אלברט איינשטיין עצם את עיניו בפעם האחרונה לפני 69 שנים וחודשיים. אף אחד לא יודע מה הייתה המחשבה האחרונה שעברה בראשו. גם מילותיו האחרונות לא ידועות; אולי הן הכילו את סוד היקום והחיים וכל השאר, אבל האחות שטיפלה בו העידה שהוא רק "מילמל משהו", כנראה בגרמנית. למרות זאת, אנחנו כן יודעים מה היה הדבר האחרון שבו עסק: מדינת ישראל. וליתר דיוק, בטיוטת נאום טלוויזיוני שעמד לשאת לכבוד יום העצמאות השביעי של ישראל, בשנת 1955.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
איינשטיין מת שבוע קודם והנאום לא נישא מעולם, מן הסתם, אבל הטיוטה האחרונה שעליה עבד היהודי הגדול ביותר שחי אי פעם (או לכל הפחות בחמישייה הראשונה, בסדר? לא נריב) מכילה משפטים שיכלו להיכתב גם היום ומראה עד כמה אנחנו תקועים באותו לופ. "משונה שדעת הקהל העולמית רק מבקרת את תגובתה של ישראל לעוינות המופנית כלפיה ולא שואפת לשים קץ לעוינות הערבית שהיא שורש המתיחות", אמור היה איינשטיין לומר בנאום שיועד להיות משודר בטלוויזיה האמריקאית ליותר מ-60 מיליון איש. "סוף-סוף אהיה מפורסם", אמר איינשטיין לאבא אבן, השגריר בארה"ב דאז, שעזר בניסוח הנאום, וצחק.
כתבות נוספות למנויים:
"הקמת מדינת ישראל", כך איינשטיין בנאום שלא נאם, "אושרה והוכרה בינלאומית במטרה להציל את שארית העם היהודי מזוועות בלתי נתפסות של רדיפה ודיכוי... לכן זה פרדוקס מר לגלות שמדינה שנועדה להיות מקלט לעם מעונה מאוימת בעצמה בסכנות חמורות לביטחונה. המצפון העולמי לא יכול להיות אדיש לסכנה כזו".
המשפטים הנכונים הנ"ל יכולים היו להופיע גם כציוץ של פוליטיקאי מאזורי המרכז-ימין הביטחוניסטי והלאה, אבל למי שממהר לגייס את איינשטיין לימין כדאי לנשום עמוק. הוא אמנם היה ציוני נלהב, אבל סביר הרבה יותר להניח שאם א"א הגדול היה חי היום אפשר היה למצוא אותו בסוף הקצה השמאלי של המפה הפוליטית; פציפיסט מיליטנטי, סוציאליסט, חילוני ופרוגרסיבי עד קצות השערות הלבנות. אם כבר, טיוטת הנאום מעידה על היחסים המורכבים שהיו לאיינשטיין עם מדינת ישראל הצעירה - ציוני גדול, יהודי גאה, ממקימי האוניברסיטה העברית בירושלים, והאיש שבן-גוריון הציע לו להיות נשיאה השני של המדינה מצד אחד, ומצד שני, אנטי-לאומן קיצוני. יכול מאוד להיות שהיום היו קוראים לו בוגד בערוץ הזה, נו. את הפטריוטיזם כינה "טמטום בזוי", ולפני הקמת המדינה כתב: "המודעות שלי לטבע המהותי של היהדות נוגד את הרעיון של מדינה יהודית עם גבולות, צבא ומידה של כוח זמני, צנוע ככל שיהיה. אני חושש במיוחד מההתפתחות של לאומיות צרת אופקים, מהסוג שבו נאלצנו להילחם כשלא הייתה לנו מדינה יהודית". אם זה היה תלוי בו, כתב, "אעדיף בהרבה לראות הסכם סביר עם הערבים על בסיס דו-קיום מאשר את היווצרותה של מדינה יהודית".
