צוות בינלאומי של חוקרים השתמש במודלים ממוחשבים על מנת לחשוף את נסיבות הכחדתו של הקרנף הצמרירי (antiquitatis Coelodonta), ובכך הם פתרו תעלומה עתיקת יומין.
"באמצעות מודלים ממוחשבים, מאובנים וניתוח דנ"א עתיק, עקבנו אחר היסטוריה בת 52 אלף שנה של אוכלוסיית הקרנף הצמרירי ברחבי אירואסיה, ברזולוציה שלא נחשבה לאפשרית עד כה", אמר פרופ' דמיאן פורדהם, מהמכון לאיכות הסביבה של אוניברסיטת אדלייד. "הממצאים הצביעו על כך שלפני 30 אלף שנה, שילוב של שינויי אקלים וציד מתמשך על ידי בני האדם, גרם לקרנף הצמרירי לנוע דרומה, מה שפיזר את בתי הגידול וגרם לאוכלוסייתו להיות מבודדת ופגיעה בסוף עידן הקרח האחרון".
ד"ר פורדהם הוסיף: "כאשר כדור הארץ התחמם והטמפרטורות עלו, הקרנף הצמרירי לא הצליח ליישב בתי גידול חדשים וחשובים שנפתחו בצפון אירואסיה, מה שגרם לאוכלוסייתו להתערער עד לכדי הכחדה מוחלטת".
לקרנף הצמרירי היו ממדי גוף גדולים במיוחד - גובהו היה כ-2 מטרים, אורכו כ-3.5 מטרים ומשקלו כ-2-3 טונות - שמזכירים את ממדיו של קרנף רחב-שפה (Ceratotherium simum) שחי כיום בסוואנות של אפריקה. פרוותו העבה הגנה עליו מהאקלים העוין, והוא התהדר בזוג קרניים גדולות.
ציורי מערות בצרפת מעידים גם הם על כך שבני האדם באותה תקופה רדפו אחרי בעל חיים אייקוני זה, ששוטט בעיקר בצפון ובמרכז אירואסיה בתקופת הפליסטוקן, עד שנכחד לפני כ-10,000 שנה. התגלית האחרונה, שפורסמה בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, סותרת מחקרים קודמים שסברו כי לבני האדם לא היה תפקיד מכריע בהכחדת הקרנף הצמרירי - חרף הידיעה שבעל חיים זה התקיים לצד בני האדם במשך עשרות אלפי שנים.
"ממצאי הניתוח הדמוגרפי במחקר שלנו היו ברזולוציה הרבה יותר גבוהה מאלה של מחקרים גנטיים קודמים", אמרה פרופ' אלין לורנזן, ממכון גלוב באוניברסיטת קופנהגן. "על כן, הצלחנו לגלות אינטראקציות חשובות שהיו לקרנף הצמרירי עם בני האדם, שהשתנו על בסיס מרחב וזמן. אחת מהאינטראקציות הללו, מהן התעלמו ברוב המחקרים, הייתה רמות ציד מתמשכות על ידי בני האדם, כנראה לצורכי מזון".
טווח הזמן הארוך בו שרד הקרנף הצמרירי, שהתאפיין בטמפרטורות קיצוניות יותר מאלו ששררו בזמן הכחדתו, מרמז גם כן על פלישת בני האדם לאזורי מחייתו והציד המתמשך שביצעו, כך שאין עוררין על כך שמדובר בגורם המכריע שהוביל לצמצום באוכלוסייתו, מעבר ליכולת הריבוי הטבעי שלו, עד להכחדתו המלאה מכל אזורי מחייתו.
למרבה הצער, בני האדם ממשיכים להוות איום סביבתי דומה, חרף השנים הרבות שחלפו. אוכלוסיות של בעלי חיים גדולים נדחקו לטווחי בתי גידול מפוצלים ולא אופטימליים עקב ציד יתר ושינוי השימוש שנעשה בקרקעות על ידי בני האדם.
למעשה, 61 מינים של אוכלי עשב יבשתיים גדולים - במשקל של יותר מטון אחד - חיו בסוף הפליסטוקן, ורק שמונה מהם קיימים כיום (חמישה מהמינים ששרדו הם קרנפים). "הממצאים שלנו חושפים כיצד שינויי אקלים, אך בעיקר פעילויות אנושיות, עלולים להוביל להכחדה של מגה-פאונה (אוכלוסיית בעלי חיים גדולים במיוחד, המצויה במקום ובזמן מסוימים)", אומר פרופ' דיוויד נוגס-בראבו מאוניברסיטת קופנהגן. "הבנה זו חיונית לפיתוח אסטרטגיות שימור להגנה על מינים הנמצאים בסכנת הכחדה, כמו למשל קרנפים פגיעים באפריקה ובאסיה. על ידי חקר היסטורי של הכחדת מיני בעלי חיים שונים, נוכל לספק תובנות חשובות שיועילו לשמירה על בעלי החיים הגדולים שעוד נותרו בכדור הארץ".
