ב-14 בנובמבר 2004 עלתה סגן אלכס דיטריך, אז טייסת צעירה שרק סיימה את הכשרתה, למטוס F-18 והמריאה מסיפון נושאת המטוסים "נימיץ" לעוד יום אימונים שגרתי מול חופי קליפורניה. אחרי זמן קצר באוויר ראתה מולה חפץ ארוך ודק מרחף מעל המים, בגובה של כ-250 מטר ובמהירות של כ-600 קמ״ש. המכ"ם של מטוס הקרב, שמתוכנת לזהות כל אובייקט המוכר לצבא האמריקאי, לא הצליח להחזיר תשובה ברורה. מפעיל מערכות הנשק במטוס, שישב במושב האחורי, ראה את אותו חפץ. שני הקצינים הצעירים החלו לצרוח למכשירי הקשר.
"ניסינו לתאר זה לזה את מה שאנחנו רואים ולוודא שכולם על נושאת המטוסים גם רואים את זה", סיפרה דיטריך שנים אחר כך, ״החפץ טס כל כך מהר ובצורה כה לא יציבה, שהקולות שלנו, המוח שלנו והדיווחים בקשר לא יכלו לעמוד בקצב הזה. טייסים צבאיים מיומנים באמנות הזיהוי של כלי טיס לפי צורות, צבעים, סמלי יחידות - אנחנו מאמנים את העיניים והמוח לעשות את הסיווגים האלה תוך שבריר שנייה. אבל זה לא היה שום כלי שיכולתי לזהות". מטוסים נוספים הוזנקו מיד אחרי דיטריך. אחד הטייסים הצליח לצלם את החפץ במצלמת אינפרה-אדום.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מה שדיטריך לא ידעה באותו זמן זה שעצמים לא מוסברים כבר נראו עוד קודם באותו מרחב אווירי. גארי וורהיס, קצין משנה בנימיץ, החל לראות דברים מופיעים על מסכי המכ"ם שלו ארבעה ימים לפני הטיסה של דיטריך. עם ניסיון של שש שנים בצי באותה תקופה, היה וורהיס אחראי על מערכות הלחימה ועל פי הידע שלו, מה שהוא ראה היה בלתי אפשרי פיזית - בתוך שניות נפל החפץ למים מגובה של 18 קילומטר, ריחף מיד חזרה וביצע פניות בזוויות לא הגיוניות. "עשינו בדיקה משולשת למכ"ם עוד לפני שאפילו דיווחנו לקפטן", סיפר וורהיס ל"נשיונל ג׳יאוגרפיק", "ואחרי שדיווחנו לו עשינו עוד בדיקה משולשת. הכל עבד מושלם, לא היו תקלות, המכ״ם ראה מה שראה, וזה הפך את הכל למפחיד עוד יותר".
החפצים המוזרים חזרו במשך מספר ימים. וורהיס עמד על הסיפון עם משקפת וביקש מאנשי המכ"ם לכוון אותו. "הצלחתי לראות את זה באופק", סיפר, "זכיתי לראות את זה בלילה וביום, זה היה אובייקט זוהר". למרות עדויות המכ“ם ואנשים אחרים על הנימיץ, כשדיטריך והשותף שלו לטיסה חזרו לבסיס ודיווחו על מה שראו הם זכו למעט מאוד תשומת לב רצינית ולהרבה מאוד בדיחות: "כשכולם צחקו עלינו חשבתי, 'אוקיי, הם יודעים מה זה, זו חייבת להיות איזו מערכת אולטרה-מסווגת שאני לא יודע עליה ונתקלנו בה במקרה".
השנים עברו, דיטריך שירתה בעיראק ובאפגניסטן, חזרה לוושינגטון, השתחררה מהצבא וכמעט שכחה את המפגשים ההם, אבל הפנטגון לא שכח מהם. דיטריך מתבקשת מאז באופן קבוע להעביר תדריכים לחברי קונגרס. הם שואלים את אותן השאלות, היא עונה את אותן התשובות, אבל עם השנים גם היא שמה לב שמדד העניין עולה כל הזמן, ואיתו גם הפתיחות להקשיב לו באמת. "זכינו ללעג על ידי כל כך הרבה אנשים חשובים, אז עכשיו זה מרגיש נחמד ששואלים שאלות טובות ושבאמת מעוניינים לרדת לעומק העניין הזה", אמרה דיטריך, "יש עכשיו את תחושת הדחיפות הבסיסית סביב השאלה, ׳האם זה איום על הביטחון הלאומי שלנו?'".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מה שדיטריך הצעירה ראתה בשמיים לפני כמעט 20 שנה, התחיל סדרה של אירועים ששינו את השיח על תצפיות של עצמים בלתי מזוהים. זו כבר לא לגמרי בדיחה או פנטזיה ששייכת להוליווד. ארצות-הברית מבינה שצריך לבדוק לעומק את המספר הגדל והולך של עדויות טייסים, שרואים אורות לא ברורים מהבהבים, מנצנצים וטסים לידם. האם היא גם מבינה שלא צריך לבלבל את המראות האלה עם החבר׳ה שירדו מהחללית בסוף הסרט "מפגשים מהסוג השלישי"? זו כבר שאלה אחרת לגמרי.