ועדיין, משקמה המדינה נלחם בעדה ובעד ביטחונה. את נאומו האחרון חתם בקריאה "להבטיח שלום לישראל ולשכנותיה, בהתאמה לאידיאלים האוניברסליים של שלום ואחווה - התרומה המשמעותית ביותר של עם ישראל בתולדותיו הארוכות". ככה זה, חברות וחברים: איש גדול - ניגודים גדולים. ועם כל הניגודים, דבר אחד בטוח: הוא אהב אותנו! "היחס שלי לעם היהודי הפך לקשר האנושי החזק ביותר שלי", כתב, ובמכתב המשעשע והנימוסי שבו סירב להצעת בן-גוריון להתמנות לנשיא קרא א"א לנו "אחיי הישראלים".
למערכת היחסים החמה והמורכבת של אלברט איינשטיין למדינת ישראל מוקדש פרק בספר חדש, "אפקט איינשטיין", מאת הסופר והעיתונאי היהודי-אמריקאי בנימין כהן, שיצא לפני כחודש בארה"ב. הספר אמנם שם דגש חזק יותר על ה"חמה" מאשר על ה"מורכבת", ועדיין מספק שלל סיפורים ואנקדוטות על הרומן; מהפעילות של איינשטיין למען ישראל, למען פליטים יהודים ולמען האוניברסיטה העברית והמדע בישראל, כולל הביקור היחיד שלו בישראל ב-1923 (נאם באוניברסיטה העברית, ולתל-אביב קרא "שיקגו של היהודים") ועד ליחסיו עם אישים שונים.
זה פרק מחמם לב, אבל עם כל הכבוד לנו - א"א הוא כל כך הרבה יותר מזה. ישראל היא חצי סיכה על מפת העולם, והיהדות היא חצי סיכה על מפת אלברט איינשטיין, האיש שהצליח להקיף במחשבתו את היקום כולו, לחשב את תנועות הכוכבים, לפענח את צפונות הזמן והאור, לחשוב כמו שאף אחד לא חשב לפניו וגם אחריו, לרדוף אחר האמת והיופי בהתלהבות של ילד ותבונה של זקן - ועם כל הגאונות הזאת, להיות הכי אנושי ונגיש ומצחיק. ועם כל אלה, התכונה החשובה ביותר של איינשטיין בעיניי, וסוד קסמו עד היום, הייתה שלא לקח את עצמו ברצינות. "אין לי שום כישרון מיוחד", העיד, "רק סקרנות נלהבת".
אני פוגש את הסופר בנימין כהן במהלך ביקורו בישראל, לפני כשבועיים. אנחנו יושבים בארכיון של אלברט איינשטיין בקמפוס גבעת רם שבאוניברסיטה העברית, מוקפים בכ-3,500 ספרים מהספרייה הפרטית של א"א ועשרות אלפי מכתבים ומאמרים, רבים מהם בכתב ידו הקטן והצפוף (לפני כשנה, אחרי החלטת ממשלה, נערך בקמפוס טקס הנחת אבן פינה ל"מוזיאון בית אלברט איינשטיין", משכן מפואר בהרבה מהנוכחי, ומאז - הפתעה! - לא קרה שום דבר). המאמרים החשובים באמת, כמו זה שבו ניסח את נוסחת הנוסחאות E=mc², שמורים בכספות סודיות, כמובן, אבל אפשר לעיין בהעתק. אני נרגש לראות את החתימה של זיגמונד פרויד על ספר שהקדיש לאיינשטיין. שני היהודים הגדולים האלה - האחד שינה את הדרך שבה אנו חושבים על הנפש והשני את הדרך שבה אנו חושבים על היקום - נהגו להתכתב ביניהם. חלק מהתכתובת פורסמה תחת הכותרת "מדוע ישנן מלחמות" (ספוילר: כי אנשים דרעק).
זהו ספרו השלישי של כהן, 49, סופר ועיתונאי (עורך החדשות בעיתון היהודי המוערך "פורוורד"), שבשבע השנים האחרונות מועסק באחת העבודות הכי כיפיות שיש: הוא מפעיל את החשבונות הרשמיים של אלברט איינשטיין ברשתות החברתיות, עם למעלה מ-20 מיליון עוקבים בסך הכל ורשימת נעקבים מסקרנת, הכוללת לצד אוניברסיטאות עילית גם אושיות כמו גל גדות, קים קרדשיאן, ביונסה וסינדי קרופורד. כמי שמנוי לחשבונות האלה כבר שנים וכמעריץ מושבע של האיש (כן, הצלחתי להחביא את זה יפה עד עכשיו, לא?), אני יכול להעיד שהוא עושה עבודה טובה לאללה. נדמה לי שמשהו מהשמחה והסקרנות התמידית של א"א דבק גם בו, אבל אולי הוא רק שמח לראות אותי.
