דן אלון, מנכ"ל החברה להגנת הטבע, מתוסכל. ההבטחות שקיבל מהשרה להגנת הסביבה עידית סילמן לתמיכה בעמדת החברה בנושאים שונים, וגם למינויים חשובים, לא מתקיימות. כמי שנמצא בחברה כבר 28 שנים והטבע הוא בנשמתו, הוא אומר כמעט בייאוש: "אני פוגש הרבה מאוד מקבלי החלטות. לא אסתיר את זה: לא קל. יש, בעיקר בצד הפוליטי של השלטון הנוכחי, מעט מאוד קשב לנושא הטבע. וזה בולט מאוד לצערי. אני נתקל בזה גם במשרד להגנת הסביבה".
עוד כתבות למנויים:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אלון (57) נכנס לתפקידו במאי 2023. אז אמר על השרה סילמן כי התרשם שהיא מאוד אוהבת טבע. "אני מקווה שלאהבת הטבע הזו יהיה תפקיד מרכזי במדיניות המשרד", אמר. היום הוא אומר בראיון ל"ממון": "יש פער בין מה שנאמר בתחילת הדרך ומה שקורה היום".
אלון החל את דרכו בחברה להגנת הטבע, שחוגגת השנה 70, כמנהל מרכז הצפרות, תפקיד שבו החזיק עד 2021, ואז עבר לכהן כסמנכ"ל שמירת טבע וסביבה. לאורך השנים הוא גידל וחינך צפרים רבים. "היה לי נורא טוב במרכז הצפרות. אמרתי, למה לזוז ולשנות? בזה אני טוב. הלב שלי זה ציפורים. אבל יום אחד הרגשתי שאני יכול לעשות יותר, מעבר לעולם הצר של הצפרות. כל ארגון צריך להשתנות מדי פעם, ועולם החינוך של החברה להגנת הטבע צריך לעבור שינוי משמעותי. אנחנו פוגשים את התלמידים במערכת החינוך בהרבה ממשקים: יש לנו מכינה קדם-צבאית עם כ-80 חניכים בשנה במעגן מיכאל. אולי נגדל בעתיד. אנחנו בתקופה שבה מדינת ישראל צריכה אנשים טובים שינהיגו אותה, שיישבו בתפקידים בכירים במשרדי הממשלה, בעולם האזרחי, ב-NGO (ארגונים ציבוריים לא ממשלתיים – א"ק), ומכינות ושנת שירות הם השלבים הראשונים בדרך. זו הכשרה של מנהיגי העתיד".
המנהיגים היום חסרים את התכונות והערכים האלה שאתה רוצה?
"אני אגיד את זה ככה, כמעט בכל מקום שאליו אני הולך, כמעט כל משרד ממשלתי שאני יושב בו, בהמון חברות וקרנות פילנתרופיות, אני פוגש מנהלים בכירים יותר ופחות, שפגשו את החברה להגנת הטבע לאורך הדרך. הם היו בשנת שירות, בחוג טבע, בסיירות, מסמני שבילים, מד"צים או בחוגי נוער. הם שייכים לדור מסוים, מבוגר יותר. ואני רוצה לפגוש עוד כאלה. טוב לי שהם יהיו שם. זה טוב למדינת ישראל שהם יהיו שם, זה טוב לטבע הישראלי, ואני חושב שזה משהו שצריך לטפח אותו".
ואלה אנשים שיותר קל לדבר איתם?
"תמיד השיחה מתחילה: 'הייתי בחברה להגנת הטבע, ספגתי ערכים'. יש בסיס להתחיל שיחה. כשיש לאדם סט ערכים שרכש אצלנו, יותר קל לי לדבר איתו, ויותר קל לו להבין מה שאני בא להגיד".
ואיך השיח עם הפוליטיקאים?
"יש לנו קשר טוב עם הפקידות, עם גורמי המקצוע. יש קשר מצוין ברמה של לדבר ולשוחח עם השרה סילמן. אבל השרה הבטיחה הרבה מאוד הבטחות – היא הייתה, אגב, מורה חיילת בבית ספר שדה – ואנחנו רואים פער גדול בין האהבה הגדולה שהציגה בתחילת הדרך לבין התוצאות. רואים את זה כמעט בכל דבר.