בשבוע שעבר ערכה ועדת הפיקוח של בית הנבחרים דיון חסר תקדים בנושא שעד לפני שנים לא רבות אף אחד בוושינגטון לא היה מעז להעלות, בוודאי לא אם הקריירה הפוליטית שלו הייתה חשובה לו: האם האמת אכן נמצאת שם בחוץ? דוח חסר תקדים של כוח משימה מיוחד של חיל הים, שפורסם לפני שנה, מצא 144 תצפיות עב"מים שהתרחשו רק בין 2004 ל-2021. הפנטגון לא יודע בדיוק מהם ואין ראיות לכך שהם נשלחו על ידי חייזרים שמתכננים פלישה סודית, אבל כשדוח רשמי של המודיעין האמריקאי מותיר אותם תחת ההגדרה "חפצים מעופפים בלתי מזוהים", זה כבר משחק חדש. את ההוכחה הטובה ביותר לכך שהאמריקאים לוקחים את זה עכשיו ברצינות, אפשר למצוא בניסיון למתג את התופעה כולה מחדש. המונח עב"ם (UFO) מחובר קצת יותר מדי לאי-טי, אז עכשיו קוראים לזה UAP (קיצור של Unidentified Aerial Phenomenon - תופעה אווירית לא-מזוהה).
האמריקאים תמיד האמינו שאנחנו לא לבד. זה שילוב של הספקנות שנמצאת בדנ"א האמריקאי, יחד עם חיבה לקונספירציות שמסתובבת אף היא באותו דנ"א. הבסיס למיתוס החייזרים בארה"ב נמצא בפרויקט Blue Book - תוכנית ממשלתית שהייתה אחראית לבדוק דיווחים על עב"מים מ־1948 עד 1969. באותה תקופה, בחנו אנשי חיל האוויר לא פחות מ-12,618 מופעי עב"מים וקבעו כי 701 נותרו "בלתי מזוהים“.
לדברי אדוארד רופלט, ראש פרויקט Blue Book, הצוות לא מצא עדות פיזית לחייזרים, אבל המיתוס נולד בכל זאת. כנראה היה יותר הגיוני לחשוב שמדובר בחייזרים מאשר לקבל את האפשרות שטייסים גיבורים, שממש לפני רגע ניצחו את הנאצים, טעו לגבי מה שראו. בסופו של דבר, הפרויקט סיכם: "אף עב"ם שדווח, נחקר והוערך על ידי חיל האוויר לא נתן אינדיקציה כלשהי לאיום על הביטחון הלאומי שלנו". התוכנית גם הגיעה למסקנה כי העצמים הלא-מזוהים אינם טכנולוגיה מתקדמת או כלי רכב מחוץ לכדור הארץ. הפרויקט נסגר ב-1969 בגלל עלותו, אבל הותיר אחריו קרקע בשלה, עליה נוצרה תת-תרבות מהספקטקולריות ביותר באמריקה.
ואם פרויקט Blue Book הוא הקרקע - אז רוזוול, עיר קטנה בניו-מקסיקו, היא הפרי המפואר ביותר שצמח ממנה. ב-1947, בלי אינטרנט או ברייקינג ניוז בטלוויזיה, עברה מפה לאוזן השמועה כי עצם מעופף נחת בשדה תעופה ברוזוול. העובדה שזה היה שדה תעופה צבאי לקחה את פאניקת השמועות לרמה אחרת. ההודעה הרשמית הראשונה של ממשלת ארה"ב הייתה שמדובר ב"דיסק מעופף"; הודעה שנייה לעיתונות הבהירה כי בעצם זה בלון חיזוי מזג אוויר. מובן שאף אחד לא האמין יותר, ועדים היו מוכנים להישבע שהם ראו חיילים לוקחים את ה"דיסק המעופף", ואיתו גם גופות - ממש גופות! - של חייזרים.
