הקטן', האנומליה האקלימית של ימי הביניים שנמשכה מ-950 לספירה ועד 1400 לספירה לערך או התקופה החמה הרומית שחלה משנת 1 לספירה עד שנת 500 לספירה. עם זאת, לשונות האקלים הזו הייתה עוצמה יחסית נמוכה יותר עם ביטויים אקלימיים אזוריים שונים, ללא היכולת ליצור שינויים בקנה מידה עולמי", אמרה פרופ' איזבל קאצ'ו, מהמחלקה לדינמיקה של כדור הארץ והאוקיינוס באוניברסיטת ברצלונה.
המחקר מנתח גם את תקופת הספרופל האחרונה, שנקראת כך על שם בוצה טבעית עשירה בחומר אורגני המצטברת בקרקעית מאגרי מים שאינם זורמים או זורמים באיטיות, אפיזודה של ההולוקן לאחר הדרייס הצעיר הקשורה לעלייה יוצאת דופן בגשמים עוצמתיים באזור הים התיכון, במיוחד בצפון אפריקה. בכך אירעה עלייה חדה בהיקף שיטפונות נהר הנילוס המגיע לים התיכון, כמו גם עלייה חלה עלייה בכמות המשקעים באזור שסביב הים התיכון. שילוב של אירועים אלו תרם ליצירת שכבת מים מתוקים בפני השטח ויצירת קרקעית דלת (עד חסרת) חמצן כתוצאה מהפסקת היווצרות מי העומק העשירים בחמצן.
3 צפייה בגלריה
על פי תחזיות לסוף המאה ה-21, מחזור הזרימה הים תיכוני ייחלש וכתוצאה מכך גם תרומתו לאוקיינוס האטלנטי
(איור: University of Barcelona)
המחקר החדש תומך בהשערה שזרימת מלח מוגברת מהים התיכון למימי האוקיינוס האטלנטי בתקופת היונגר דרייס הייתה המפתח להנעה המחודשת של הזרימה הצפון-אטלנטית, מה שהוביל להתחממות מהירה באירופה ובים התיכון, שסימנה את תחילתו של ההולוקן. "מסות של מים ים תיכוניות הן אחד ממקורות המלח העיקריים בצפון האוקיינוס האטלנטי. מליחות המים היא גורם חשוב באוקיאנוגרפיה, שכן היא קובעת את צפיפות מסות המים. לכן זהו תהליך מפתח בהיווצרות מים עמוקים באוקיינוס האטלנטי והוא המניע של מחזור האוקיינוס העולמי", אמר סרג'יו טריאס-נבארו, שהמחקר הזה הוא חלק מעבודת הדוקטורנט שלו באוניברסיטת ברצלונה. יחד עם עמיתיו, יושמה הלכה למעשה הטכניקה החדשנית של איזוטופי ניאודימיום בתור נותבים גיאוכימיים כדי לשחזר את התנאים האוקיאנוגרפיים בעבר. "בהשוואה לסוגים אחרים של נותבים גיאוכימיים, לאיזוטופים של ניאודימיום יש יתרון גדול שהם שמרניים. לכן, הם אינם מקיימים אינטראקציה עם תהליכים ביולוגיים או אינם מושפעים מתהליכים ביולוגיים, כמו למשל פרודוקטיביות ביולוגית או פירוק חומר אורגני", הסביר פרופ' ליאופולדו פניה מאוניברסיטת ברצלונה. לדבריו, טכניקה זו מאפשרת לבצע שחזור אוקיאנוגרפי של ההווה והעבר כאחד, ובכך גם להבין את הדינמיקה של האוקיינוס.
יש עדיין שאלות רבות ללא תשובה לגבי ההשפעה הפוטנציאלית של מי הים התיכון על זרימת צפון האוקיינוס האטלנטי. למרות העניין המדעי, רבים מהמחקרים האוקיאנוגרפיים המתמקדים באוקיינוס האטלנטי אינם מתייחסים לים התיכון. הדו"ח האחרון של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) - גוף בינלאומי שמנסה לכמת את שינוי האקלים שהתרחש מתחילת המאה ה-20 ולהציג את הסיכונים הנובעים ממנו - מציג את הדרייס הצעיר כדוגמה לשינויים הצפויים בגשמים שיתרחשו בים התיכון כתוצאה מהפחתה צפויה במחזור הצפון האטלנטי.
"מצד שני, על פי תחזיות לסוף המאה ה-21, מחזור הזרימה הים תיכוני ייחלש וכתוצאה מכך גם תרומתו לאוקיינוס האטלנטי", הסבירה פרופ' קאצ'ו. על כן, בהקשר הנוכחי של שינויי אקלים, מחקרים כמו זה שבוצע כעת על ידי חוקרי אוניברסיטת ברצלונה הינם הכרחיים ונחוצים יותר ויותר כדי להבין טוב יותר את הרגישות של זרימת הים התיכון למצבי אקלים שונים. "הדרייס הצעיר אינו אנלוגיה מושלמת לשינויים עתידיים, מכיוון שאנו עומדים כעת בפני אפקט חממה מוגבר בהרבה. ובכל זאת, המחקר שלנו מגלה שהשינוי בצחיחות שצפוי עד סוף המאה מסוגל לגרום להתעצמות של מחזור הזרם הים תיכוני, למרות שההתחממות החזויה יכולה לנטרל את ההשפעה הזו. מסיבה זו, עלינו להבין טוב יותר את המשקל היחסי של שני המשתנים הללו - טמפרטורה ולחות - על התפתחות המחזור הים תיכוני", סיכמו החוקרים.
