במרחק של שיט קצר ממועדוני הלילה של מיקונוס, נמצא אתר המורשת של אונסק"ו דלוס, אחד מהמקומות הקדושים והחשובים ביותר של העולם היווני והרומי העתיק. המבנים בני 2,000 השנים של האי, שמילא תפקיד חשוב מבחינה מדינית, דתית ותרבותית ביוון העתיקה, ואף נחשב במיתולוגיה היוונית למקום לידתם של האלים אפולו וארטמיס, מספקים מיקרוקוסמוס על חיי היומיום בתקופה ההלניסטית ובתקופה הרומית.
7 צפייה בגלריה
האי דלוס, שטומן בחובו היסטוריה בת 2,000 שנה, עם מבנים מהתקופה ההלניסטית והרומית
(צילום: AFP)
למרות הנופים וההיסטוריה העשירה, עלול האתר הידוע במקדשיו המוגנים על ידי אריות עשויים אבן שיש, להיעלם לנצח בתוך עשרות שנים, בשל עליית מפלס פני הים, שנגרמת כתוצאה משינויי האקלים. "דלוס עלול להיעלם בעוד כ-50 שנה", אמרה ל-AFP פרופ' ורוניק צ'נקובסקי, ראש בית הספר הצרפתי באתונה, שהינו מוסד לימודים ומכון מחקר לארכאולוגיה ולימודים קלאסיים, שצוותים מטעמו חוקרים את האתר ב-150 השנים האחרונות.
הדרמה השקטה של האי הקטנטן בים האגאי, השוכן במרכזו של ארכיפלג הקיקלאדיים, מנוגדת למתרחש על האי מיקונוס השכן, אחד האיים האטרקטיביים ביותר של יוון, שמהווה מוקד משיכה עבור מבקרים רבים מדי שנה. הנזק המבני החמור ביותר על שטחו של האי דלוס נראה באזור שבו היו בעבר מבני מסחר ואחסון במאה הראשונה והשנייה לפנה"ס, ואינו נגיש למבקרים.
"המים אוכלים את הקירות", אמר ד"ר ז'אן-שארל מורטי, מהמכון הצרפתי לחקר אדריכלות עתיקה בריאיון לסוכנות הידיעות הצרפתית. "בכל שנה באביב, אני שם לב שחומות חדשות קרסו", הוסיף ד"ר מורטי, שהשתתף בחפירות באי ב-40 השנים האחרונות.
כדי להבין את חומרת המצב, די להבין כי במהלך 10 שנים, פני הים עלו בעד 20 מטרים בחלקים מסוימים של האי, כך לדבריה של פרופ' צ'נקובסקי. מחקר שנערך על ידי אוניברסיטת אריסטוטלס בסלוניקי בשנה שעברה, מצא כי עלייה בטמפרטורות בשילוב עם רמות גבוהות של לחות עלולה להשפיע באופן משמעותי על ההרכב הכימי של חומרים מסוימים שמרכיבים את מבני המורשת התרבותית של האי.
"בדיוק כמו גוף האדם, גם למבנים ההיסטוריים יש סף עמידות עד לטמפרטורות ספציפיות", הסבירה אפסטתיה טרינגה, חוקרת מטאורולוגיה וקלימטולוגיה מאוניברסיטת אריסטוטלס בסלוניקי, שנמנתה על צוות המחקר, בריאיון לעיתון היווני "קתימריני" מוקדם יותר השנה.
זרם קבוע של תיירים ממיקונוס, שלעתים קרובות סוטים מהאזורים המותרים, מהווה בעיה נוספת שמהווה סיכון לאוצרות ההיסטוריים של האי, בין אם מדובר במתחם הקדוש, בשדרת פסלי האריות ברובע שהוקם בתקופה ההלניסטית, וברובע התיאטרון שהוקם החל במאה ה-2 לפנה"ס.
בחודשי הקיץ, רק קומץ ארכאולוגים נמצאים על שטחו של האי כדי לפקח על הנעשה בו, בשונה מהיעדר הפיקוח בשאר חודשי השנה. האי יושב בדלילות בתקופה הנאוליתית, החל באלף ה-3 לפנה"ס, ובמידה רבה יותר בתקופה המיקנית, במחצית השנייה של האלף ה-2 לפנה"ס, אולם יותר מהכל נודע כאמור האי כמקום בו נולדו אפולו, אל השמש, האור, הנבואה, הרפואה, המוזיקה והשירה, ואחותו ארטמיס, אלת הציד, חיות הבר והבתולות.
אפולו וארטמיס היו בין מראשוני האלים שזכו לכבוד הן על ידי היוונים והן הרומאים, מה שהגדיל עוד יותר את מעמד האי דלוס ואדמתו, שבמהלך התקופה הרומית, משך אליו עולי רגל וסוחרים מכל העולם העתיק, עד שאוכלס בלא פחות מ-30 אלף איש.
תקופה זו הייתה לתור הזהב של האי, אך מיתרידטס השישי, מלך פונטוס, בזז את דלוס בשנת 88 לפנה"ס, בנוסף לשודדי ים שעשו זאת בשנת 69 לפנה"ס, ומאז האי ירד מגדולתו ולא שב אליה עוד, עד שננטש לגמרי. "לעת עתה, קורות עץ משמשות לחיזוק כמה מקירות המבנים", אמרה פרופ' צ'נקובסקי. "אבל אמצעים חזקים ועמידים יותר הם מורכבים ויידרשו פעולה רב-תחומית".
לדבריה של אתנה-כריסטיאנה לופו, ארכאולוגית ומדריכה מקומית של קבוצות תיירות, כל ערי החוף יאבדו בעתיד אזורים משמעותיים הממוקמים כיום בסמוך לגובה פני הים. "החלפנו קשיות פלסטיק בקשיות נייר, אבל הפסדנו במלחמה להגנה על הסביבה", אמרה במרירות ל-AFP.