איך משיגים עבודה חלומית כזאת?
"ב-2015 כתבתי אייטם קצר על מכירה פומבית של מקטרות של איינשטיין. במטרה לקדם את האייטם, יצרתי קשר עם מפעיל החשבון הרשמי אז, הוא פירסם את המאמר - והיה טראפיק מטורף. האתר קרס. העורך ראה את זה ואמר, בוא נכתוב עליו יותר. וזה מה שעשינו, והטראפיק תמיד היה מעולה - אנשים מכל העולם חשים קשר לאיינשטיין. שנתיים אחר כך הוא עזב והחברה שמפעילה את החשבון הציעה לי את הגיג. כמובן שהסכמתי מיד".
החברה נקראת CMG Worldwide והיא עוסקת בייצוג כלכלי של סלבריטאים מתים. "בחודש האחרון", מגלה כהן, "התחלתי לעשות גם את ניל ארמסטרונג ורוברט אופנהיימר". 69 שנים לאחר מותו, המותג אלברט איינשטיין מגלגל כ-15 מיליון דולר בשנה. המוטבת העיקרית היא האוניברסיטה העברית, היורשת של איינשטיין. יורשיו (המועטים) של א"א רצו גם הם נתח מהעוגה, אבל מעולם לא קיבלו.
"זו אחריות גדולה להיות הקול של איינשטיין", אומר כהן. "הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בתדמית שלו. הוא אייקון גדול ואהוב. אני נו-באדי, שגם לא באמת מבין הרבה במדע, אז אני נזהר בפרסומים שלי. מגיב לאירועים חדשותיים, אבל אף פעם לא אומר משהו על טראמפ או ביבי, דברים כאלה. אני בעיקר משתדל ואוהב להראות איך התיאוריות והתחזיות שלו רלוונטיות לימינו, כמו למשל ה-GPS. זו דרך טובה למשוך אנשים למדע. והאמת, זה גם קל - יש כל כך הרבה חומרים עליו, זה לא נגמר. מדי פעם אני מקדם גם מוצרים מסחריים, כמו בובות של איינשטיין וכו'".
איך אנשים מגיבים כשאלברט איינשטיין מתחיל לעקוב אחריהם?
"אנשים אוהבים את החשבונות האלה כי הם פעילים. אני עוקב אחרי סטודנטים רנדומליים לפיזיקה. לפעמים אני מגיב, מאחל בהצלחה במבחנים וכד'. ילדים מהודו מבקשים עזרה בשיעורי בית ואני שולח להם לינקים. הם לא יודעים שעונה להם יהודי נמוך ממערב וירג'יניה. דברים כאלה. זה כיף גדול, באמת".
מה למדת בשבע השנים האלה על ידידנו המנוח? יש אולי שינוי ביחס אליו?
"אנשים לא אוהבים סיפורים 'שליליים' עליו, כמו הסיפור על גניבת המוח של איינשטיין (בידי הפתולוג תומס הארווי ‑ פרשייה מוזרה שמוקדש לה פרק מיוחד, ד"פ), או אייטמים כמו 'איפה איינשטיין טעה'. פעם אספתי כמה ציטוטים שלו ופירסמתי משהו כמו: 'עצות לאהבה מפי אלברט איינשטיין'. כידוע, הוא לא היה בדיוק בן זוג מצטיין, וקיבלתי על זה תגובות. לא יודע מה חשבתי, האמת. אבל ככה לומדים".
אני מבין שאיינשטיין לא יצייץ כנגד פוליטיקאי כזה או אחר, אבל מה עם פוליטיקה במובן הרחב? הרי איינשטיין היה אדם מעורב מאוד.
"אני תומך במטרות הומניות, כמו עזרה לפליטים וכו'. מה שאמרת נכון, ואני מאמין שבסוף הוא ייזכר כהומניסט לא פחות מאשר כמדען. הוא היה 'איש המאה' של מגזין 'טיים' לא רק בגלל המדע, אלא גם בגלל הפעילות הציבורית שלו".