"בתחילת הדרך היא אמרה שהיא תשמור על מפרץ אילת, היא אמרה 'זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם'. זה היה בהקשר של קצא"א (חברת קו צינור אירופה אסיה, שחתמה ב-2020 עם חברה מאיחוד האמירויות על הסכם שיוביל לגידול בשינוע הנפט ממפרץ אילת. עמדת גורמי המקצוע במשרד להגנת הסביבה הייתה שהדבר עלול לפגוע פגיעה קריטית בסביבה הימית הייחודית של המפרץ – א"ק). ואנחנו רואים היום שהממשלה בדרך לאשר את הסכם קצא"א, ולא נראה לי שהמשרד להגת הסביבה עומד על רגליו האחוריות.
"המשרד הביא את מדיניות אפס תוספת סיכון (שהנהיגה השרה לשעבר תמר זנדברג, ולפיה אין להגדיל את שינוע הנפט דרך מפרץ אילת – א"ק), ועמד עליה. השרה הצהירה שהיא תומכת וממשיכה עם המדיניות הזו. אבל אני לא רואה איזושהי עמידה איתנה של המשרד נגד ההסכם. אנחנו מצפים שהמשרד יהיה איתן, נוקשה וחזק. זה תפקידו. הוא צריך להיות הגורם המאזן בממשלה שבא ואומר: עם כל הכבוד לרצון לפיתוח, יש מקומות שהמדינה צריכה לשמור על האינטרסים הסביבתיים שלה. לא שמעתי בחודשים האחרונים את המשרד אומר את זה, אפילו לא כלפי חוץ".
זה מתבטא בתחומים נוספים?
"היא הצביעה בעד הקמת יישובים חדשים בניגוד לדעתם של אנשי המקצוע במשרד. יש פער בין זה לבין האמירה שחשוב לשמור על הטבע. בעוד כמה שנים יחיו בישראל 15 מיליון אנשים, זו מדינה שצריך לתכנן אותה בצורה מאוד-מאוד-מאוד עדינה. ואפשר לתכנן אותה כך שגם יהיה אפשר לשמור על הטבע. זה מה שאנחנו עושים הרבה שנים, ויש לנו הצלחות גדולות, אבל זה הולך ונהיה קשה יותר, כי אנחנו מכירים את המציאות – הממשלה הזו, כמו ממשלות קודמות, תומכת בהקמת יישובים חדשים וכבישים חדשים במקום עיבוי יישובים קיימים, שהוא נכון יותר סביבתית וכלכלית.
"ובכל זאת, אנחנו מצליחים לשכנע ולצמצם את הפגיעה. את ההצלחות הכי גדולות שלנו לאורך השנים קשה לראות: יש אין-סוף תוכניות שנכנסות למערכת התכנון, והרבה פעמים ההצלחה היא בצמצום תוכנית בנייה, ולא בביטולה – במקום 5,000 דונם ייבנו 3,000 דונם. נחסכו 2,000 דונם. ועכשיו תכפילי את זה בכמות התוכניות שהצלחנו לצמצם. התדמית של אנשי החברה ככאלה שקופצים על הגבעות עם כובע אוסטרלי ומגפי בוקרים היא כבר מזמן לא שם. אנחנו יושבים בוועדות ועושים שם את השינויים".
מליאת רשות הטבע והגנים רצתה למנות את אהרוני נויבואר, מנכ"ל החברה לפיתוח גוש עציון, שאין לו כל זיקה לתפקיד, ליו"ר המליאה, בשעה שאת המינוי של אלון לחבר המליאה היא דוחה כבר כמעט שנה. המינוי של נויבואר נפל לאחר שהתגלה כי בתה של סילמן ובנו של נויבואר במערכת יחסים רומנטית. השניים לא נתנו גילוי נאות על הקרבה ביניהם.