סקר מ-1997 של מגזין "טיים", לציון 50 שנה לאירועי רוזוול, מצא כי 80 אחוז מהאמריקאים חושבים שהממשלה מסתירה מידע על קיומן של צורות חיים מחוץ לכדור הארץ. כמעט שני שלישים מהנשאלים אמרו שהם מאמינים כי עב"ם אכן נחת ברוזוול. היום, אגב, יש בעיר מוזיאון עב"מים בינלאומי, אליו עולים לרגל המוני מאמינים שקונים כרטיס בשבעה דולר, כנראה כדי לממן את האוכל לחייזרים השבויים.
האסוציאציה האפלה ביותר סביב המיתולוגיה היא בלי ספק זו של אזור 51 (Area 51) בנבאדה, המתקן הצבאי המסתורי שבו לפי האגדה ממשלת ארה“ב מאחסנת ומסתירה גופות חייזרים. ג‘ון פודסטה, ראש סגל הבית הלבן של הנשיא ביל קלינטון, סיפר פעם כי הבוס שלו "ביקש מידע על חלק מהדברים הללו, ובמיוחד מידע על מה שקורה באזור 51" .
במרץ 1997, תושבים באריזונה, בהם מושל המדינה דאז, פייף סימינגטון, טענו כי ראו עצם מעופף גדול בשמיים. עשר שנים לאחר מכן, סיפר סימינגטון: "ראיתי כלי שיט אדיר בצורת דלתא מנווט בשקט מעל רכס הרים בפניקס. זה היה ממש עוצר נשימה"
ב-2013 הסיר ה-CIA את סיווג המסמכים שהכירו רשמית, לראשונה, בכך שאזור 51 הוא אכן אתר צבאי סודי מצפון מערב ללאס-וגאס. אבל אם להאמין לסוכנות המודיעין האמריקאית שהפילה בעבר ממשלות, אז במקום צלחות מעופפות, המתקן שימש לפיתוח תוכניות מעקב אווירי סודיות ביותר, והצורך בחשאיות היה כדי להגן על מידע מברית-המועצות. כך או אחרת, אזור 51 מככב בכל פרויקט הוליוודי שעוסק בפחד של האנושות מפני פלישת חייזרים - פחד שהוא גדול במיוחד עכשיו, כשוויל סמית׳ מוקצה ואין מי שיוביל את הקרב ב"יום השלישי".
היה גם המקרה של שלושה אנשי חיל האוויר, שסיפרו כי עב"מים ריחפו סביב בסיס שבו שירתו במונטנה ב-1967. קצין בשם רוברט סאלאס אמר שאחד משומרי הבסיס סיפר לו על חפץ אדום וזוהר בקוטר של כעשרה מטרים מעל השער הקדמי של המתקן. "ובדיוק כשהתקשרתי למפקד שלי, הטילים שלנו נכנסו למצב של שיתוק. למעשה הם הושבתו בזמן שהאוביקט הזה עדיין מרחף מעל האתר שלנו", אמר סאלאס. התעניינות חייזרים בנשק גרעיני היא חלק מרכזי במיתולוגיה. רוברט הייסטינגס, חוקר עב"מים מפורסם עם דמיון פורה למדי, טוען כי "כדור הארץ זוכה לביקור של ישויות מעולם אחר, אשר מתעניינות במרוץ החימוש הגרעיני שהחל בסוף מלחמת העולם השנייה".
האירוע הגדול הקרוב ביותר לימינו היה תקרית "האורות של פניקס" במרץ 1997, כשתושבים באריזונה, בהם מושל המדינה דאז, פייף סימינגטון, טענו כי ראו עצם מעופף גדול בשמיים ליד פניקס. עשר שנים לאחר מכן, סיפר סימינגטון ל-CNN: "ראיתי כלי שיט אדיר בצורת דלתא מנווט בשקט מעל רכס הרים בפניקס. זה היה ממש עוצר נשימה. הייתי המום לחלוטין, חשבתי שאלה האורות של פניקס, אבל הדבר הזה פשוט נע עם כמה אורות עצומים בשמי אריזונה".
סימינגטון, קצין לשעבר בחיל האוויר, אמר שזה לא נראה כמו חפץ מעשה ידי אדם, ושלל את טענת חיל האוויר אז כי היו אלה אבוקות שהגיעו לגובה רב. "מעולם לא הייתי מרוצה מההסבר המטופש של חיל האוויר", אמר, "אולי היו התלקחויות צבאיות בשמיים באותו ערב, אבל מה שאני ומאות אנשים אחרים ראינו לא היה קשור לזה. הממשלה צריכה להפסיק להנציח את המיתוס שאפשר להסביר את כל העב"מים במונחים קונבנציונליים עכשוויים. צריך לפתוח מחדש את החקירות ולבטל את איסור פרסום המסמכים. לא ניתן עוד להתנער מדיאלוג פתוח".
