בשנות השמונים ד"ר חמודי חלאילה היה ארכיאולוג מתחיל, שזכה ללוות בחפירות את הארכיאולוג הנודע פרופ' אברהם נגב ז"ל, מומחה לנושא ההתיישבות במדבר ולנבטים. השניים הגיעו לעיר הנבטית חלוצה, לא רחוק מבאר שבע, והתמקמו סמוך למאוזולאום נבטי מפואר. אותו יום, שהחל כאתגר מקצועי מרתק עבור הארכיאולוג הצעיר, הסתיים עם סיפור שגם שנים אחרי, נשמע כלקוח מסדרת סרטי אינדיאנה ג'ונס.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"התחלנו לחפור את המאוזולאום כדי לראות מי קבור שם", משחזר חלאילה, וקולו הנרגש מלמד שהוא חי את החוויה גם עשרות שנים אחרי התרחשותה. "אני הייתי העובד ואברהם נגב היה המנהל שהסביר לי איך לחפור. חפרתי לעומק שני מטרים עד שהגעתי ללוחות אבן. ואז, מתוך האדמה, התחלתי להריח ריח לא טוב. הסתכלתי על נגב מלמטה וסיפרתי לו על הריח. הוא ענה: 'זה הפרפיום של הנבטים, אני מכיר את הריח מקרוב'. אמרתי לעצמי: אוקיי, הוא הפרופסור ואני התלמיד, מי אני בכלל. ואז הרמתי לוח ופתאום הופיעה מולי יד אדם. עם האצבעות, עם העור, עם הכול. צרחתי. אני מסתכל למעלה ורואה את הפרופ' מתחיל לרוץ מפחד לכיוון הוואדי, בגלל הצרחה שלי".
חוץ מהצרחה, מה עבר לך בראש באותו הרגע?
"שזו הייתה יד של נבטי, או שמישהו אחר ניצל את הקבר שכבר היה חפור שם לקבורה טריה ומסריחה. זו לגמרי הייתה יד לא עתיקה. היא כמעט תפסה אותי. היה ברור שיש שם גופה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
צמד הארכיאולוגים הודיע על הממצא למשטרה, ולמחרת התלוו אליהם חוקרי מז"פ שהגיעו במטרה להוציא את הגופה מהבור. למרבה הפלא, הם לא מצאו שם דבר. "עד היום לא ברור לאן הגופה נעלמה. עמדנו שם מובכים כי פשוט לא הייתה גופה. אבל מצאתי שם תכריכים, ואני נשבע שזה היה חדש. לא היו לי אז כלים לשאול שאלות ורק ביקשתי שיעזבו אותי בשקט ושיפסיקו לבדוק אם אני שפוי או לא. הפרופסור חי עוד כמה שנים טובות אחר כך, ונהג לספר את הסיפור".
הסיפור הזה, שיכול היה להיות מתויג כאנקדוטה מחויכת מיומנו של ארכיאולוג מתחיל, היה רק הראשון בסדרת תקריות שפקדו את ד"ר חלאילה במהלך דרכו המקצועית. בפסטיבל מספרי סיפורים שיתקיים בחול המועד סוכות הקרוב, ייערך פאנל בשיתוף רשות העתיקות שיוקדש לארכיאולוגיה. במסגרת הפאנל, ד"ר חלאילה, חוקר ותיק בתחום הפרה-היסטוריה, המנהל מגה פרויקטים של חפירות ברשות העתיקות - יספר על אירועים שהתרחשו במהלך עבודות באתרים היסטוריים ולא נמצאו להם הסבר הגיוני.
"זה דברים ביזאריים, שכל היכולות והמדע לא נותנים להם הסבר, וחלקם אפילו גובל בסיפורי אלף לילה ולילה. אבל הדברים קרו. ואנחנו דוקטורים ופרופסורים, ולפעמים אין לנו תשובות, אנחנו עומדים מול אירועים בפה פעור. אדם מהשורה עלול לחשוב שזו הזיה, או שעישנתי משהו. אבל הדברים קרו. הם פשוט נותרו בלי הסבר הגיוני".
האירוע שהחוקר הוותיק הכי מתקשה להסביר התרחש ב-2012 במתחם קבר דוד בירושלים. "באותה שנה נכנסה לשימוש טכנולוגיה חדשה שהיום כמעט כל אדם עם סמארטפון יכול להשתמש בה - צילומים בתלת-ממד", מתחיל ד"ר חלאילה. "צוות איטלקי שעבד במכון ארכיאולוגיה קפריסאי הגיע להטמיע את השיטה בארץ. זה היה מכשיר שיורה קרן לייזר ומסתובב 360 מעלות לכיוון אנכי ואופקי. הוא קולט מעל 200 תמונות בדקה. מחשב-על מחבר את התמונות ובונה את האוביקט שאתה מצלם כאוביקט תלת-ממדי. זה כלי מאוד טוב במיוחד כשעוסקים בארכיאולוגיה, וארכיאולוגיה צריך לתעד בצורה נאותה, עם מדידות.