בחודשים האחרונים, על רקע המלחמה בעזה, נתקלת בתגובות אנטישמיות שהופנו כלפיו?
"האמת שכמעט שלא. מאז שהמלחמה התחילה אני משתדל להתרחק מהאש. לא אכתוב משהו כמו, 'הידעתם שאיינשטיין היה ממייסדי האוניברסיטה העברית בירושלים?' לפני כמה זמן פירסמתי פוסט על הביקור של איינשטיין בירושלים וקיבלתי תגובות כאלה בדיוק - אבל על ישראל, לא עליו. לא קישרו אותו למדינה".
מעניין שלא עשו את הקישור.
"כן. אנשים לא חכמים כל כך... זה גם מעיד על הדרך שבה אוהבים ותופסים את איינשטיין היום - כאייקון. הוא התעלה מעל איינשטיין האמיתי, שמת ב-55'. היום הוא נתפס אחרת, מעין מיתוס, אגדה. היהדות והמאבק באנטישמיות היו חלק גדול מחייו, אבל היום אנשים לא עושים את ההקשר הזה. יהודים עושים אותו, כמובן. כשהספר יצא התארחתי בפסטיבלים של ספרות יהודית, שם דיברתי הרבה על איינשטיין שהציל יהודים מהשואה, איינשטיין והאוניברסיטה, ההצעה לנשיאות. בשבילנו הוא משפוחה. בכל ההרצאות שלי אני אומר שהדבר האחרון שאיינשטיין עשה עד נשימתו האחרונה זה לקדם את הציונות".
לגמרי, אבל גם פה - חבל שלא תוכל לקרוא את הפתיח של הכתבה כי הוא עוד לא נכתב - הייתה בו דיכוטומיה.
"לגמרי. הייתה בו דיכוטומיה בהרבה תחומים. כמו בפצצה האטומית, כידוע. עשו שימוש בנוסחאות שלו. מצד אחד איינשטיין כעס, 'אתם משתמשים בנוסחה היפה שלי כדי ליצור פצצה?' הוא קרא לעצמו 'פציפיסט מיליטנטי', שנא מלחמה ולא הבין לאומנות. אבל כשחשב שהיטלר מסכן את העולם, כתב מכתב לנשיא ארה"ב והאיץ את בניית הפצצה. זו הייתה דאגה לעולם, וכמובן גם לעם היהודי".
מאוחר יותר חזר בו איינשטיין, שוב. כבר בסוף המלחמה, כשהבין שהיטלר עומד להפסיד, כתב לנשיא ארה"ב וביקש לא לעשות שימוש בפצצה. אחרי ההפצצה על יפן כבר הצטרף לגופים בעד פירוק הנשק הגרעיני בעולם והצטרף לכאלה.
יש משחק חמוד שאתה משחק בו בספר: מה איינשטיין היה אומר. מה לדעתך הוא היה אומר על ישראל היום?
"יש היסטוריונים שיודעים עליו יותר ממני, אבל עד 7 באוקטובר אני חושב שהוא היה עם המפגינים בקפלן נגד הרפורמה המשפטית. לא חושב, אני בטוח בזה. היה חוסם את איילון".
ועל המלחמה? בוא נשחק. הוא לא פה בשביל לסתור אותנו.
"הוא היה שמאלן. אני חושב שכמו רוב היהודים בארה"ב הוא היה בעד הציונות וישראל, ולא היה מפגין נגד ישראל. אבל אני בטוח שהוא היה מפגין עם משפחות החטופים והיה תומך בהן. אני חושב שהיה גם נואם למען השלום. אולי יחד עם מדען פלסטיני".
נמשיך במשחק. מה היה אומר על AI?
"הוא תמיד היה בעד טכנולוגיה ואהב אותה. הוא בטח היה נגד השימוש ב-AI לפייק ניוז וכו', אבל היה נלהב מאוד להשתמש בה לטובת המדע".
ועל מדיה חברתית?
"אני דווקא חושב שהיה אוהב את זה. הרי תמיד ביקשו ממנו תשובות והוא תמיד הגיב - בגלל זה יש כל כך הרבה ציטוטים שלו. אני חושב שהוא היה יכול להיות צייצן-על. לא הייתה לו בעיה לריב עם אילון מאסק. הוא תמיד דיבר אמת לכוח".