הדיאלוג הפתוח שאכן נוצר עכשיו הוא תוצאה של הרבה עדויות רציניות מטייסים שראו דברים בשמיים, ומקפידים לא לגלוש לאזורים שמראש גרמו לזלזול בתופעה כולה. ניק פופ בילה את תחילת שנות ה-90 בחקירת עב"מים עבור משרד ההגנה הבריטי. הוא זוכר היטב כיצד התייחסו אליו. "הייתי הולך במסדרון ואנשים היו שורקים את מוזיקת הנושא של 'מפגשים מהסוג השלישי' או 'אזור הדמדומים'", סיפר פופ ל"הגרדיאן". לקראת סוף תקופתו בתפקיד הצטרפה גם השריקה הקלאסית של "תיקים באפלה".
במהלך כמעט שני העשורים שחלפו מאז, הגישה כלפי עב"מים השתנתה לאט, במיוחד בארה"ב. הנשיא לשעבר ברק אובמה אהב לצחוק על כך שהדבר הכי חשוב שגילה בתפקיד זה "את האמת על החייזרים שאנחנו מחביאים ברוזוול", אבל בראיונות רציניים יותר אמר כי "יש צילומים ותיעוד של חפצים בשמיים שאנחנו לא יודעים בדיוק מהם. אנחנו לא יכולים להסביר איך הם זזו או את המסלול שלהם. לא היה להם דפוס שניתן לאפיין, אז אני חושב שצריך לקחת ברצינות את הניסיון לחקור ולהבין מה זה".
ב-2004 הבחינו ארבעה טייסי צבא ארה"ב בחפץ לבן מרחף תחתיהם באוקיינוס, בלי מדחף או כנפיים, ואחרי שלפתע נעלם - הופיע בתוך שניות במרחק 150 קילומטר. "הטכנולוגיה שראינו הייתה עדיפה בהרבה על זו שיש לנו", אמר אחד מהם לחברי הקונגרס המבולבלים, "ולא היה לנו מה לעשות נגד זה. פשוט כלום"
הבדל מרכזי הוא שבניגוד לעבר, עכשיו עדויות טייסים מגובות בטכנולוגיה שפשוט לא הייתה קיימת כשהאנשים הירוקים הקטנים נחתו בניו-מקסיקו. ראיין גרייבס, טייס חיל האוויר שהופיע בשבוע שעבר בפני הקונגרס, אמר כי הוא לא מאמין שהוא סוף-סוף יושב שם, אחרי שסיפר על החוויות שלו כל כך הרבה פעמים ואיש לא האמין. בראיון לתוכנית "60 דקות" הוא נשמע כמעט משועמם. "ראיתי אורות וחפצים כאלה כל יום, לפחות שנתיים", אמר ביובש למראיינת ההמומה.
גרייבס אמר לוועדת הקונגרס כי טייסים צבאיים אינם מתודרכים כראוי על UAPs, מה שלדבריו משאיר אותם לא מוכנים להגיב למפגשים כאלה. הוא סיפר כי הסטיגמה "משתיקה" טייסים החוששים מ"השלכות מקצועיות", וזה מקשה על חקירה רצינית של התופעות. למינהל התעופה הפדרלי אין מנגנון שמאפשר לטייסים לדווח על האירועים הללו. אלה שכן מנסים לדווח בדרך כלל מופנים לארגונים אזרחיים, שלעיתים קרובות מתייחסים אליהם בזלזול המוכר. "זה מעגל שצריך לחתוך", אמר גרייבס, שכמעט כל תשובה שלו נשמעה כמו הדבר הכי הגיוני בעולם, ובאמת העלתה תהייה מדוע עד עכשיו לא לקחו אותו ברצינות.
תשובה אחת לתהייה הזו נמצאת, אולי, אצל עד אחר בדיון בקונגרס - קצין מודיעין לשעבר בשם דיוויד גרוש, שהוא גם השם המוכר ביותר בקרב "חושפי הקונספירציה הממשלתית סביב המגעים עם עב"מים". חלק מהעדות שלו נשמע כמו מקבץ הלהיטים הגדולים של מרכיבי המיתולוגיה, כולל הימצאות חומר ביולוגי לא אנושי ורציחות של אנשים שניסו לחשוף את האמת.