"גם כאן יש פער מאוד-מאוד משמעותי", אומר אלון בייאוש. "השרה אמרה 'כן, אתה צריך להיות חבר מליאה', אבל זה לא קורה. היא פשוט לא עושה שום דבר לאשר את המינוי".
היא רק צריכה לחתום, לא?
"כן, בדיוק. המינוי עבר את כל האישורים. השרה לא חותמת. למה? אין תשובות. אנחנו מדברים איתה ועם הצוות שלה על המינויים, וזה לא קרה. המינוי מחכה מיוני בשנה שעברה. אני כמנכ"ל החברה להגנת הטבע אמור מאז ומתמיד לשבת כחבר במליאת רשות הטבע והגנים. הישיבה שלי ושל כל חבר במליאה משפיעה על המדיניות של הרשות בתחומים מגוונים. ודווקא בתקופה כזו, שבה הרשות בשפל כלכלי, הצורך באנשי מקצוע חשוב במיוחד. המליאה היא הדירקטוריון של הארגון, וזה המקום להיות בו, להשפיע, להכווין במדיניות".
הניסיון למנות את אהרוני הוא ניסיון למינוי פוליטי?
"אהרוני איש נחמד. אבל יו"ר מליאת רשות הטבע והגנים צריך להיות איש מקצוע, שמכיר את העולם הזה. התנגדנו גם למינוי של יוסי ביילין, כי לא ראינו שיש לו עולם תוכן כזה שנכון שיהיה יו"ר. בסוף, לשר יש מנדט למנות מינוי פוליטי, אבל הוא חייב להיות עם איזושהי זיקה מקצועית לתחום. אין לי שום דבר נגד אהרוני. זה לא לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין".
וזה לא המינוי היחיד שסילמן לא חתמה עליו. לחברה להגנת הטבע היה במשך שנים משקיף במועצת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). למרות פניות חוזרות ונשנות של אלון — מינוי המשקיף אושר רק בימים האחרונים, במהלך העבודה על הכתבה.
"תביני", אומר אלון, "זה אומר שמועצת רמ"י התנהלה ללא גופים לא ממשלתיים שיושבים ומשפיעים על ההחלטות שלה. גם משקיף משפיע, כי הוא איש מקצוע מטעם הארגון שמכיר היטב את השטח ואת פעולות התכנון ואת רמ"י. כשהוא יושב בישיבה, גם אם אין לו זכות הצבעה, הוא יודע להביא את העמדה שלנו, לדבר בצורה מקצועית, והרבה פעמים גם להשפיע. אחרת הדיונים נעשים ללא עין ציבורית פקוחה. מתקבלות בוועדה הזו המון החלטות חשובות על השטחים הפתוחים בישראל, ובסופו של דבר מדובר בפגיעה בטבע. מועצת רמ"י מפשירה קרקעות ומקציבה קרקעות לכל מיני שימושים, זה יכול להיות לאנרגיה, להתיישבות חדשה או שינויים בקרקע חקלאית. לכן חשוב שארגון סביבה, שעוסק בתכנון ובשמירה על הטבע, יהיה שם וישפיע".
עוד בעיה כואבת שאלון לא מצליח לקבל קשב לגביה היא הרעלות חיות הבר. בשנים האחרונות שתי הרעלות גדולות פגעו קשות באוכלוסיית הנשרים בנגב. בעוד כמה שנים, אלון חושש, כבר לא יהיו נשרים בארץ. "יש תחושה של תסכול נורא, כי הדבר הזה חוזר על עצמו. לפעמים שנתיים לא הייתה הרעלה, ובחודש אחד 10% מהאוכלוסייה נמחקת", הוא אומר.
זה משהו שהיה יכול להימנע?