הספר מתעכב על איינשטיין כאייקון תרבות: הצילומים המפורסמים, החוש האופנתי המיוחד, השנאה לגרביים, ההופעה על עטיפת "סרג'נט פפר", העובדה שדמותו של יודה ממלחמת הכוכבים מבוססת עליו ועוד. אחת האנקדוטות החביבות מספרת על מעיל העור החום של ליוויי’ס של איינשטיין, שהיה אהוב עליו במיוחד. עוד דבר שאהב היה לעשן מקטרת. כאשר בית המכירות הפומביות של כריסטי’ס הוציא את הז'קט למכירה ב-2016, ציינו האוצרים שהמעיל עדיין מריח מטבק. המעיל נמכר בסכום של 146,744 דולר, והקונה הייתה חברת ליוויי'ס בעצמה, שרכשה את הז'קט עבור המוזיאון שלה, שם הוא מוצג עד היום.
אבל עם כל הכבוד - לפני כל זה: אייקון אופנה, יהודי, סלבריטי, אקטיביסט, הוא היה פיזיקאי ומדען. איש חושב - אולי האיש שחשב הכי יפה. ואכן, עיקר הספר מוקדש להסברים קלילים ומאירי עיניים להשפעה ולתרומה של איינשטיין על העולם שאנו חיים בו. ומתברר שאין כמעט דבר מסביבנו היום שהתגליות והתחזיות של איינשטיין לא מופיעות בו. יש לכם GPS? דלת המעלית חשה אתכם ונפתחה? מצלמים במצלמה? מנצלים אנרגיה סולארית? עברתם ניתוח לייזר? הפעלתם אזעקה? צילמתם במכונת צילום? נבדקתם ב-MRI? כל הדברים האלה, ועוד רבים, קיימים בזכות א"א.
אבל בעיניי - ולא רק בעיניי כמובן - תרומתו הגדולה ביותר של איינשטיין לעולם היא ההבנה החדשה שהוא הביא לגבי המושגים הכי בסיסיים בעולמנו: אור, זמן, מרחב. הרבה מהפכנים היו בעולם, אבל מהפכן כמוהו לא היה מאז ניוטון. הוא לקח את המציאות הנראית והמוחשית שלנו והראה לנו שהיא לא מוחלטת. הוא כמעט לא עשה ניסויים, מלבד ניסויי מחשבה. הוא ידע להסתכל על הדברים שכולנו רואים, קטנים כמו אטום או עצומים כמו גלקסיה, ולראות אותם אחרת.
כהן מקדיש פרק אחד ל"שנת הפלאות" של א"א - השנה שבה פירסם ארבעה מאמרים שהפכו את הפיזיקה על פיה ואת היקום שלנו להרבה יותר מרהיב ומסתורי. בשנה אחת הוא הראה שאנרגיית האור באה במנות בדידות, הנקראות "קוונטות", ואלה נישאות מפה לשם על ידי פוטונים - מה שגם היווה את היסוד למכניקת הקוונטים. הוא הגה את הנוסחה היפה והמפורסמת ביותר בהיסטוריה, E=mc², שהרעיון מאחוריה הופך את הראש גם היום: החומר והאנרגיה הם בעצם אותו דבר, אפשר להפוך אחד לשני ולהפך. בתורת היחסות הפרטית שלו הוא הראה שזמן, אורך ומשקל אינם קבועים. העולם התהפך.
בארכיון איינשטיין אפשר לראות את ההעתק של המאמר המקורי - באחת הפינות יש כתם של רוטב מארוחת הצהריים.
עשור אחר כך, ב-1915, פירסם את תורת היחסות הכללית, ובה עשה לתאוצה ולכבידה את מה שעשה לחומר ולאנרגיה – הראה את האופן שבו הכבידה משפיעה על הזמן ואיך הזמן והמרחב שלנו קשורים יחד, הפך את הכבידה מכוח טבע לתכונה של המרחב-זמן. הוא גילה שהאור מתכופף והזמן מאט כשהם עוברים ליד חפצים כבדים (כבדים מאוד, כן? אבל ממש). הוא הגה אפשרות לקיומם של חורים שחורים - יותר ממאה שנים אחר כך הצלחנו לצלם אחד. וכל זה בא מראש אחד!