גרוש פיזר בשנים האחרונות תיאוריות שאפילו אם חלק קטן מהן נכון, זה כבר מספיק כדי להיות הגילוי הגדול בהיסטוריה. אבל כשישב מול ועדה של הקונגרס, תחת שבועה, הוא חשב פעמיים לפני כל תשובה. עכשיו הוא רק "שמע" מגורמים אחרים, חסרי שם, כי לממשלת ארה"ב יש תוכנית סודית לשחזור של חלליות לא אנושיות שהתרסקו בכדור הארץ, ונמנע מלחזור על דברים שאמר בראיונות לתקשורת שבהם סיפר על חייזרים מתים, התערבות של הוותיקן ומזימות רצח.
גרוש כן אמר לפאנל כי הוא "בטוח לחלוטין" שהממשלה מחזיקה בעב"מים, ויש תוכנית בת עשרות שנים של הפנטגון לשחזור חלליות. התוכנית, לדבריו, לא נמצאת תחת פיקוח הקונגרס וממומנת על ידי הפקעת כספים מתוכניות אחרות. "יש לי ידע ספציפי על זה", אמר מבלי להיות ספציפי. הוא טען כי הוא מכיר אנשים שנפצעו על ידי עב"מים, ודיבר עם מי שמצאו "תרופות ביולוגיות לא אנושיות", אבל הוא לא יכול לחשוף פרטים, כי ה"מידע רגיש מכדי לחלוק אותו עם הציבור".
דובר של הפנטגון אמר בתגובה כי כל הטענות של גרוש לגבי תוכניות סודיות ושחזורי חלליות הן שקריות. לא שצריך להאמין אוטומטית לפנטגון, אבל אנשים שלוקחים את נושא העב"מים ברצינות הראויה, יצאו מדוכדכים מהדיון הזה בקונגרס שגלש למחוזות אזור הדמדומים. גארט גראף, היסטוריון שעובד על ספר שסוקר את היסטוריית היחסים בין ממשלי ארה"ב לצלחות מעופפות, שיתף: "אני מאמין שיש שאלות אמיתיות ולגיטימיות, אבל הדיון הזה זה לא הלך לשם. מעניין מאוד שדייב גרוש לא מוכן לחזור תחת שבועה על הטענות הנפיצות (והמוזרות) ביותר שלו".
בסופו של דבר, העובדות כפי שהן כרגע הן שטייסים צבאיים מדווחים על עב"מים במספרים העולים בהרבה על המקרים הלא-פתורים. אפילו המרדף אחרי בלון הריגול הסיני בפברואר גרם לטייסים להגיב כאילו מדובר באורחים מהמאדים, כי הם לא זיהו אותו, ולכן התקשו לתאר את גודלו, החומר ממנו היה עשוי ותנועותיו.
מה שבטוח הוא שאין עדיין אפילו טייס אחד שאומר כי הוא ראה ספינת חייזרים. לפי ראש משרד העב"מים של הפנטגון, שון קירקפטריק, רוב האובייקטים המדווחים מתגלים כבלונים, זבל מוטס, מל"טים ובעלי חיים. מעט מאוד חומרים הם אמיתיים, אבל זה מספיק כדי להשאיר את התעלומה בעינה. יש כאלה שבאמת מאוד סקרנים, יש מאמינים שרובם כבר די התנתקו מחללית האם של ההיגיון, וכמו כל דבר באמריקה, לפעמים מדובר פשוט במודל עסקי.
במהלך הדיון בקונגרס סיפר דיוויד פראבור, טייס לשעבר בחיל הים, כי ב-2004 הבחינו הוא ושלושה טייסים צבאיים אחרים בחפץ לבן מרחף תחתיהם באוקיינוס השקט. כשירד לבדוק את החפץ, המטוס הלא-מזוהה - שלדברי פראבור לא היו לו מדחף או כנפיים - החל לעלות ולהתקרב אליו. הכלי נעלם לפתע, רק כדי להופיע שוב כמה שניות לאחר מכן, הפעם במרחק של 150 קילומטר משם. "הטכנולוגיה איתה התמודדנו שם הייתה עדיפה בהרבה על כל מה שיש לנו", אמר פראבור לחברי הקונגרס המבולבלים, "ולא היה לנו מה לעשות נגד זה. פשוט כלום".
אי שם, במשרדו במרתף ה-FBI, ישב פוקס מאלדר מול הטלוויזיה, וחייך.
