הקרחונים נמסים - הגבולות זזים: עם המסת הקרחונים בהרי האלפים, לא רק הנוף משתנה, אלא גם הגבולות הלאומיים בין מדינות. התופעה, הנגרמת עקב שינויי האקלים, מביאה לשינויים גאופוליטיים, כמו בשרטוט הגבולות בין שווייץ, איטליה ואוסטריה. לצד ההשפעות האקולוגיות, מדובר בשינוי שמערער על יציבות הגדרות טריטוריאליות ותשתיות מים, ודורש פתרונות גלובליים למאבק בהתחממות כדור הארץ.
אמנם האסוציאציה הראשונה כשחושבים על קרחונים, היא של יריעות הקרח העצומות בקטבים של כדור הארץ, בין אם באנטארקטיקה שבדרום או בגרינלנד שבצפון. עם זאת, ישנם כיום יותר מ-200 אלף קרחונים בעולם, שאינם נכנסים לקטגוריה של יריעות קרח (קרחונים יבשתיים שגדולים בשטחם מ-50 אלף קמ"ר). על רשימה זו ניתן למנות בין היתר עמקים קרחוניים שנוצרים מסחיפת קרקע וסלעים, קרחוני הרים וכיפות קרח ששטחן קטן מ-50 אלף קמ"ר ולעיתים קרובות מרוכזות באזורים הרריים. שלל הקרחונים הללו נפוצים באירופה, במיוחד באיסלנד, חצי האי הסקנדינבי, סבאלברד (ארכיפלג הנמצא באוקיינוס הארקטי), הרי הפירנאים והאלפים האירופיים.
ריאיון על שינוי הגבול. ארכיון
(צילום: אסף חן)
לפני בערך 22-20 אלף שנים, קרחונים (או ליתר דיוק יריעות קרח שנעו מכיוון סקנדינביה) החלו בעיצוב פני השטח האירופיים, והותירו סימנים ברורים בנוף שעדיין נראים לעין כיום. בתקופה המודרנית, הקרחונים ממשיכים למלא תפקיד קריטי: הם אוגרים מים מתוקים, מזינים את הנהרות והאגמים באירופה ואף מווסתים גם את מי הנגר (מים שזורמים על פני הקרקע) וטמפרטורות האוויר.
הקרחונים באלפים נסוגים מאז סוף עידן הקרח, אולם קצב ההמסה שלהם הואץ בעשורים האחרונים עקב ההתחממות הגלובלית שנגרמה על ידי בני האדם. על פי התצפיות ארוכות הטווח של מרכז ניטור הקרחונים בשווייץ (GLAMOS), שטח הקרחונים באלפים השוויצרים הצטמצם דרמטית מ-1,311 קמ"ר ב-1973 ל-961 קמ"ר ב-2016, הידרדרות שממשיכה כל העת עד ימינו.
4 צפייה בגלריה
צילומי לווייני לאנדסאט 7 ו-8, שממחישים את המסתו של קרחון הרון בשווייץ, בין אוגוסט 2001 לאוגוסט 2024
(צילום: Vilnius University)
הנתונים הללו, שמבוססים על צילומים אוויריים ולווייניים, מייצגים אובדן של כמעט 350 קמ"ר של שטח קרחוני בפחות מחצי מאה. גם תוכנית לאנדסאט (Landsat) המופעלת על ידי נאס"א והסקר הגאולוגי של ארה"ב, עוקבת אחר כדור הארץ מאז 1972, ומספקת נתונים יקרי ערך על נסיגת הקרחונים, בין היתר של קרחון הרון (Rhône) - קרחון אלפיני בקצה המזרחי של הקנטון השווייצרי ואלה (Valais), שמהווה את מוצאו של נהר הרון ואחד ממקורותיו של אגם ז'נבה.
ניתוח צילומי הלוויין של תוכנית לאנדסאט מלמד כי בין אוגוסט 2001 לאוגוסט 2024 חלה נסיגה משמעותית בשטח הקרחון, שגם היא ממשיכה כל העת תחת השפעותיהם של שינויי האקלים.
ההשלכות של המסת הקרחונים חורגות מחששות אקולוגיים, מכיוון שלתופעה זו יש גם השלכות גאופוליטיות. קטעים משמעותיים מהגבולות בין איטליה, שווייץ ואוסטריה, למשל, מוגדרים על ידי קווי הגבול שעוברים לאורך רכסי ההרים הגבוהים ביותר.
4 צפייה בגלריה
המסתו של קרחון בין 1850 ל-2016 בדרום-מערב שווייץ, על בסיס תצפיות אוויריות ולווייניות של מרכז ניטור הקרחונים בשווייץ (GLAMOS)
(צילום: Vilnius University)
כאשר קרחונים נמסים או פסגות הרים קורסות, הגבולות הטבעיים שנקבעו בין המדינות הללו משתנים בהתאם. בשנת 2006, איטליה ואוסטריה חתמו על הסכם המאפשר לשרטט מחדש את הגבול המשותף שלהן בתגובה לשינוי רכסי ההרים. באופן דומה, הגבול בין איטליה לשווייץ השתנה גם הוא נוכח השינויים הסביבתיים, כמו שקרה אשתקד בעקבות המסת קרחוני הר המטרהורן (Matterhorn) - שמהווה את אחד ההרים המוכרים שברכס האלפים הפניניים - שהעבירה את הנקודה הגבוהה ביותר של ההר לכיוון איטליה, ובכך הרחיבה במקצת את שטחה של שווייץ.
שינוי הגבולות הלאומיים הוא רק חוליה אחת בשרשרת ההשפעות שיש לנסיגת הקרחונים בהרי האלפים, שכן יש לכך השלכות גם על הזנת רשתות נהרות מרכזיות כמו הרון והריין, העוברות דרך מספר מדינות, אך גם על מוקדים תיירותיים (כמו למשל בשווייץ). בעוד מאמצים מקומיים, כמו שימוש ביריעות גאו-טקסטיל שנועדו לשם החזרת קרני האור והאטת המסת הקרחונים, יכולים לספק פתרון זמני, פתרונות ארוכי טווח דורשים פעולה גלובלית מתואמת שמטרתה תהיה הגברת המאבק בשינויי האקלים, בניסיון שהפך כמעט נואש להפחית את השפעתם על אזור פגיע זה, או אזורים פגיעים נוספים הפרושים ברחבי העולם.
