40 שנה לאחר שנעקרו מטעי השזיפים המוריקים של קיבוץ סאסא שבגליל העליון, בקיבוץ החזירו עטרה ליושנה ונטעו מחדש מטע של השזיף האירופי שחוזר ועושה קאמבק בשווקים.
עד סוף עונת קטיף הביכורים של הפרי הראשון לשווקים, עוד חשש איתי ברטו, מחקלאי סאסא, כי מטחי הטילים והכטבמ"ים שמשוגרים מעבר לגבול, יפריעו לעבודות הקטיף – אבל המשימה החקלאית הושלמה בסוף החודש בהצלחה. "פעם הייתה תעשייה של ממש לשזיף האירופי שהוא שונה מהנפוץ העגול, בצבע סגול ומוארך, אבל הוא כבר לא היה כלכלי ועם השנים נעלם מהמטעים.
כעת הביקוש אליו עולה, ובשנת 2021 החזרנו אותו לאזור", מתאר ברטו. אתמול לאחר מנוחה קצרה וברקע רעשי מטחי הירי לעבר האזור, הסתערו ברטו וחבריו כשפניהם חרושות בדאגות ופתחו בעונת קטיף התפוחים מזן "זהוב". הוא אומר בחיוך כי "כל יום הוא יום חדש. זה מאתגר, יש אזעקות, התרעות, לפעמים הצבא אוסר על יציאה לשטח, אבל אנחנו עושים מה שאפשר במסגרת המצב שנכפה עלינו. חקלאים לא מפסיקים באמצע".
מטעי סאסא מרוחקים רק כשני קילומטרים מהגבול, אך העבודות בהם משוות תחושה בטוחה יותר. "יש לנו מזל שרוב השטחים שלנו לא נצפים ישירות מלבנון, אבל הם נמצאים למרגלות הר מירון שחוטף בתדירות", מסביר ברטו, "המצב שלנו בהחלט טוב יותר ממטעים של הקיבוצים השכנים שיושבים ממש על הגדר ונפגעו קשות משריפות".
קיבוצי הגליל העליון – יפתח, ברעם, מנרה, מלכיה, יראון, סאסא ומשגב עם – ממשיכים לעבוד, לייצר חקלאות, גם בימים אלה של ירי של חיזבאללה לכל רוחב הגזרה, שאסור לקבל אותו כנורמלי.
בני משפחותיהם של החקלאים פונו אל יישובי הגליל העורפיים ואנשי האדמה נותרו לרוב כדי להגן על הבית כחלק מכיתות הכוננות. למרות הכל, ברטו וחבריו צופים כבר פני עתיד: "בקרוב נתחיל קטיף של זן נוסף של תפוח עץ – גרני סמית, ואחריו את הפינק ליידי. אנחנו כאן, ונישאר כאן. נמשיך לעשות חקלאות מהלב. אם לא הייתי אופטימי לא הייתי יכול להיות חקלאי".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.09.24