"אגיד את זה ככה, יש רמה בסיסית שמדינת ישראל לא עושה בה את עבודתה. אנחנו מנסים המון ומכים על חטא, כי אנחנו פשוט לא מצליחים לשנות את החקיקה, שתהיה כזו שתביא לכך שלא יהיה משתלם להרעיל נשרים בישראל. במדינות כמו ספרד אדם שהרעיל נשרים יושב בכלא שלוש שנים או משלם קנס של 200 אלף יורו, לפעמים גם וגם. פקחי רעלים יכולים לעצור אדם על הכביש בגלל מידע מודיעיני על רעל שיש לו בתא המטען. אצלנו יש חוסר יכולת להגיע למרעילים, להרשיע אותם, להעניש אותם ולייצר הרתעה. אנחנו בבעיה קשה. וזה דורש שינוי חקיקה. כל מערכת החקיקה סביב השימוש בחומרי הדברה והסיכון שנובע מחומרי הדברה בישראל בעייתית".
למה אתם לא מצליחים? איפה זה תקוע?
"גם הצעות חוק טובות, שמשרד המשפטים היה מוכן לעמוד מאחוריהן, לא הצלחנו להעביר. לולא עבודה משותפת של החברה להגנת הטבע עם רשות הטבע והגנים, כנראה לא היו היום נשרים בישראל. אומר את זה בצורה ברורה: משרד החקלאות לא רוצה לקדם דבר שעלול, אולי, לפגוע בחקלאים. בפעם האחרונה שחקיקה הייתה על הפרק והגיעה לוועדת הפנים, משרד החקלאות סיכל אותה. הייתה שם אפשרות של חיפוש במחסנים אצל חקלאים כדי לבדוק אם הם מחזיקים חומרים לא חוקיים.
"לפני כשלושה שבועות הייתי אצל שר החקלאות אבי דיכטר. סיפרתי לו שאחד הנושאים שלשמם באתי הוא נושא ההרעלות. הוא אמר לי שהוא לא מכיר את זה. פעם ראשונה ששמע שיש הרעלות בישראל. וכשאמרתי לו שלמשרד שלו יש הרבה מאוד אחריות לנושא, הוא אמר, אני לא יודע על מה אתה מדבר, אנחנו לא עוסקים בזה. מה אגיד? גם כל שנה וחצי מתחלף שר, ואין מציאות פוליטית שמאפשרת את זה. גם הממשלה הקודמת, שהיו בה מרכיבים סביבתיים, בסוף רוב מרכיבי הממשלה זה לא עניין אותם. וכבר שנים זה המצב בישראל. צריך להודות בזה. אנחנו לא מצליחים לשנות. עניינים סביבתיים קשה מאוד לקדם היום בחקיקה.
"כשאתה מסתכל על מה שקורה במדינה, יש כמעט אפס קשב לטבע. יש אפס קשב להרבה מאוד דברים. יש מלחמה. אנחנו זוכרים שהייתה תקופה מאוד ארוכה של חוסר תפקוד ממשלתי בגלל ויכוח מאוד גדול בחברה הישראלית. וקודם לכן הייתה ממשלה שלא תיפקדה מסיבות אחרות. יש פה חוסר יכולת שלטונית כבר תקופה מאוד ארוכה, וזה מורגש היטב".
מה האתגרים שקשורים בשיקום העוטף במסגרת תוכנית תקומה?
"השבת השחורה והמלחמה פגעו בתושבים וצילקו את הטבע היפהפה שסובב אותם. זו הזדמנות לריפוי אמיתי. הנגב המערבי ועוטף עזה יוכלו להיות דוגמה למרחב ירוק ומשגשג המושתת על פיתוח מאוזן ובר קיימא. חשוב לתכנן את הפיתוח תוך ראייה ארוכת טווח ותוכנית אסטרטגית מסודרת, לבצע סקר מקיף שיבחן את מצב המערכות האקולוגיות והמרחבים הפתוחים ולשקם אותם בשיתוף ארגוני הסביבה ואשכול נגב מערבי, לטפל בפסולת הבניין הרבה שנגרמה בגלל המלחמה ולהשתמש בה כבסיס לחומרי הבנייה החדשים.