"לקחנו את המכשיר לכמה פרויקטים, אחד מהם היה בקבר דוד בהר ציון. מעולם לא הסתכלו על המקום הזה מבפנים בתלת-ממד, והיה מעניין ליצור אימג' מאוד מדויק של חדר הסעודה האחרונה והחדר שבו רבים מאמינים שדוד המלך קבור".
מה שהיה אמור להיות עוד יום עבודה שגרתי, פתח שורת אירועים מסתוריים שגם ממרחק הזמן נותרו ללא פיצוח מדעי. "הגענו לשם והצבנו את מכשיר הלייזר", נזכר ד"ר חלאילה. "פינינו את כל האנשים מהמקום כדי שאף אחד לא ייפגע חלילה מקרני הלייזר, שעלולות לגרום לעיוורון. עבדנו, צילמנו ואנשי הטכנולוגיה אספו את התמונות וחיברו לתמונת תלת-ממד. יצא שבתמונה הזו, שהייתה נפלאה, ראו דמות של אדם. אין זיהוי של עיניים, פה ואף אבל רואים בפירוש דמות - גוף, ראש, ידיים, רגליים".
מה חשבתם שקרה שם?
"חשבנו שאולי מישהו התפלח תוך כדי צילום, למרות שכולם פונו. אז נכנסנו שוב והפכנו את המקום לסטרילי. גידרנו את האזור ולא נשארה שם נפש חיה. אפילו הפעלנו את המכשיר בשלט רחוק. אחרי שעה וחצי עיבדנו את התמונות והדמות הופיעה שוב, הפעם מזווית אחרת, וזה למרות שהוצאנו כל נפש חיה מהאזור.
"נכנסנו שוב, עם צוות מתוגבר. אף אחד לא נכנס לחלל עצמו - ואני חותם על זה ב-100 אחוז. צילמנו שוב ועיבדנו ושוב הדמות הופיעה, הפעם מציצה מאיזה חלון. היינו צוות של שמונה חוקרים, צילמנו שלוש פעמים וזה קרה שוב ושוב. כיוון שברור שאף אדם לא התקרב לרדיוס הצילום, שאלנו את עצמנו מי הדמות הזו. בדקנו שאולי יש באג במחשב או בעיה במכשיר, אבל הכול היה תקין".
כיוון שבין הארכיאולוגים היו גם חוקרים מאיטליה, הסיפור המיסתורי על הדמות שצולמה בקבר דוד הגיע עד לוותיקן. "בהוראת האפיפיור נגנזו הסרטונים וכל ניסיון להשיג אותם ולשכנע אדם מהשורה שזה מה שקרה, עלו בתוהו. אז זה נשאר בגדר סיפור, ומי שרוצה להאמין, בבקשה.
"אני מספר את זה היום בהתרגשות ואפילו ביראה. אני עדיין לא יודע מי הדמות שתועדה. אני אדם רציונלי שלא מאמין באמונות תפלות, או שדמות של סבא שלי, למשל, יכולה להתגלות פתאום. אבל זה קרה. מאז לא צילמו שוב את המקום. זה אזור רגיש ומוקד לסכסוך בין יהודים, נוצרים ומוסלמים שרבים על פיסת האדמה הזו. ועד שהשגנו אישור שאנחנו לא פוגעים אלא עושים מחקר למען המדע, האישור הזה לא חוזר, זו הייתה הזדמנות חד־פעמית. גם עמיתים שלי ניסו ולא קיבלו אישור. הסיפור הזה עדיין באוויר, והייתי מת להגיע למרתפי הוותיקן ולהוציא את הסרטונים".
ד"ר חמודי חלאילה (67), תושב ירושלים ("אני במקור מסח'נין, התחתנתי והאישה לקחה אותי לירושלים"), עובד רשות העתיקות, נחשב לאחד מבכירי הארכיאולוגים בארץ, בעל ותק של 35 שנה, ומי שחתום על לא מעט תגליות ששפכו אור על החיים בארץ הזאת לפני דורות רבים. אחרי שניהל פרויקטי ענק שבהם הועסקו מאות בני אדם ("ואני מנצח על הלהקה"), היום הוא עוסק יותר בניהול, או כפי שהוא מגדיר זאת, "היום אני חופר בדיבורים. עבר הרבה זמן מאז אותם סיפורים וזה עדיין חרוט לי במוח אז אפשר להבין כמה שזה השפיע עליי".
אירוע לא שגרתי נוסף שבו היה מעורב אירע בצומת המוביל ב-2008, בחפירות אתר המתוארך מלפני כ-8,000 שנה. "זה השלב שבו האדם נטש את הנדידה, הליקוט והצייד והפך לחקלאי. האנשים שחפרנו אודותם הקימו יישוב בקרבת נחל ציפורי שהיה מקור מים חשוב. הגענו לאתר לאחר שרצו לפתור בעיה של צומת מסוכן שגבה הרוגים רבים בתאונות, והתבקשתי לבוא ולחפור את המקום. הגענו לחפירות עם צוות די גדול, ומכיוון שהיה קיץ וחם כיסינו את המקום בסככות".
