בדברי הימים של האופנה הישראלית, לסגנון המקומי יש אמא רוחנית: פיני לייטרסדורף, מי שהיתה משנות ה-50 המעצבת הראשית של בית האופנה משכית, ובהמשך מעצבת בעלת שפה אמנותית שהתכתבה עם יצירותיו של בעלה, הצייר יוחנן סימון. צמד המילים "סגנון ישראלי" הוא חידת הספינקס שטובי המעצבים המקומיים והכותבים על אופנה בעברית טרם פיצחו.
האם סגנון ישראלי שואב את השראתו בהכרח מהמקום שבו הוא יוצר ומייצר? הייתכן כי במדינה שבה כור ההיתוך עדיין פועם בקצב תמידי, אפשר לאפיין סגנון ייחודי? והאם בעולם גלובלי, הישראלית הממוצעת מתלבשת באופן שונה מהצרפתייה בליון או האמריקאית מפילדלפיה? היתה זו המעצבת דורין פרנקפורט שהיטיבה בעבר לתאר את הסגנון המקומי: בגדים המותאמים לאקלים הישראלי. כי חם כאן ונוטפים מזיעה. השמש הקופחת והלחות הים תיכונית מכתיבות את הלבוש, הסגנון והעור החשוף.
עוד בשבוע האופנה
פרנקפורט, שקיבלה השבוע פרס מפעל חיים מטעם "שבוע האופנה קורנית תל אביב", היא בין הבודדות שהצליחו לאורך עשייה של ארבעה עשורים ליצור בגדים שניתן לסווג כאופנה מקומית. אלה הגזרות הרחוקות מעט מהגוף, הסגנון הנונשלנטי, מקורות ההשראה של אמנות ישראלית דוגמת הציירות אביבה אורי וציונה שמשי, פיגורות מקומיות כמו לאה אבושדיד, וההתמדה על ייצור כחול-לבן במפעל שבדרום תל אביב.
היא אינה לבד במערכה. כשאומרים אופנה ישראלית, עולה גם שמה של המעצבת הגר אלמביק, אשר מנסחת בעיצוביה את הסגנון המקומי: שילוב בין בדים רכים ונשפכים המעידים על נוחות והתאמה לאקלים, לצד חיבורי טקסטורות וצבעוניות אקלקטית המזכירה את הרחוב הישראלי. רוחה של לייטרסדורף ממשיכה גם את כתב היד של שרון טל, המעצבת של משכית המחודשת, שהוקמה לחיים בשנת 2013. שלושתן גם מעצבות ומייצרות בישראל אופנה כחול-לבן לקיץ 2021.
"רישום מן העתיד" הוא שם אוסף הבגדים שעיצבה פרנקפורט בהשראת סיפורו של אגם החולה, שהיה בעברו אוצר טבע בינלאומי, מרחב מחיה לשפע של מיני חי וצומח, חלקם כאלו שהיו קיימים רק בישראל. העונה הלכה פרנקפורט על בטוח, מייצרת מרחב מוגן של בגדי יום איתם ניתן גם לגלוש לעבר ערב קיץ ישראלי חמים, עם שמלות פריכות ולבנות עשויות כותנה, חליפות מכנסיים נינוחות המורכבות ממכנסיים וז'קט קל עם שרוולים קצרים בצבע חום בהיר בדוגמת פסים, וחולצה ללא שרוולים עם תחרה משוננת המעטרת את הצווארון כמעין תכשיט. רישום עדין של עגור שכנפיו פרושות מלווה מספר פריטים מתוך הקולקציה, ביניהם מעיל קיץ קל בלבן שאורכו מדגדג את הברכיים.
(צפו בתצוגה של דורין פרנקפורט)
אל מול הצבעוניות השקטה וההרמונית של פרנקפורט – במותג אלמביקה לא חששו לשחק בפלטת הצבעים. כמו אצל פרנקפורט, גם כאן אפשר לזהות את כתב היד מקילומטרים. הקולקציה החדשה צולמה, כיתר הקולקציות, בשטחי מוזיאון ארץ ישראל, ומציגה שמלות בגזרה רחוקה מהגוף באווירה שלדברי המעצבת, היא "חגיגת דשא ויציאה לטבע והמרחבים הפתוחים". שמלות מקסי אווריריות המורכבות משילוב בין בדים פרחוניים לבדים מנומרים, נראו באוויר הפתוח כמו כילה המכסה את הגוף מפני עקיצות היתושים, תחושה של גלאמפינג אופנתי בטבע. היו גם שמלות תחרה בהירות, שיכולות להתאים כשמלה ראשונה או שנייה לכלות בעידן פוסט-קורונה, שמבינות כי אפשר לעשות את החיים צנועים יותר; ופריט שמשך את תשומת לבנו: שמלת כותנה בדוגמת פסים עדינים של כחול ולבן, שנראית כמו חולצה מכופתרת בגזרת אוברסייז, שבחלקה התחתון חובר בד פרחוני בגווני ירוק, כמו כתמי דשא שמשתלטים על הבגד כגידול פרא.
(צפו בתצוגה של אלמביקה)
ניתוח מודרני של הסגנון הישראלי מציעה שרון טל בקו M הצעיר של משכית. לא תמצאו כאן את עבודות היד המזוהות עם בית האופנה הוותיק שנוסד בשנת 1954, אלא בגדי ערב קלילים בצבעים חלקים ובולטים לעונת האירועים. הרי לאחר שנה של סגר ומינימום התקהלויות, מה יאהבו הישראלים יותר מלהצטופף יחד ולהזיע בשמלות ואוברולים עם מחשופים קדמיים ומחשופי גב עמוקים?
(צפו בתצוגה של משכית)
בקולקציה, שזכתה לשם Time to party! Dress UP, תמצאו 20 מערכות לבוש במחירים של עד 1,250 שקל, כמו שמלה כסופה מסאטן בגזרת מעטפת עם מחשוף משולשים, שמלה אדומה עם גב חשוף, ושמלה לבנה עם מחשוף וי קדמי עמוק, שיכולה לשמש גם כשמלת כלה. לצד הבגדים, השיקו במשכית שיתוף פעולה עם מותג הנעלים LAX של המעצבת שני לקס, שיימכר במהדורה מוגבלת בחנות המותג בכיכר המדינה.