העולם, אם כן, אימץ (בהתחלה בקושי ואחר כך בהתלהבות) את המחשבה של איינשטיין. בעיניי קצת (הרבה) חבל שהוא לא אימץ גם את האמונות והאידיאלים של איינשטיין. אם היינו לוקחים את כל החבילה, אני באמת חושב שהעולם יכול היה להיות קצת יותר טוב.
הזכרנו אנטישמיות קודם. איינשטיין - האמיתי, לא האייקון - נתקל בהרבה מאוד אנטישמיות בחייו, כידוע. בגרמניה כמובן, אבל גם בארצות-הברית שאליה נמלט, לא נתנו לו ללמד באוניברסיטאות העילית. "כולל בפרינסטון המתהדרת בו היום", אומר כהן, "בזמן אמת הם לא נתנו לו ללמד שם. לואיס שטראוס (בסרט 'אופנהיימר' משחק אותו רוברט דאוני ג'וניור), שהקים את המכון ללימודים מתקדמים ליד פרינסטון, הזמין אותו ללמד שם. הוא גר בפרינסטון העיר, לא באוניברסיטה. תחשוב על זה", אומר כהן, "לדחות את איינשטיין. זה מטורף".
מה איתך, אתה נתקל היום באנטישמיות בארה"ב?
"אני גר בעיירת קולג' קטנה במערב וירג'יניה, אשתי מלמדת פה. יש לנו 25 תרנגולים (אחד מהם נקרא, אלא מה, אלברט איינשטיין), חתולים, כלבים. הפגנות לא היו אצלנו, אז הכל רגוע. השנה יש לנו בקבוצת הכדורסל של המכללה שחקן ישראלי, עופרי נווה, הוא רק התחיל ולא משחק הרבה, אבל הוא טוב. עד שהוא הצטרף לקבוצה אנשים לא פגשו אף ישראלי. גם רבים מהשכנים שלי לא פגשו יהודי עד שבאתי לגור לידם. ברור שיש היום יותר אנטישמיות בארצות-הברית, יותר משהייתה כשגדלתי, אבל אני לא נתקל בה אישית".
שמח לשמוע. כעיתונאי בעיתון יהודי-אמריקאי, איך העבודה שלכם נראית עכשיו?
"ה'פורוורד', שנוסד ב-1897 - הוא אחד העיתונים היהודיים הוותיקים. בסביבות 1920 יותר ניו-יורקרים קראו את ה'פורוורד' מאשר את 'הניו יורק טיימס'. גם היום, הנושאים שאנחנו עוסקים בהם מגיעים לעמודים הראשונים של כל המגזינים. הטראפיק שלנו עלה מאוד מאז 7 באוקטובר. אני כותב ניוזלטר יומי ומרגיש שאני עושה עבודה חשובה ומשפיעה, ובעיקר - הגונה. אני מציע בהירות בתוך הכאוס, זו המשימה שלי".
מה בקשר לישראל, מעניין את הקוראים שלכם?
"לאמריקאים בכלל, וכמובן גם ליהודים-אמריקאים, אכפת בעיקר ממה שקורה באמריקה. דברים שקורים בישראל לא מקבלים אצלנו הרבה טראפיק. כתבנו על המחאות נגד הרפורמה - בקושי קראו את זה".
התרשמתי שהעיתון שלכם נוקט קו ליברלי.
"רוב יהודי ארה"ב הם פרוגרסיביים. 60 אחוזים מהיהודים, אולי יותר, הם דמוקרטים. רובם לא דתיים. ועדיין, כמו בכל העולם וגם אצלכם - בתקופה האחרונה כולם נמשכים ימינה. אותי זה מפתיע, אבל ככה זה".
ראיתי שיש לך משפחה בישראל. זה לא הביקור הראשון שלך בארץ.
"כן. יש לי אבא ואמא חורגת בבית-שמש. גם אמא שלי קבורה שם, הם עלו ב-2010, עם חלק גדול מהמשפחה שלי. גם אחי עולה לארץ בימים אלה. מה איתי, זה מה שאתה שואל?"
לא, תעשה מה שטוב לך.
"עוד אין לנו ילדים, אבל אני חושב שהייתי רוצה שהילדים שלי יגורו בישראל. נראה..."
