חוקרים שחזרו את פניה של אישה, שחיה בממלכה הנבטית לפני כ-2,000 שנה. שרידיה של האישה נמצאו בין 80 שלדים בקבר במדאאן סאלח, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, הממוקם באל-עולא - נפה של מחוז אל-מדינה ועיר בצפון-מערב סעודיה. בין המאה ה-1 לפנה"ס למאה ה-1 לספירה ישבו הנבטים במקום, שנודע בשם הגרה. למעשה, העיר נחשבה לעיר הנבטית הגדולה ביותר מדרום לפטרה וליישוב הנבטי השני בחשיבותו בכלל.
את שלד האישה חשפו ארכיאולוגים ב-2015, כשמיד לאחר מכן העניקו לה את השם חינאט, על סמך כתובת שנחצבה בחזית הקבר. ניתוח נוסף של השלד העלה שהיא חיה הלכה לעולמה כשהייתה 40 עד 50, גובהה היה כ-160 ס"מ והיא נמנתה על בני מעמד הביניים על סמך קבורתה. לצורך שחזור הפנים, צוות בינלאומי של מומחים שילב בין תחומי הידע של אנשיו בזיהוי פלילי ופלאופתולוגיה (שיטה לשחזור ממצאים, שמתבססת על כמה מתחלואי האדם, כמו: שברים, תת־תזונה, ריקבון שיניים ועוד, שמשאירים את חותמם על העצמות) והשתמש בטומוגרפיה ממוחשבת (סריקות CT) ובמדפסת תלת-ממד כדי ליצור דגם פנים של האישה שחומת העור, ששערה כוסה חלקית בצעיף.
באתר Livescience דווח כי מדובר בפעם הראשונה שבה משחזרים חוקרים את פניה של אישה מהציוויליזציה הנבטית, שבטים שמקורם בחצי האי ערב, שהופיעו באזור ארץ ישראל כבר בשלהי התקופה הפרסית ותחילת התקופה ההלניסטית (המאה ה-4 לפנה"ס). הם חיו לאורך דרך הבשמים, שהייתה אחת מדרכי המסחר החשובות והידועות בעת העתיקה, ועברה מדרומו של חצי האי ערב אל חופי הים התיכון, כחלק מרשת של דרכי מסחר בין אירופה והמזרח, שבהן הובלו מוצרי מותרות (בדרך כלל בעלי ערך גבוה ונפח קטן), דוגמת בשמים, משי, תבלינים, אבנים טובות, צבע, בעלי חיים נדירים ועוד.
הנבטים עסקו בהעברת סחורות דרך המדבר לשיווק ביוון העתיקה, ואחר כך ברומא, כשעיקר הסחר שלהם התמקד במור ולבונה (שהובאו מאזור תימן ואתיופיה), אך גם בסוגי בשמים ותבלינים נוספים (שהובאו מהודו), מלח, בדים יקרים ואספלט (ששימש ליצירת מומיות). עם זאת, לא הרבה נכתב על הנבטים מנקודת מבט היסטורית.
"הנבטים הם שבט בגדר תעלומה: יודעים עליהם הרבה אבל למעשה מגלים שיודעים מעט מאוד, שכן הם לא הותירו אחריהם טקסטים ספרותיים או תיעודיים", אמרה לנשיונל ג'יאוגרפיק הארכיאולוגית ליילה נעמה, ששימשה כמנהלת הפרויקט. "חפירת הקבר הזה הייתה הזדמנות נפלאה ללמוד יותר על תפישתם לגבי החיים שלאחר המוות". בגלל היעדר תיעוד כתוב או גנטי, החוקרים יצרו שחזור משוער של תווי הפנים של חינאט. הם השתמשו בנתונים ארכיאולוגיים כדי להבין טוב יותר איך נשים מאותה ציוויליזציה התלבשו, בין היתר בהתבסס על שאריות בד שנמצאו במקום קבורתה, ששימשו השראה לבגדיה.
