בעקבות כריתת יערות, עטלפים רבים באוסטרליה מאבדים את משכנם. כתוצאה מכך הם מתקרבים לאזורים מיושבים, ואלה מהם שנגועים בנגיף ההנדרה (Hendra), עלולים להדביק סוסים ובני אדם. מחקר שפורסם בכתב העת Nature הראה שהשינויים הסביבתיים ב-25 השנים האחרונות דוחפים את העטלפים לסגל באופן קבוע התנהגויות שנצפו בעבר רק לפרקי זמן קצרים, בתגובה לאירועי אקלים קיצוניים שפגעו במקורות המזון שלהם. בתקופות רעב, העטלפים מחפשים מזון כדי לשרוד, גם אם ייאלצו להסתכן ולהיכנס לאזורים חקלאיים קרוב מאוד לבני האדם.
עם העטלפים מגיעים גם מחוללי מחלות שהם נושאים בגופם, ומשם זולגים אל בני אדם. כך למשל עטלפים נשאו בגופם נגיפים כגון סארס (SARS-CoV-1), ניפה (Nipah) והנדרה והעבירו אותם אל אוכלוסייה אנושית, לעיתים באמצעות בעל חיים נוסף בתווך. במחקר זה החוקרים מצאו שנגיפי ההנדרה עברו מצואה ורוק של עטלפים נגועים לסוסים בחוות, ודרכם הדביקו גם בני אדם. נגיף ההנדרה לא גורם נזק רב לעטלפים, אך מביא לכ-75 אחוזי תמותה בקרב סוסים, ומסוכן מאוד גם לבני אדם. מבין שבעת החולים האנושיים שידוע כי נדבקו בו, ארבעה לא שרדו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
נדידת החיידקים העמידים
קוקאין במקום טבק
זה כתב? זה קישוט? אולי משהו אחר?
החוקרים הציגו נתונים שנאספו במשך 25 שנה והראו את הקשר בין בירוא יערות ובין השינוי בתפוצת עטלפי הפירות והעלייה בשכיחות של הדבקת סוסים בנגיף ההנדרה בעקבות מגע שלהם עם עטלפים באזורים הטרופיים של אוסטרליה. הם פיתחו מודל מתמטי שמסוגל לחזות מה הסבירות למעבר של נגיף ההנדרה מהעטלפים לבני אדם בעקבות אובדן בתי הגידול של העטלפים.
מעגל ההדבקה מתחיל בנו
עטלפי פירות מהסוג Pteropus, המכונים שועל מעופף, ניזונים מצוף של עצים בעלי פרחים, כמו אקליפטוס. האדם כורת אותם לצורך פיתוח עירוני וחקלאות. כתוצאה מכך העטלפים החלו להשתכן באזורים חקלאיים, וכך הנגיף הדביק סוסים.
איכות המזון שהעטלפים צורכים באזורים החקלאיים ירודה מזו של המזון שהם מוצאים בטבע, הם סובלים ממחסור מתמשך באוכל וכתוצאה מכך מערכת החיסון שלהם נפגעת. בימי החורף נצפו יותר הדבקות, וייתכן שהסיבה לכך היא שעטלפים עם מערכת חיסון חלשה יותר מפיצים כמות רבה יותר של נגיף. ממצא מעניין נוסף שעליו הצביעו החוקרים קרה בעת שהופיעו זמנית פריחות חורפיות בעצים שנותרו בטבע, ובאותן תקופות נדבקו פחות סוסים בנגיף ההנדרה. החוקרים מסבירים שבתקופות פריחה כאלה, חלק מהעטלפים חוזרים לטבע, מתרחקים מהאזורים המיושבים, וכך מצטמצם מעבר הנגיף לסוסים. החוקרים לא יודעים לחזות מראש מתי ואיפה יופיעו פריחות חורפיות, ולכן לא כללו אותן במודל שפיתחו.
מחקרים רבים הראו שכריתת יערות יכולה להוביל להעברת מחוללי מחלות מבעלי חיים לבני אדם, ובהם נגיף האבולה וטפיל המלריה. עם זאת, עד כה לא הצליחו להסביר איך התהליך הזה מתרחש, כי לא היה די מידע על הקשר של הדבקה במחוללי מחלות לאקולוגיה ולהתנהגות בעלי חיים. המחקר הנוכחי מסביר איך הסביבה משפיעה על התנהגות בעלי החיים וגורמת להם לבוא במגע ישיר עם בני האדם.
"אנחנו משנים את כדור הארץ בצורה שגורמת לבעלי החיים להגיע לקצה גבול היכולת שלהם להתמודד עם השינויים", אמרה ריינה פלורייט (Plowright), שהובילה את המחקר. "כך נוצרים מצבי מצוקה שמאפשרים למחוללי מחלות להגיע לבני אדם", והוסיפה, "בבית הגידול המסוים הזה, ייתכן שנטיעת עצים שפורחים בחורף תסייע להרחיק את העטלפים מהאזורים המיושבים ומחוות הסוסים. כך נוכל להגן על הסוסים - ועל עצמנו - מפני הנגיף". לפי החוקרים, הדרך הטובה ביותר למנוע את המגפה הבאה היא לשמור על שלום היערות, שהם בתי הגידול הטבעיים של רבות מחיות הבר.
מעיין אילון-אשכנזי, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