חלאילה מספר כי האנשים שגרו באזור ההוא לפני אלפי שנים, נהגו לקבור מנהיגים שהלכו לעולמם, ולאחר מכן לשחזר את דמותם באמצעות מסכה. "הכוונה הסמלית הייתה שאדם ימשיך להנהיג את הקהילה אחרי מותו, עד שיופיע מנהיג חדש שינהיג במקומו את הקהילה.
"התמזל מזלנו והצוות שלי חשף שלוש גולגולות ביחד. אבל הדבר החריג שקרה בחפירה הזו היה שעם חשיפת הקטע העליון של הגולגולות, הגיעה משום מקום סופה חזקה, שכמוה לא תועדה באזור מאז שנות החמישים. התחילה המולה, פועלים רצים, סככות עפות, ניירות וכדומה. מתוך דאגה לממצא, כיסיתי אותו במריצה. ואז שככה הסופה והכל חזר למקומו. היינו צריכים לאסוף את כל המיטלטלין מסביב ולבנות את המקום מחדש".
חלאילה והצוות שבו למחרת ב-6:00 בבוקר. "הרמנו את המריצה ואיך שהתחלנו, שוב סופה. רוח כמו ציקלון, משהו מסתובב כזה שנע בחוזקה ומעיף דברים. הסופה הזו חזרה לפחות שלוש פעמים, ונרגעה רק כשהנחנו לגולגלות. זה היה כל כך מוזר, עד שהחלטנו לא לחפור את זה אלא להוציא את הכול כגוש אחד ולקחת למעבדה בבית הספר לרפואה בתל אביב".
מי שהיה עם ד"ר חלאילה באותו אירוע לא מוסבר הוא הארכיאולוג נמרוד גצוב מרשות העתיקות שמאשר את הפרטים שסיפר. "התחלנו לחפור ופתאום הגיע מן טורנדו קטן שהעיף את כל הסככות והציוד בדיוק בזמן שחשפנו את הגולגולות. אני ציני מדי כדי לחשוב שיש קשר בין הדברים אבל על העובדות אני לא יכול להתווכח. היום הגולגולות מוצגות במוזיאון הטבע בתל אביב וכדאי להגיע לראות אותן", אומר גצוב.
יכול להיות שהפרעתם למתים לנוח?
ד"ר חלאילה: "בעולם הגולגלות עם המסכה על הפרצוף, יש שני טיפוסים. טיפוס שמכונה 'ישנוני' עם עיניים עצומות שנראה כמו סיני עם לחיים בולטות. חפרנו אותם בכל חלקי הארץ ושום דבר לא קרה. ויש גולגלות שעשו להם מסכה שנראית כאילו האדם חי, עם העיניים פקוחות. שלוש הגולגלות שמצאנו ליד צומת המוביל היו מהסוג השני, עם העיניים פקוחות. אולי הם שלחו לנו מסר, מה אתם מפריעים לנו".
במדינה קטנטונת כמו שלנו עדיין יש מה לחפור?
"המדינה קטנה, זה נכון, אבל תנופת הבנייה לא משאירה פינה פנויה, וצריך לחקור במהירות אחרת נפספס פיסות מההיסטוריה. אנחנו עוסקים כאן בהיסטוריה שהתחילה לפני שני מיליון שנה והסתיימה במנדט הבריטי. בגלל החשיבות של פיסת האדמה הקטנה הזו, שיש בה מרכז דתי ורוחני לשלוש הדתות, היא חשובה להמון אנשים, חלקם רצו לבקר, חלקם רצו לכבוש וחלקם רצו לשלוט, ומה לעשות, כל עם שהיה כאן השאיר חותם. החוק מחייב אותנו להגיע לכל מקום שעומד בפני בנייה שלא תאפשר חקר עתידי. אז לא חסרה עבודה, ואנחנו תרתי-משמע חוקרים וחופרים. חופרים לאנשים במוח".
פסטיבל מספרי סיפורים מציין את שנתו השלושים עם אלפי סיפורים, מאות משתתפים, עשרות מופעים, בתשעה ימים של סיפורים מרתקים, מצחיקים ומפתיעים שמספרים את הסיפור המגוון והמורכב של הישראליות והיהדות. הפסטיבל, מהוותיקים בישראל, החל את דרכו ב-1993 בניהול האמנותי של מספר הסיפורים, איש התיאטרון, הסופר, המשורר ואיש התקשורת יוסי אלפי.
הפסטיבל מספר את סיפוריה המרתקים של מדינת ישראל ותושביה דרך עיניהם של מאות מספרים - אנשי תקשורת, אמנים, אנשי צבא, חוקרים, שופטים, אנשי בידור ורבים נוספים מכל הקצוות של החברה הישראלית וגווניה. לצד פאנלים בנושאים מגוונים יתקיימו מופעים מוזיקליים. הפאנל בהשתתפות ד"ר חמודי חלאילה יתקיים ב-27 בספטמבר תחת הכותרת "סיפור עתיק, מבט חדש - ארכיאולוגים מספרים".
פסטיבל מספרי סיפורים, 5.10-26.9, בתיאטרון גבעתיים
פורסם לראשונה: 00:00, 18.09.23