"צריך לחזק את היישובים הקיימים ולקדם התחדשות עירונית בשדרות, אופקים ונתיבות, להקים פאנלים סולאריים על גגות, או בדו-שימוש, ובכך לעודד אנרגיה מתחדשת ואגירת חשמל. יש לפתח תחבורה בת קיימא, שתשרת את התושבים ותפחית את השימוש ברכב פרטי, ולחזק את שטחי החקלאות הרבים של הקיבוצים והמושבים עם חקלאות תומכת סביבה ואקולוגיה, לצד פתרונות תיעוש שיגבירו את היעילות הכלכלית ויקטינו פגיעה במרחבי הטבע".
החברה להגנת הטבע נוסדה ב-1953. ב-1954 נשלחה לחברים הזמנה לכינוס הראשון, "אשר יתווה את הדרכים לקידום הגנת הטבע בארצנו". הכינוס נערך בסמינר הקיבוצים אורנים. פתח אותו הזואולוג והביולוג אמוץ זהבי, מראשוני שומרי הטבע בישראל. "יש שינוי ביחס האנשים להגנת הטבע", אמר לנוכחים. "פגיעות בטבע נעשות בעיקר מחוסר ידיעה. השמדת בעלי החיים נגרמת בעיקר על ידי השמדת הנופים אשר בהם הם שוכנים". אחריו דיבר יעקב גליל, לימים מייסד הגן הבוטני בתל-אביב: "בימי האביב נשמדת כל הפריחה מסביב לעיר על ידי ילדים קוטפי פרחים. מתוך 'אהבת פרחים' אנו מגיעים לסכנת השמדה", הזהיר. החבר אוריה פלדמן קרא: "צריכה להיות פעולה משטרתית נגד אלה הפוגעים בנכסי הטבע!"
המסמכים האלה מארכיון החברה, שקיבלנו רשות לעיין בהם, מראים כמה המציאות הישראלית השתנתה אבל הכל בעצם נשאר אותו הדבר. השנה היא 2024, והיום הרבה יותר קשה לשמור על הטבע. חוסר ידיעה? כולם כבר יודעים. קמפיין "אסור לקטוף את פרחי הבר" היה אחד האפקטיביים שיש. אבל כמו ב-1954, גם היום המצב מחמיר והולך בשטח זה. ממשלת ישראל עסוקה באתגרים רבים, ושמירת הטבע היא לא אחד מהם.
איך אנחנו היום, בשנת ה-70 של החברה להגנת הטבע, לעומת העבר?
"הסיטואציה היום הרבה יותר מורכבת. בניגוד לעבר, יש הרבה אנשים שהפגיעה בטבע מצידם לא נעשית מחוסר ידיעה, אלא מחוסר רצון. לא כולם רואים את השמירה על הטבע כמונו. 'מה אתם רוצים? תראו כמה שטח ירוק יש פה, כמה מדבר יש, למה צריך עוד?' אנחנו כל הזמן צריכים להסביר שזה הרבה יותר מורכב. שיש עוד הרבה מה לעשות אם אנחנו רוצים שגם לדורות הבאים יהיה טבע.
"בראשית ימי החברה היו בישראל עשירית מהאנשים שיש היום. כאשר אמוץ זהבי אמר את הדברים האלה בפרוטוקול של הישיבה הראשונה, היו מיליון או מיליון וחצי אנשים. היום אנחנו עשרה מיליון, זה עולם אחר לגמרי. אבל מה שהחברה התחילה, המשיכה אחרינו רשות הטבע והגנים, ולאחר מכן קמו ארגונים נוספים, ולמרות שיש פי עשרה יותר אנשים, ולמרות שישראל היא אחת המדינות עם קצב הגידול הכי גבוה בעולם, עדיין יש כאן המון-המון טבע. יש לנו במה להתגאות. אבל יש לנו הרבה בעיות, ולכן אנחנו עדיין כאן".
בתגובה לטענות שהועלו בכתבה מסרה השרה סילמן כי היא חתמה לפני כשבוע על מינוי המשקיפים למועצת רמ"י. בנוגע למינוי למליאת רשות הטבע והגנים אומרת סילמן כי היא מבקשת שיהיו שם גם נשים.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.05.24
